בשבע מהדורה דיגיטלית

השם קם לתחיה – סיפור לשבת

רבקה גדלה ביישוב חרדי בגוש עציון, בת להורים חוזרים בתשובה ממשפחה פתוחה ומאוד מקבלת.

עודד מזרחי , י"ד באב תשע"ח

סיפור לשבת אילוסטרציה
סיפור לשבת אילוסטרציה
(פנימה יח"צ)

בבגרותה למדה חינוך מיוחד ועבדה בהוראה. אחת המורות שעבדה עמה נקראה תחיה, ונרקם ביניהן קשר טוב מאוד. רבקה התחברה לאישיותה של תחיה, ומתוך כך החלה לחבב מאוד את שמה.

לאחר זמן מה הכירה את יוסי, בחור שהגיע ממשפחה חרדית אדוקה מאחת הערים החרדיות. יוסי היה פתוח יותר ואף שירת בצבא, והתאים לרבקה, והם נישאו בשעה טובה ומוצלחת.

רבקה התקשתה לקבל את הכללים החרדיים הנוקשים מהצד של משפחת בעלה, אבל השתדלה מאוד לכבדם.

לאחר כמה חודשי נישואין בסייעתא דשמיא רבקה נפקדה, וכאן החלה במסע נהדר ומפרך בו-זמנית.

ההיריון החל בכאבים חזקים שנמשכו כמה שבועות. רבקה הובהלה לבית החולים מחשש להיריון חוץ רחמי. למרבה ההקלה התברר שאין מדובר בבעיה הזאת, אך בכל זאת היה חשש גדול להמשך ההיריון. במהלך החודשים הבאים שמעה רבקה לא פעם שאין תקווה להריונה, ושככל הנראה הוא ייפסק. אך בני הזוג לא התייאשו, הלכו לרופא הטוב ביותר, ולשמחתם קיבלו אצלו מענה אופטימי יותר.

ההיריון היה מלווה בחששות ועבר על רבקה בצער ובשכיבה ממושכת במיטה, ומאידך באמונה ובשמחה. כאשר נודע לזוג שמדובר בבת, אמרה רבקה לבעלה שאין שם מתאים יותר לתינוקת הזאת מאשר השם תחיה, שכן לאחר ההיריון הזה תהיה הלידה ממש בגדר תחיה. ובנוסף לכך, היא אוהבת את השם הזה.

יוסי התלבט. הוא מעולם לא שמע את השם הזה, ודאג איך משפחתו תקבל שם שאינו מקובל בעולם החרדי. כמו כן, אמר לאשתו, יש לו סבתא שנפטרה לא מזמן ונקראה קיילא.

רבקה לא התחברה לשם קיילא, אך ידעה שמאוד חשוב לחמותה שיכבדו את אמה ע"ה בכך שיקראו לנכדתה קיילא.

לאחר דיונים ממושכים במהלך ההיריון, החליטו בני הזוג לחכות עד לאחר הלידה כדי לראות מה ירגישו אז בנוגע לשם.

הגיע יום הלידה. לאחר לידה מסובכת עם ירידות דופק, ותפילות רבות שהכול יעבור בשלום, נולדה בשעה טובה ומוצלחת בת בריאה ושלמה.

רבקה ויוסי החליטו לקרוא לבתם תחיה-קיילא, כך שכולם יהיו שמחים ומרוצים.

כאשר רבקה בישרה לחמותה על השם שבחרו, השתררה שתיקה מעבר לקו, ואז התעשתה החמות ואמרה: "וואו! ריגשת אותי שקראת לבת קיילא".

רבקה הרגישה רגועה. ואז הגיעה שיחת טלפון נסערת ביותר מאחותו של בעלה: "אנחנו לא מאמינים שעשיתם לנו את זה!".

רבקה לא הבינה על מה היא מדברת: "מה עשינו לכם?".

גיסתה השיבה בקול חנוק מדמעות: "קראתם לבת בשם ראשון כה מבייש! עד שסוף סוף נולדה לנו אחיינית ראשונה, אנחנו לא מעזות לספר לחברות או לבני המשפחה שמתעניינים איך קראתם לה".

אז הבינה רבקה את הצער שנגרם לבני משפחת בעלה בקריאת השם תחיה. היא ניסתה להתנחם במחשבה שברבות השנים הם יתרגלו לשם.

היא לא תיארה לעצמה כמה מהר זה יקרה.

אז התקשרה לאמו של יוסי אחותה הגדולה מארצות הברית, לאחל מזל טוב על לידת הנכדה. הסבתא הטרייה סיפרה בצער לאחותה: "קוראים לנכדה שלנו תחיה-קיילא. ברוך השם ששמה של אמא נבחר, אבל לא נוח לנו מהשם הראשון תחיה, זה ממש מצער אותנו...".

הסבתא ציפתה להשתתפות בצערה, ונדהמה לשמוע מאחותה את המילים הבאות: "אני לא מאמינה! איזו השגחה מדהימה!".

והאחות הגדולה החלה לספר: "כאשר אמא קיילא עליה השלום ילדה את בתה האחרונה, פנה אליה רופא המחלקה היהודי וביקש ממנה, תמורת תשלום, לקרוא לה תחיה, על שם אמו, שכן הוא אלמן ובתו היחידה נפטרה, ואין מי שיוכל לקרוא בת על שם אמו המנוחה. אמא מאוד התרגשה מבקשתו והסכימה, אך כאשר סיפרה לאבא על הבקשה, הוא אמר שהשם הזה לא מקובל אצלם, וכך הבת לא נקראה בשם תחיה אלא ברכה.

"במשך כל השנים אמא הצטערה מאוד על כך שלא נענתה לבקשת הרופא, וכאשר השכיבה אותנו לישון היא אמרה את שמותינו, ולאחותנו הקטנה ברכה תמיד הוסיפה את השם תחיה... ועכשיו בטח אמא כל כך שמחה בשמיים, שהנכד שלה קיים את הבטחתה וקרא במקומה לבתו תחיה!".

הסיפור ריגש את כל בני המשפחה מכל הצדדים, והשם תחיה הפך לשם חביב במיוחד על כולם.

ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: orchozer@gmail.com