לבית ספר דתי יש צרכים שונים מאלה של בית ספר חילוני. אילוסטרציה
לבית ספר דתי יש צרכים שונים מאלה של בית ספר חילוני. אילוסטרציהצילום: יח"צ

החופשה הגדולה נגמרת. טוהר, הבת הבכורה במשפחת לוי, בודקת בפעם האחרונה שהכניסה את כל הדברים לתיק החדש. נשיקה ועוד חיבוק, ואמא מתנדבת לקחת אותה עד שער האולפנה שאת הלימודים בה היא מתחילה הבוקר.

היום מגיע לשיאו הפרויקט המשפחתי. חשיבה ארוכה ועמוקה היכן כדאי לבת ללמוד בשנות התיכון שלה, היכן תקבל מעטפת חינוכית שמתאימה לה ואיזה מוסד יצמיח אותה בצורה הטובה ביותר. לא בנקל ההורים וטוהר בחרו את האולפנה בעיר הסמוכה. הם התרשמו שיש שם גם חינוך לאהבת תורה וגם לימודי חול ברמה גבוהה. הבת והאם מפטפטות בהתרגשות כל הדרך, עד שהאם מכריזה "הגענו". טוהר ואמה מרימות מבט בציפייה אל השער, שם מברך אותן שלט יפה וחגיגי: "ברוכים הבאים לאולפנה של רשת עמל". האם והבת מביטות זו בזו בתדהמה. לפני חצי שנה הייתה כאן רשת דתית שהן ידעו לסמוך על הכיוון התורני שלה. מה קרה כאן? לאן היא נעלמה?

חודשים ארוכים נאבקים חמשת ראשי רשתות החינוך הדתיות בהנחיה חדשה של משרדי החינוך והפנים, הנחיה שמטילה חובת מרכז על ניהול מוסד תיכוני. ההשלכה הישירה של ההוראה היא שהמקרה שהוצג בפתח הדברים הוא לא תיאורטי בכלל, וכבר מתרחש בשטח. במועצת החמ"ד חוששים שהשיטה החדשה תהרוס את החמ"ד, והחליטו לפעול.

בתי הספר היסודיים נמצאים בבעלות המדינה, אולם מוסדות תיכוניים נמצאים בבעלות רשויות מקומיות, בבעלות פרטית או בבעלותן של רשתות חינוך. מאז קום המדינה, במשך 70 שנה ועד לפני שנה וחצי, כשראש רשות רצה לתת לאחת מרשתות החינוך לנהל את בית ספר התיכון שלו, הוא בדק את חוזקה של הרשת, את הבשורה החינוכית שהיא מביאה איתה ואת האופן שבו תקדם את התלמידים. כשמצא רשת כלבבו לחץ יד למנכ"ל הרשת, חתם איתו על חוזה והרשת נכנסה לנהל את בית הספר. בנוסף לאלה הוקמו מוסדות שהיו פרטיים מלכתחילה, ומעולם לא היו של הרשות המקומית. הנוהל הזה התקיים במשך שנים. גם לאחר שיצא לעולם חוק חובת המכרזים, לפיו רשויות מקומיות לא יכולות לחלק פרויקטים וג'ובים למי שהן רוצות אלא חייבות להוציא על כך מכרז, עדיין ההתקשרות עם רשתות החינוך המשיכה להתנהל בלי מכרז.

לפני כתשע שנים הגיע לבית המשפט המחוזי בבאר שבע מקרה שבו המועצה המקומית ערערה לקחה את ניהול התיכון המקומי מידי רשת עתיד והעבירה אותו לרשת עמל. השופט פסק אז שהמועצה המקומית חייבת לקיים מכרז כדי לקבוע מי ינהל את בית הספר. באותו משפט גרסה המדינה כי במקרה של ניהול בית ספר, אין בכלל צורך לקיים מכרז. פטור מחובת מכרז הוא נוהל שמתקיים בשלל מקרים, ביניהם בדברים שמוגדרים למשל כ"פעולות ערכיות".

