בשבע מהדורה דיגיטלית

עניין אישי והפעם עם מנורה חזני

בת 41. גרה בשבי שומרון, נשואה לאריאל ואם לשישה. יוצרת ואשת קולנוע

עפרה לקס , ז' באב תשע"ח | עודכן: 09:03

מנורה חזני
מנורה חזני
צילום: רעות קורנברג- ראות טובה

התחלה/ כסלו תשל"ז, קדומים, שעדיין נקראה אז אלון מורה. "הפשרה לעלות לקדום הייתה שנה לפני שנולדתי". אביה, בני קצובר, מראשי גוש אמונים, היה יו"ר המועצה האזורית שומרון במשך שנים רבות ועד היום פעיל למען השומרון. האם, בינה, עלתה ממרוקו בילדותה, הייתה מורה לחשבון שנים רבות וכיום "סבתא במשרה מלאה". שבעה ילדים, היא הסנדוויץ'.

אלון מורה/ כשהייתה בת שלוש עברו ההורים לרוג'ייב, ובעקבות עתירה לבג"ץ נאלצו להתפשר על מיקום אחר ליישוב. "אלון מורה זה הילדות, זה חלום, זה טבע. אנשים מדהימים". בילדות המוקדמת היה גם ביטחון אישי, "שוטטנו חופשי ביערות, טיילנו בסביבה, היינו חברים של הערבים, מוכתרי הכפרים באו אל ההורים שלי". כל זה נגמר ברצח של רמי חבה, חצי שנה לפני האינתיפאדה הראשונה. "הייתה הידרדרות ביחסים. הקשרים נותקו".

לימודים/ יסודי בבית ספר נחלת צבי ביישוב. "בית ספר שמאוד טיפח יצירתיות. המון שיעורי אומנות, הצגות ועוד. כיוצרת אני יודעת שזה היה לי מאוד משמעותי".

אולפנת להב"ה/ ראש האולפנה, שרה אליאש, הייתה הראשונה שפתחה מגמת תקשורת בחמ"ד. היא הייתה במחזור הראשון. "המורים היו רוני בלייר, שהוא לא דתי, אילן נוב, סופר ותסריטאי חוזר בתשובה, ודבורי הנדלר. אז עוד לא ידעו איך ללמד. ראינו המון סרטים, לא הכרנו את התחום ולא כל הסרטים התאימו. מצד שני היה חזון ורצון ליצור ולהיכנס לתקשורת".

סרט גמר/ סיפור שסיפרה לה מכרה הפך לסרט על התלבטויות של חבר וחברה דתיים בגיל התיכון. אברהם גביש, שנרצח מאוחר יותר, היה אחד השחקנים. "נסענו להיבחן על הסרט בשינקין. קיבלתי 100. הסרט כנראה דיבר להרבה אנשים". הוא הוקרן שוב ושוב בסמינריונים של בני נוער, עד שנשחק. "זו הייתה התחלה טובה שנתנה כוח להתמודד עם הקשיים שבאו אחר כך".

שירות לאומי/ בשנה הראשונה הייתה קומונרית של סניף בני עקיבא בשכונת בית וגן בירושלים, ובבקרים עבדה עם ילד חולה במחלה נדירה. "החושים שלו לא תיפקדו. היה מעניין אבל קשה". בשנה השנייה הייתה קומונרית בקריית ארבע ובבקרים - חונכויות ומרכז משאבי למידה בישיבה התיכונית. "היה כיף".

מעלה/ בשנת השירות השנייה למדה יום בשבוע בבית הספר הדתי לקולנוע "כדי לראות איך זה". בסוף השנה החליטה ללמוד קולנוע. "הייתה אווירה מאוד טובה בין הסטודנטים, תמיכה הדדית ואחווה. היינו כיתה מדהימה, רצינו להביא את היהדות למסך". חוץ מזה היה "בית מדרש שבו עסקו בגבולות ובמהות". לעומת זאת "כמעט כל המורים היו חילוניים ושמאלנים. הרגשתי שקשה לי לבטא את עולם הערכים שלי. בסוף הלימודים התחתנתי".

האיש שאיתה/ אריאל חזני, טכנאי מיזוג וקירור. "הרבה אנשים רצו להכיר בינינו, אבל אף אחד מהם לא הכיר גם אותו וגם אותי טוב". לבסוף נמצא השדכן הראוי.

הברכה/ שישה ילדים. אחינועם, סיימה ט', לומדת באולפנת שירת הים, יהודה איתמר, ילמד בחרשה, איתן סיים את כיתה ו', ספיר סיים ג', מלכות סיימה את א' ואור אמונה, בגן.

