חוק הפונדקאות: ונהי בעינינו כחגבים

ההתגייסות רחבת ההיקף לטובת פונדקאות עבור זוגות הומואים מעוררת אצל רבים דכדוך, וממחישה את הצורך בתנועה פמיליסטית. דעה

גיל רונן , י' באב תשע"ח

להט"בים (אילוסטרציה)
להט"בים (אילוסטרציה)
צילום: iStock

ההתגייסות רחבת ההיקף של גורמים בחברה ובמשק לטובת הכללת זוגות גברים בחוק הפונדקאות מעוררת דכדוך וייאוש אצל כמה ממכרי.

עשרות גופים רבי עוצמה הצטרפו ליוזמה הזו. הכוח שמולו אנו עומדים נראה גדול מדי, ויש פיתוי להרים ידיים. "ונהי בעינינו כחגבים".

אבל נכון יותר לראות במצב הזה אתגר וקריאת השכמה. במשך יותר מדי שנים, הציבור הימני-שמרני במדינה נמנע מעיסוק מעמיק והתמודדות יעילה עם הסוגיה הפוליטית הקרויה פמיניזם-להט"ביזם. עיסוק מעמיק, פירושו קודם כל להבין מי ומה עומדים מאחורי התופעה הפוליטית ומה יוצא להם מזה.

(נדגיש שהכוונה כאן אינה להתמודדות עם עצם הנטיות ההומוסקסואליות, או עם זכות ספציפית כזו או אחרת של נשים או להט"בים העומדת על הפרק. אנחנו מדברים על התנועה הפוליטית שנושאת את דגלי הפמיניזם-להט"ביזם. אלה שני דברים שונים מאוד).

הפסיכולוג-פילוסוף פרופ' ג'ורדן פיטרסון, ששמו מוכר כבר לקוראי מדור זה, מצביע באופן חד ונחרץ על התנועה הפמיניסטית, כמו גם על הזרמים הלהט"ביסטיים, כעל חלק מהתנועה המרקסיסטית (בגלגולה הניאו-מרקסיסטי, אם לדייק). והוא ממש לא לבד.

המטרה: החלשה והשתלטות

המרקסיזם דוגל, כידוע, במאבק היסטורי בין חלקים שונים באוכלוסיה. עשירים מול עניים, גברים מול נשים, סטרייטים מול הומואים, שחורים מול לבנים ועוד. סביב כל חלוקה כזו בונים המרקסיסטים תילי תילים של פסבדו-מדע ומחקרי-דמה אשר מעניקים (כביכול) גושפנקה מדעית-מוסרית למאבק של "המוחלש" מול הכוח החזק שמתעמר בו (כביכול).

ומה מטרת העל של המרקסיסטים? ובכן, מאז אבי המרקסיזם, קרל מרקס עצמו, המטרה היא מהפיכה פוליטית. את המהפכה משיגים ע"י יצירת סכסוכים בין חלקי החברה עד שהיא נחלשת במידה כזו שניתן להשתלט עליה. הפגיעה במשפחה היא חלק מהמאבק: קשה מאוד לכבוש חברה שנשענת על משפחות איתנות בראשות גברים חזקים. לכן מתועל המאבק הפמיניסטי-להט"בי נגד הגברים, והתא המשפחתי הנורמטיבי.

ואיזה סוג של חברה מבקשים הניאו-מרקסיסטים לבנות על הריסותיה של החברה שפירקו? במקרה של הפמיניזם-להט"ביזם, קשה לומר. העיקר הוא האנטי, ואין כמעט חזון לגבי מה שיבוא אחרי המהפכה. כל שניתן לומר הוא שכמו בכל תנועה מרקסיסטית אחרת, מדובר בתנועה חילונית באופן מוקצן, אנטי-לאומית, שמצדיקה כל אמצעי בהגעה למטרה – כולל ובמיוחד אלימות. בכל המאבקים המרקסיסטיים, מזה 170 שנה, קיימת שאיפה למוסס את הלאומיות ולבטל את הדת. כולם מלווים בפעילות אלימה – חלקם אף ברצח אכזרי של מיליונים. המרקסיסטים הם חבורה מסוכנת ביותר.

אז הנה, כבר התקדמנו.

כי מה אנחנו רואים עכשיו? אנו מבינים שהתגייסות גורמי המשק לטובת פונדקאות להומואים ולסביות אינה דבר ספונטני, שנובע מקיומו של איזשהו עניין ציבורי ומוסרי אמיתי, אלא שהיא נובעת מפעילותה של התנועה הניאו-מרקסיסטית, אשר יצרה במתכוון את האג'נדה שעמה נסחפים גורמי המשק השונים. ואנו למדים שבלימת החקיקה הזו, מצידנו, היא לכל היותר כיבוי שריפה. הבעיה האמיתית היא התנועה הניאו-מרקסיסטית המהפכנית עצמה, אשר דוגרת אצלנו במוקדי כוח שונים, ובמיוחד באוניברסיטאות, והשקרים שהיא מפיצה כדי להצדיק את הפוליטיקה הפמיניסטית-להט"ביסטית. ותנועה זו מטרתה החלשת החברה בדרך לפירוקה והכנעתה.