במשך תקופה מסוימת מאז הפסיקה ההיא פעל משרד החינוך להתקין תקנות שיפטרו את הנושא ממכרז, אבל אז המגמה השתנתה. לפני שנתיים וחצי הוציא משרד החינוך חוזר מנכ"ל ובו קביעה כי חובה לקיים מכרז. המשרד גם קבע את אופי המכרז. הקריטריונים של משרד החינוך שמים דגש רב על יכולת כלכלית, על גודל הרשת, מגוון התלמידים הלומדים בה, קליטת עלייה ואיכות התמונה החינוכית של בתי הספר שלה. הפרמטרים האלה חשובים מאוד, אולם הם מעניקים יתרון מובנה לרשתות הגדולות ולא קשורים כלל לניהול בתי ספר דתיים. לעומת זאת, נותן המכרז מעט מאוד נקודות על ניסיון בניהול המגמה של בית הספר (תורני, למשל). ובכלל לא שם על השולחן פרמטרים הקשורים לעולם בתי הספר הדתיים: חינוך לאורח חיים דתי, אהבת תורה, לימוד בית מדרשי ועוד.

מכתב בהול

ראשי הרשתות הדתיות ניסו להיאבק במצב החדש באמצעים שונים, כולל באמצעות חוות דעת משפטית מפורטת של פרופ' אביעד הכהן ועו"ד ישעיהו אברהם. חוות הדעת הארוכה פירטה ונימקה מדוע יש להתנגד למהלך של חובת מכרזים. הרשתות שבו ופנו למשרדים הרלוונטיים, אך מאבקן נכשל. כיום הן מעסיקות עובדים במשרה מלאה כדי לתת מענה למכרזים. בשנתיים הקרובות אין מוסד שלא יצטרך לעמוד בחובה הזאת, גם מוסדות שהוקמו כפרטיים.

בשטח כבר יצאו חלק מהמכרזים לדרך. בכמה מקומות הרשתות זכו ונשארו לנהל את מוסדותיהן, במקומות אחרים התחלפו הרשתות המנהלות וכמה מוסדות דתיים עברו לידיהן של רשתות לא דתיות. לפני כמה ימים שלחה מועצת החמ"ד מכתב בהול לשר החינוך נפתלי בנט ובו ביקשה להקפיא את המצב הקיים ולבדוק כיצד ניתן בכל זאת לשנות אותו. החשש הוא ששיטת המכרזים תהרוג את החמ"ד, לא פחות. "לאחרונה זכתה רשת 'עמל' בניהול כמה בתי ספר דתיים", נכתב בו, "הרשת מפעילה למשל את האולפנה בנהריה. האם 'רשת עמל מיסודה של ההסתדרות הכללית' בשמה המלא, תוכל ותרצה להעניק לאולפנה את הצביון והמובהקות התורנית שהאולפנה זקוקה להן? ישיבה או אולפנה זקוקים לראש ישיבה ולראשת אולפנה במשרה מלאה. ראש הישיבה אינו מורה מן המניין וגם אינו מנהל הלימודים המדעיים. האם הרשת תשקיע לאורך זמן בביצור מעמדו של ראש הישיבה שאינו מעוגן בחוזרי מנכ"ל? בית ספר דתי זקוק למעטפת דתית מלאה. רבני שכבות, סיורי סליחות, ספרייה תורנית... האם זה יישמר? לכל אלה אין ביטוי וניקוד במכרז הרשות", טוענים אנשי מועצת החמ"ד כלפי שר החינוך, יו"ר הבית היהודי.

