בשבע מהדורה דיגיטלית

לב של אבן

מומחים שעוסקים ביציבות הכותל מבקשים להרגיע ואומרים כי למרות נפילת האבן ברחבה הדרומית, התפילה שם בטוחה לחלוטין.

שמעון כהן , י"ד באב תשע"ח

בנוי משני סוגי אבנים, האחת נשחקת יותר מהאחרת. אזור נפילת האבן מהכותל
בנוי משני סוגי אבנים, האחת נשחקת יותר מהאחרת. אזור נפילת האבן מהכותל
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

הנשימה נעתקה למראה האבן שנעתקה ממקומה בכותל המערבי ונחתה אל רצפת העץ.

הארץ רגשה ופרשנויות מיסטיות לרוב נשמעו מכל עבר, ורק דניאלה גולדברג, האישה היחידה שהייתה ברחבה בשניות הדרמטיות, לא הבינה על מה המהומה. היא בסך הכול הגיעה כמדי יום להתפלל במקום שקט שבו תוכל להתכוון מעט יותר במילותיה. אולם בעוד הציבור בישראל נפעם מהאירוע הנדיר ובעיקר מהאופן שבו נורתה האבן מהקיר העתיק, מתברר שדווקא המומחים לא מופתעים בכלל.

כבר בשנת 2014 פורסמו תוצאות מחקר שבחן את שחיקת אבני הכותל, ובעיקר ביקש לתת מענה לשאלה מדוע בחלק מהמקומות תהליך שחיקת אבני הכותל מהיר יותר מאשר במקומות אחרים. מאחורי המחקר עומדים שניים, ד"ר יעל לוינסון ופרופ' סיימון עמנואל מהאוניברסיטה העברית. פרופ' עמנואל, איש המכון לחקר כדור הארץ, עומד בראש מעבדה הבוחנת תהליכי שחיקה ובליה טבעיים של סלעים. בשיחה עם 'בשבע' הוא מספר: "לפני כחמש שנים הסתכלתי יום אחד על הכותל ואמרתי לעצמי שיש כאן חומה חשופה לבליה שעומדת במשך אלפיים שנה, בוא נבדוק מה מצבה - והתחלנו במחקר".

בדיקה השוואתית של קצב התקדמות השינויים בקיר אבנים עתיק היא קשה ומורכבת. תהליך בליית הסלעים ושחיקתם אינו מתרחש בדרך כלל באירוע פתאומי כפי שאירע השבוע, אלא בתהליך איטי שנמשך לאורך אלפי שנים ומתקדם בצעדים של מילימטרים בודדים. "השתמשנו בסורק מיוחד שסורק את השטח כולו, ועל בסיס האבנים שהשתמרו לאורך השנים כמעט ללא שינויים וללא שחיקה בנינו מודל תלת מימדי שבו הושלמו האבנים שנשחקו ושהתפוררו, וערכנו השוואה למודל הכותל כפי שהוא כיום".

מסקנת השניים הייתה שקיים פער בין קצב השחיקה באזורים מסוימים של הכותל ובין זה שבאזורים אחרים. "יש אזורים שלא השתנו, למעט מילימטרים בודדים, וישנם אחרים שבהם השינויים הם של עשרה ועשרים סנטימטרים. הבנו שהסיבה לפער היא שני סוגי גיר שמהם נחצבו האבנים".

במסגרת חפירות הצלה לקראת בניית שכונת רמת שלמה שבצפון ירושלים, אותרה מחצבה עתיקה שעל פי ההערכות ננטשה לפני יותר מאלף שנים. ארכיאולוגים סבורים כי ממחצבה זו נחצבו אבני הר הבית בתקופת המקדש. פרופ' עמנואל וד"ר לוינסון יצאו לשטח כדי לבחון אם הערכתם על שני סוגי הגיר נכונה, ואכן בדיקתם גילתה במחצבה העתיקה שני סוגי גיר בעלי טקסטורה שונה, מה שנראה בהחלט כגורם לפער בקצב השחיקה והבליה באבני הכותל.