חומש/ "עוד לפני שנישאנו אריאל אמר שהוא רוצה לגור בחומש". זו הייתה תקופת האינתיפאדה השנייה. היו המון פיגועים, ירי על הדרכים ושלושה תושבי היישוב נרצחו בזמן קצר. "חצי מהתושבים עזבו". שתי משפחות וארבעה רווקים דתיים עלו ליישוב, ביניהם אריאל. הם עברו לשם כזוג.

בין ייאוש לתקווה/ "היישוב היה באבל, הדרכים היו משובשות ומסוכנות, התחננתי לטרמפיסטים שיצטרפו אליי". מצד שני "הנוף היה מדהים, זה מקום מהמם. הרגשנו תחושת שליחות גדולה". במשך תקופה ארוכה ניסו לגייס זוגות נוספים. "עשינו שבתות קליטה, אנשים אמרו שזה מקום חשוב אבל הם לא מסוגלים לגור בו". ביישוב לא היה מניין. "כזוג צעיר היינו מארחים המון כדי שיהיה מניין". שנה וחצי אחר כך הצטרפה משפחה נוספת. "כעבור שלושה שבועות שולי הרמלך נרצח".

שולי הרמלך/ זו הייתה מכה מאוד קשה. ממש רציתי לברוח מהמקום. ואז התושבים הוותיקים דפקו לנו בדלת ואמרו לנו 'אל תעזבו, עד שהרמתם לנו את הראש'". משפחות שיישבו את שא-נור הסמוך והנטוש הגיעו לחזק בשבת. "ניסינו לעשות מעגל שיח עם התושבים הוותיקים, אבל הם היו בדיכאון ולא הסכימו לצאת מהבית".

ההלוויה/ לימור, שהגיעה באמבולנס להלוויית בעלה, אמרה שאם נפחד הם יתחזקו ואסור לנו להיות חלשים. אביו של שולי אמר 'לא נשקוט ולא ננוח עד שנהפוך את חומש לעיר ואם בישראל'. זה היה שיעור באמונה. החלטנו לפעול".

פריחה/ הם גייסו רבנים וכתבו מאמרים בעיתונות. במוצאי שמחת תורה התקיימו ההקפות השניות של השומרון דווקא שם ובעקבותיהן הגיעו כמה משפחות. "הגענו ל‑17 משפחות, האינתיפאדה שככה והמשפחות המקוריות חזרו. עכשיו התחלנו ללמוד להסתדר ביחד דתיים וחילוניים".

הגירוש/ "עד שהחיים התייצבו והתחלנו להתפתח, שמענו שחומש על הכוונת. החבל התהדק על הצוואר. בחומש התחילו להסתובב כל מיני ציידי אנשים וקבלנים, ואנשי חומש הוותיקים פנו למינהלת כדי שימצאו להם פתרון. הם הרגישו נבגדים. אריאל שרון ביקר הרבה בחומש והכריז שאלה העיניים של המדינה. הם הגיעו מטעמי ציונות ועכשיו המינהלת לא ממש עזרה. זה היה קורע לב".

המאבק נכשל/ אחרי כפר מימון ואחרי עקירת הגוש, הם הבינו ש‑45 אלף החיילים לא באמת ייעצרו בחומש ושא-נור. "נאבקנו בשביל המאבק". ובכל זאת הביעו את המחאה שלהם בצורה נחושה ולא אלימה.

עולם כמנהגו/ "העלו אותי לאוטובוס. זו הייתה מציאות הזויה, מוטרפת. לנו לא היה בית והעולם המשיך כרגיל". הם הגיעו לכפר הרא"ה, משם לאלקנה ואז למדרשה בשבי שומרון. "זה מצא חן בעינינו. אמרנו שרואים משם את חומש, שזה עשר דקות נסיעה ונוכל לחזור". לאחר תשעה חודשים והרבה מאמץ, עברו לגור בשכונת המגורשים ביישוב.

חזרה לחומש/ שנה ורבע אחרי העקירה הם לקחו תיק קטן והלכו. "היינו בטוחים שיעצרו אותנו בדרך". זה לא קרה. הם הדליקו שם נרות חנוכה וחזרו באוטובוס של הצבא. מאז היו כמה עליות ונוכחות קבועה של ישיבה במקום. "יש געגועים למקום. למרות שבניתי בית אין לי תחושה של בית. התחושה שמגשימים אידיאל אבדה לי".

ביטול החוק/ היא פעילה בעשייה שתאפשר לחזור לחומש. "יש תקווה, אני מקווה שאחזור אבל זה לא יהיה פשוט".