"לאורך שנים היה ברור שהעירייה בודקת איזה גוף חינוכי עונה על השקפת העולם של הציבור, מי יכול לספק את הערכים והצרכים החינוכיים שלו", מסביר הרב אבי גיסר, יו"ר מועצת החמ"ד. "נכון שמכרז הוא תחרותי, שוויוני ושקוף, אבל הוא לא יכול להביא לידי ביטוי השקפת עולם, ערכים חינוכיים, מסירות נפש או אהבת תורה. המכרז פתוח היום לכולם ואין שאלה 'האם אתה עסוק ומייגע את עצמך בשאלה איך להביא תלמידים לאהבת תורה?'".

האם אין חשיבות בקיום תחרות? אם רשת יודעת שהיא לא תהיה לנצח במוסד כלשהו היא תתאמץ יותר. המצב הקיים שבו רשת חותמת קבע במוסד כלשהו מביא לבינוניות.

"אני יכול להיות מלא טענות לאופי ניהולי של רשת דתית כזו או אחרת, אבל אני לא יכול לומר שלרשתות האלה יש משהו בעולם חוץ מתורה ויראת שמיים. אני כן בעד שיטייבו את הניהול וידרשו השקעות גדולות יותר ותפוקות טובות יותר, אבל זו לא הדרך. אני טוען שחינוך, במהותו לא מתאים למכרז, שרשת שמנהלת מוסד דתי לא יכולה להיות ספקית שירותים וחברת כוח אדם. אם רוצים לשפר את החינוך וליצור אלמנט של תחרות, לפחות שיתאימו את זה לבתי הספר הדתיים ולאופיים המיוחד".

מועצת החמ"ד דורשת מבנט "להקים בהקדם צוות מקצועי-משפטי של המשרד בשיתוף מועצת חמ"ד אשר ישב על מדוכה חינוכית זו ויביא בפניך מסקנות והצעות מעשיות". במשך שישה חודשים, עד לסיום עבודת הוועדה, המועצה דורשת להקפיא את המצב הקיים. "ביסוד הכול", היא קובעת, "יש לקבוע את אמות המידה המחייבות בהפעלת בתי ספר דתיים, את התאמתה של הרשת למעטפת הדתית ולצרכיה, ואת דרך ההתקשרות הנכונה לחיזוק אופיים הדתי והערכי של מוסדות החינוך הדתי לגווניהם".

כסף מול אג'נדה

שנת תשע"ח הייתה שנת הלימודים הראשונה של אולפנת אורט וישיבת אורט באלקנה. החוזה של מרכז ישיבות בני עקיבא, שניהלה את שני המוסדות הללו, הסתיים והמועצה יצאה במרכז חדש. "ועדת המכרזים של המועצה קבעה שרשת אורט קיבלה את הניקוד הגבוה ביותר", מסביר אסף מינצר, ראש המועצה. "המכרז לווה על ידי דסי בארי, מנהלת האגף לחינוך על-יסודי, ואברהם ליפשיץ, ראש מינהל החמ"ד. אנחנו לא התנתקנו מהחמ"ד. כולם היו מעורבים גם בשלב טרום המכרז וגם במכרז".

מינצר מספר שרשת אורט הביאה מצוינות טכנולוגית וגם תורנית. "הצבנו לה כתנאי מצוינות טכנולוגית, תחום שאותו היא יכולה ללמד את כל הרשתות, ולצידה מצוינות תורנית. הצמדנו למוסדות האלה את הרב דוד סתיו שמלווה את המנהלים ומעורב בבחירת ראש הישיבה החדש. אנחנו גם דואגים לכך שהתוכניות התורניות יתוקצבו". בתום השנה הראשונה אומר מינצר שהוא מרוצה, אך גם עדיין בוחן את הדברים. "אורט הוא גוף מקצועי שעובד אחרת, הוא בוחן את המורים ואת המנהלים שלו לפי מדדים ברורים כמו בכל העולם העסקי. אנחנו מרגישים שדברים השתנו, מעורבות ההורים עלתה וכך גם ההשקעה המקצועית במגמות חדשות והמשמעת אצל התלמידים".

הטענה היא שאם הרשת איננה מחויבת לחינוך לאהבת תורה וקיום מצוות, הכול יכול להשתנות.