פרופ' עמנואל אינו מופתע אם כן מאירוע נפילת האבן, ואפילו לא מהאופן שבו הוא התרחש. "אירועים כאלה קרו בעבר. אפשר לראות בחומה חורים שנפערו בעקבות אירועים דומים שהתרחשו אי שם בעבר. המנגנון העיקרי של הבליה הוא איטי וכמעט בלתי ניתן להבחנה בעין, אבל מדי פעם קורים גם אירועים כאלה. אני לא בטוח שאפשר למנוע נפילות כאלה, אבל בהחלט אפשר להתריע מפניהן".

אבני כותל למכירה?

ד"ר אילת מזר מהמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית ומומחית בעלת שם עולמי להר הבית, סבורה גם היא שניתן להתריע ולהזהיר מפני אירועים כדוגמת זה. "האירוע הפתיע אותי לא בגלל שהדבר לא ייתכן, אלא משום שמעולם לא ראיתי אבנים נופלות מהכותל. מדובר באבן הרודיאנית, כלומר אבן ששייכת לבנייה המקורית והחזקה של הקיר, ולכן נפילה כזאת מפתיעה. מדובר באבנים גדולות מאוד והבנייה העצומה שנעשתה שם נעשתה באופן מחושב מאוד. זו הנדסה יוצאת מהכלל".

לזאת היא מוסיפה ומדגישה כי "לא כל האבן נפלה אלא רק החלק החיצוני שלה". הסיבה לכך, היא מסבירה, היא חציבה שנעשתה באחת התקופות העתיקות, על פי חלק מהערכות הארכיאולוגים, כדי להשחיל באבנים צינור חרס שדרכו יוכלו להעביר מים. החציבה הזאת רופפה את מבנה האבן וברבות השנים הגיעה שעתה לקרוס. ד"ר מזר משוכנעת שבדיקה מתמדת של האבנים נחוצה והכרחית כדי למנוע טרגדיה עתידית. "במיוחד במקומות שאנשים מסתובבים, צריך מישהו שהתפקיד שלו יהיה לבחון מדי פעם את מצב האבנים".

"העיניים של רשות העתיקות פקוחות כל הזמן על חומות הר הבית. אנחנו ערים, יודעים ומטפלים, ולעיתים קרובות לא תחת הד תקשורתי", אומר בתגובה עמית ראם, ארכיאולוג מחוז ירושלים של רשות העתיקות. עם זאת, גם ראם מבין שנחוץ שינוי מסוים. "צריך לעשות יותר ואנחנו רואים באירוע נפילת האבן קריאת השכמה והזדמנות. אנו פונים לממשלה בבקשה להיות שותפה ולהוביל מהלך עמוק ומקיף לטיפול באתרי העתיקות בעיר העתיקה, לרבות חומות הר הבית. זוהי משימה לאומית וצריך להתחיל אותה מחר בבוקר. עם זאת אין צורך בבהלה כי מדובר באירוע בודד ונקודתי. הכותל המערבי עצמו נבדק על ידי מהנדסים פעמיים בשנה, והתפילה תחתיו בטוחה לחלוטין". לקביעה זו שותפה גם ד"ר מזר שקובעת: "הכותל לא יתמוטט. הוא עומד טוב".

פן נוסף של האירוע נוגע לגורלה של האבן שהועברה ביום רביעי בבוקר על ידי מנוף לאתר מיוחד באזור שער המוגרבים, שם היא תישמר עד לבחינת האפשרויות להשיבה למקומה. נראה שאם אכן יצליחו להשיב את האבן למקומה, יהיה בכך מענה מניח את הדעת למתח הקיים ממילא בין אנשי הדת לאנשי הארכיאולוגיה.

פרופ' דורון בר, נשיא מכון שכטר למדעי היהדות ומי שחקר את תולדות המקומות הקדושים, מסביר את המתח: "ישנה מחלוקת עקרונית לאיזה גורם שייכת האבן. מדובר באזור שהוא חלק מגן ארכיאולוגי, ועם זאת ראינו שעוד באותו יום הגיע למקום הרב הראשי ולקח חסות על העניין". מדבריו של פרופ' בר עולה כי זליגת אבנים מהכותל המערבי לרחבי הארץ והעולם מתרחשת עוד מלפני מלחמת ששת הימים ושחרור ירושלים.