אין קשר לנצרות

מי שחולק על הדברים הללו, ומתעקש על פרשנויות שאין בהן כל תועלת – כמו אלה שטוענים שהבעיה נובעת איכשהו מהמוסר הנוצרי או מהמהפכה הפרוטסטנטית – מפריע למאבק נגד הפמיניזם-להט"ביזם. מי שטוען שלא מדובר בניאו-מרקסיזם, מעולם לא קרא את קת'רין מאקינון, לא צפה ב"טלוויזיה החברתית", לא שמע איך אפילו פמיניסטיות דתיות משתמשות במושגים מרקסיסטיים מובהקים כמו "תודעה כוזבת". יש שם, בחוגי המגדר, הרבה מרקסיזם; אין שם מילה אחת על נצרות פרוטסטנטית או אחרת – ואם הנצרות מוזכרת הרי שזה רק לגנאי. והפמיניזם-להט"ביזם פועל בדיוק באותה צורה נגד חברות נוצריות, קתוליות ופרוטסטנטיות, כפי שהוא פועל מול החברה בישראל.

אז מה עושים? ובכן, קודם כל, נזכרים בכך שאנחנו יהודים, ושאנחנו חיים במדינתו של העם היהודי, כפי שנכתב בחוק היסוד שאושר רק בשבוע שעבר. ומכיוון שהעם היהודי תמיד היה בנוי סביב המשפחתיות ההטרוסקסואלית, ומשום שאנו חפצי חיים, אנו רשאים ואף חייבים להציב אלטרנטיבה ישראלית ופמיליסטית לזרם הפמיניסטי-להט"בי.

זה אומר, בין היתר, שמול מחקרי הדמה שלהם, אנו חייבים להתחיל לייצר מחקרים משלנו, ולהוכיח שהם משקרים. זו בעיה – חוגי החברה והרוח באוניברסיטאות אכן נכבשו כמעט כליל ע"י הזרם הפמיניסטי-להט"בי. אבל ייתכן שיש בתוך הקמפוסים גם כיסי התנגדות של חוקרים שרוצים לומר את האמת. וככל שמהפכת פיטרסון תתרחב, הרי שאלה יקבלו יותר אומץ. ובכלל, איך אפשר להתייאש אם עוד לא ניסינו? גוף אידיאולוגי שיקדם את הפמיליזם ויציע תקציבים למחקר פמיליסטי, ודאי ימצא את החוקרים שייענו לו.

כדי להתניע את המכונית הזו בשיטת הזינוק בירידה, ייתכן שיש צורך בהנחת שלד בסיסי של תשתית תיאורטית דווקא במסגרת חוץ-אקדמית. ייתכן שהאקדמיה בישראל כל כך רקובה כיום, מבחינה מחשבתית, אחרי עשרות שנות השפעה מרקסיסטית וניאו-מרקסיסטית, שהניצוץ הראשון לחשיבה הפמיליסטית חייב לבוא דווקא מקבוצה של יהודים אמוניים שאינם בהכרח אנשי אקדמיה במלוא מובן הביטוי. אלה ילבישו לבוש מעט יותר מדעי ועכשווי את מה שהם יודעים וחשים בנושא המשפחה, ואת מה שינקו מהתורה ומהמסורת, ויגבשו את היסודות התיאורטיים שסביבם ניתן יהיה להפעיל את אנשי האקדמיה, בהמשך.

גרעין אמוני-אינטלקטואלי

כנראה שעוד לפני המחקרים, אנו זקוקים לגוש האמונים של הפמיליזם. אנו צריכים גרעין רוחני ופוליטי שיתייצב ויאמר – אנחנו כאן, ובזאת אנו מאמינים: שהזוגיות והאהבה ההטרוסקסואלית עומדות בטבורו של העולם. שמשפחת אבא ואמא היא התא שממנו בנויה החברה והעם. שהמינים נבדלים זה מזה באופן מהותי ועמוק ושטוב הדבר. שהמילה "שוויון" רלבנטית למצבי תחרות ואינה רלבנטית לקשר המשפחתי, שבמרכזו זוגיות ההמבוסת על משיכה בין הפכים, שהופכת לאהבה ודבקות. קשר אשר נבנה על ערכים כמו כבוד, שיתוף, הקרבה, ואחדות – וגם על אינטימיות, צחוקים, והאושר שמייצרים ילדים – עולם שאין בו מקום לתחרות בין גבר ואישה.

גרעין אמוני-אינטלקטואלי שכזה, שיעמוד על הבמה הציבורית ויאמר את הדברים הללו, יכול לבצע מהפיכה גדולה מאוד. היא לא תתרחש בבת אחת; בפנינו צעדה ארוכה מאוד. אך כפי שאמר הפילוסוף לאו צו – גם צעדה של 1,000 לי (מידת מרחק סינית עתיקה) מתחילה בצעד אחד.

גרעין פמיליסטי שכזה יידע גם כיצד להגיב לחוק הפונדקאות בצורה מדודה וראויה. נציג או נציגה של הגרעין הזה, לו נקרא להתראיין בנושא חוק הפונדקאות, יכול היה לומר משהו כזה:

"החוק המוצע הוא חלק ממאמץ מתמשך של תנועה פוליטית חתרנית להחליש את כל מה שקשור לרעיון של משפחת אבא ואמא, ולחזק את כל מה שמתחרה ברעיון של משפחת אבא ואמא. אנחנו סבורים שיש לחזק את הרעיון של משפחת אבא ואמא, ולהקפיד שזו תהיה הנורמה בחברה, בין השאר כי הדמוקרטיה והלאומיות עצמה נשענות על כך. לכן אנו מתנגדים לחוק זה".

זהו קול שחסר כרגע בציבוריות הישראלית.

כדי לגבש גרעין כזה, יש לנסח את התפיסה הפמיליסטית בצורה הכי ברורה שניתן. אנו ננסה לעשות זאת כאן.

מאמר ראשון בסדרה.

למה הם שונאים את משפחת אבא ואמא?

הכותב הוא אב לשניים ויו"ר תנועת המשפחה.