"אני לא מסכים. דבר ראשון החמ"ד מעורב במה שקורה אצלנו. דבר שני, התלמידים אצלנו מקבלים היום לא פחות ואפילו יותר. בסופו של דבר תפקידי הוא לדאוג לתושבים שלי, ואם אני ארגיש שהחינוך התורני הוא לא ברמה מספיק גבוהה, אני אדאג להחליף את הרשת ולא משנה איך קוראים לה. כרגע המצב הוא win-win". מינצר, יש להעיר, הוא ראש מועצה דתי, שמחויב לחינוך התורני של בני הנוער ביישובו. ברוב הרשויות המצב אינו כזה.

"גם אם יש מכרזים, אנחנו דורשים שרשתות חילוניות לא יוכלו לגשת. תפקידה של מועצת החמ"ד הוא להגן על החינוך הדתי וזה מה שאנחנו עושים", אומר הרב איתן אייזמן, מייסד רשת נועם-צביה וכיום חבר מועצת החמ"ד. "אתה לא יכול להפריט הכול תמורת כסף. הרי באים לראות כמה אתה מוכן לשלם על כל דבר. אנחנו לא באים עם שק של כסף, אנחנו באים עם אג'נדה של חינוך".

הרב אייזמן מביא כדוגמה ישיבה בצפון הארץ שעברה לבעלותה של רשת לא דתית. "יום אחד החליטו בהנהלת הרשת שתפקיד של ראש ישיבה ומנהל תיכון זו כפילות וביקשו לפטר את ראש הישיבה. דבר כזה לא יקרה ברשת דתית. רשת חילונית פשוט לא מבינה את תפקיד ראש הישיבה. בישיבה ההיא גם לא נותנים מספיק שעות קודש. נכון שבטכנולוגיה הם מאוד טובים, אבל זו ישיבה ולא תיכון מדעי טכנולוגי".

אבל יש מוסדות אחרים שעברו מבעלות דתית לחילונית והבעלות החילונית שימרה את המצב הקיים.

"נכון. את אורט מנהל היום מנכ"ל דתי, איש נחמד מאוד, אבל יום אחד הוא יפנה את מקומו ויבוא מנכ"ל אחר, חילוני, שיעיף את כולם בהבל פיו. אורט היא רשת עולמית, היא לא מתמחה בבתי ספר דתיים. מי שאמור לנהל את החינוך הדתי זו רשת דתית. בשביל מה בן גוריון הפריד את זרמי החינוך לדתי וחילוני? אולי בהמשך תיכנס רשת חינוך מסעודיה ותגיש בקשה למכרזים?".

הרב אייזמן היה רוצה לראות פטור ממכרזים לבתי ספר קיימים, "שבהם הושקעו מיליוני שקלים של הרשתות בבינוי ולא ייתכן שמישהו אחר יזכה בהם אחרי מספר מצומצם של שנים". מכרזים, הוא מסביר, אפשר לעשות רק כשבאים להקים מוסדות חדשים, וגם אז גבולות הגזרה צריכים להישמר בקפידה. רק רשתות דתיות יכולות להיות שחקניות במגרש.

הרב אייזמן מבהיר כי אף שהמכתב של מועצת החמ"ד פונה אל השר בנט, אין לו דבר נגדו, "הוא שר מצויין ואני תומך בו. רק חבל שזה קורה במשמרת שלו". לדבריו לא מן הנמנע שהצעד הבא יהיה פנייה לבג"ץ.

ממשרד החינוך נמסר כי "חוק חובת המכרזים חל על הרשויות המקומיות. על פי פסיקת בית המשפט ובהתאם להנחיות משרד המשפטים החוק חל גם על המכרזים הנוגעים להפעלת בתי הספר העל-יסודיים אשר בתחומה של הרשות. המדינה והרשויות פועלות על פי הדין ועל כן יישום החוק הינו מחייב".