גם בתום מלחמת ששת הימים, כשהמוני בית ישראל הגיעו לחזות בפלא של שחרור העיר, "באנדרלמוסיה שהתחוללה אז אנשים רבים לקחו מזכרות מהחפירות הארכיאולוגיות שהיו במקום ומחפירות העמקת רחבת הכותל. הם לקחו אבנים שסברו שהן מהכותל, עד שמשרד הדתות אסר את הדבר". במקביל נפוצו בחסות משרד הדתות אבנים מהכותל, שבמפעל מיוחד הפכו לאבני פינה שעליהן הכיתוב "הר ציון" בשביל בתי כנסת שהוקמו בארץ ובעולם. "עיתוני התקופה מספרים על אבנים שנמצאו למרגלות הכותל ששוחרר, הועברו למפעל בהר ציון ומשם יצאו אל העולם, אבל גם התופעה הזאת הופסקה בעקבות התנגדות".

נותנים את העבודה לווקף

את אחת מאבני הכותל ההרודיאניות שהיו פזורות על הקרקע, תוצאת מפולות קדומות, היה מי שרצה ותכנן להעביר לתערוכה על הכותל שהתקיימה בארצות הברית. האבן, מספר פרופ' בר, הייתה כבר בדרכה לנמל התעופה בן גוריון, אבל הרבנים הראשיים התנגדו לכך בכל תוקף. "הם טענו שלא ייתכן לשלוח אבנים קדושות אל מחוץ לארץ ישראל. המסע של האבן נמנע ברגע האחרון, ולמיטב ידיעתי האבן ההיא נמצאת כיום בבית הנשיא בירושלים. יש כאן בהחלט תפיסה דתית שרואה באבני הכותל פריטים קדושים שאסור בשום אופן לגעת בהם", קושר פרופ' בר בין הימים ההם ובין החלטתו של הרב הראשי, הרב דוד לאו, לפרוש את חסותו על האבן שניתקה מהכותל השבוע.

באשר לחשש מקריסות דומות מספר פרופ' בר כי האפשרות טרדה את מנוחתן של הרשויות מיד עם תום מלחמת ששת הימים, וכך הוקמה ועדת בטיחות שכללה מומחים מהטכניון שבחנו את יציבותו של הכותל בתקופה שבה מפלס הקרקע ברחבת הכותל מונמך ומתבצעות חפירות במקום.

"הורדוס עשה עבודה טובה ולכן אירוע כזה לא קורה הרבה, אבל אפשר להעריך שדבר כזה יכול לקרות בעתיד. מישהו צריך להסתכל על הכתלים הללו ולבחון את מצבם. רשות העתיקות עשתה בשנים האחרונות סקר מאוד רציני ושיפוץ ברחבת הכותל עצמה. היא הוציאה צמחים שערערו את יציבות האבנים, אבל חלקים אחרים של הר הבית לא עברו סקר ושיפוץ שכאלה. בהחלט ייתכן שהרטיבות שמחלחלת במשך השנים יחד עם הצמחים ולשלשלת הציפורים גורמת לאבנים להיאכל ולהתפורר וכך לגרום נפילה שכזו".

בניגוד לעמדתה של ד"ר מזר, פרופ' בר דווקא רומז לקשר אפשרי בין המצב המדיני ובין הפיקוח המוגבל על מצב אבני הכותל. "יש כאן שאלה רגישה של מי בעל הבית. לכאורה התשובה פשוטה, מדינת ישראל, אבל ישראל מקיימת מדיניות מאוד זהירה לגבי הכתלים של הר הבית. הרשויות כמעט לא מטפלות בעצמן בכתלים. כל עוד לא מדובר ברחבת התפילה עצמה, משאירים את העבודה לווקף".