התנערי/ כשעברה לחומש היה מכרז של הקרן החדשה לקולנוע לסרט מתנחלים. "הצעתי להסריט שנה ראשונה של זוג צעיר בהתנחלות. זה היה מעניין אבל עדיין חששתי להביא אמירה נוקבת". אחרי הגירוש התקשרו מהפקת ערוץ 10 ודרשו שתסיים את הסרט מיד כי עוד מעט זה לא יעניין אף אחד. היא סירבה. "אמרתי שאני רוצה לשנות את הסרט ואת האמירה בו, וזה ייקח לי עוד שנה". הם נדהמו מהחוצפה אבל הסכימו. "הסרט יצא אחרי שנה. רציתי לעשות חשבון נפש לציונות החילונית ולדבר על כך שבלי שורשים הציונות חסרה". בערוץ 10 לא אהבו את התוצאה והקרינו את הסרט בתשעה באב, בזמן שהרייטינג נמוך, "אבל אנשים ראו".

הקרנות חוזרות/ הסרט הוקרן חמש פעמים בערוץ 20 ושלוש פעמים בערוץ 10, ועוד עשרות פעמים ברחבי הארץ. "הוא סיפר את מה שהתקשורת לא הביאה, את הסיפור שלא סופר, את מה שהיה שם באמת".

רוח אחרת/ "היה לי תמיד חלום לעשות סרט על הסיפור של אבא שלי, ואז נתקלתי בסתימת פיות". הקרנות לא רצו לממן סרט על ההתיישבות בשומרון. "בשלב מסוים החלטתי שאני עושה את זה וזהו". היא נפגשה עם אמציה האיתן מאולפני אתרוג ויחד הם התחילו לגלגל את העשייה. היו תורמים והיה גם הדסטארט.

דור ההורים/ "זה נתן לי מבט כללי על ההיסטוריה, על ההתלהבות והאמונה שלהם באנשים. הבנתי שצריך להסתכל על ההיסטוריה בפרופורציה ואז לא נשברים, כי הגאולה מתרחשת למרות המשברים שבדרך".

יוצר קולנוע לאומי/ "לצערי זו חיה שלא קיימת וזה הזוי, כי לפחות חצי מהציבור הוא לאומי, אבל אין לו פה. התרבות שלנו עדיין שבוייה בידי דעות של הגלות וצריך לגאול אותה משם".

אם זה לא היה המסלול/ היא נועדה לקולנוע והייתה שמחה ליצור יותר. "אם לא, אז אולי הייתי יותר בפעילות ציבורית".

להשתחוות למסך/ "עולם הקולנוע דומה לדת. הוא דורש מסירות והזדהות ויש בו גם אמונות, למשל שהאמת היא סובייקטיבית. הרגשתי שאני בין זהויות שונות שהרבה פעמים נקרעתי ביניהן".

ההתפכחות/ "כמו נבוט בראש. רואים כוכבים אבל נפתחות העיניים. הבנתי שכל זה הגיע בגלל הפחד להוביל ולהנהיג. יש לנו אמירה אבל פחדנו לומר אותה. הקולנוע מאוד מעודד הבאת תמונה מורכבת, והבנתי שכל השפה הזאת חלחלה אליי. אחרי הגירוש לא הייתי מסוגלת לשמוע רדיו, הרגשתי שזה הרעיל אותי. הבנתי שהמסר שלי צריך להיות חזק. הפסקתי לפחד".

במגרש הביתי

בוקר טוב/ לפעמים צריכה לקום מוקדם ולפעמים מאוחר. "הלו"ז לא קבוע. אני משתדלת להשאיר את הבקרים לעבודה".

פס קול/ גלי ישראל ומוזיקה של אביתר בנאי וישי ריבו.

שבת/ כמעט תמיד בבית עם הילדים. "זו שכונה של מגורשים, נשארנו יחד. אנחנו נפגשים ומטיילים".

אחזקת הבית/ מבשלת או קונה אוכל, ואריאל מנקה את הבית. "אני לא מצטיינת בתחום".

אוכל/ "אמי בשלנית מדהימה. אין על האוכל של אמא". הפייבוריטים הם הסלטים המיוחדים, המרוקאיים.

עיתים לתורה/ כיום היא במזכירות היישוב, מה שמצמצם את הזמן הפנוי, ובכל זאת "שומעת באינטרנט חסידות וערוץ מאיר".

פנאי/ אוהבת לקרוא וגם צופה בסדרות. הספר האחרון הוא 'כלה' של אורה אחימאיר.

דמות מופת/ דוד המלך. "כי הוא היה גם לוחם וגם משורר. היה בו כל מנעד האישיות, הוא גם ידע היות רגיש וגם היה יוצר".

כשתהיי גדולה/ חולמת "להקים קרן לתמיכה בקולנוע לאומי, ליצור ולעשות פיצ'רים".

לתגובות: ofralax@gmail.com