בשבע מהדורה דיגיטלית

אפילו האו"ם מתעורר

אחרי שארצות הברית כבר הצהירה שחמאס הוא האשם היחיד במשבר ההומניטרי בעזה, ההבנה הזאת מתחילה לחלחל אפילו לאו"ם.

ניצן קידר , י"ד באב תשע"ח

ארצות הברית וישראל תומכות בתוכנית השיקום, רק חמאס לא. ניקולאי מלדנוב
ארצות הברית וישראל תומכות בתוכנית השיקום, רק חמאס לא. ניקולאי מלדנוב
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

ניקולאי מלדנוב הוא לא שם מוכר מדי בציבור הישראלי, אבל הוא אולי האיש הכי עסוק באזור המזרח התיכון בשבועות האחרונים.

האיש שנשלח על ידי האו"ם למזרח התיכון, כמו עמיתו מהצד האמריקני ג'ייסון גרינבלט, ניסה לעסוק בעיקר בעזה ובשיקומה, אבל נשאב מדי פעם גם לזירה הצפונית ולגבול עם סוריה.

מלדנוב הוא זה שהעלה תוכנית עוקפת חמאס לשיקום הרצועה. התוכנית זכתה לתמיכה גם של האמריקנים וגם של הגורמים המדיניים הבכירים בישראל. כולם מוכנים לשלב ידיים ולסייע כדי שהסיפור הזה יצא אל הפועל, אלא שהאיש עסוק בשבועות האחרונים בעיקר בתיווך בין חמאס לישראל.

בסוף השבוע שעבר הוא ירק דם כדי לעצור הידרדרות נוספת. בנאום שנשא במועצת הביטחון של האו"ם, ביום שלישי האחרון, הוא אבחן בקלות את הבעיה. "הפסקת האש נלקחת כמובנת מאליה ולא נעשה דבר כדי לשנות את המצב בשטח", אמר מלדנוב. הוא נמנע מלבקר את חמאס, מאותה סיבה שאינו מבקר את ישראל, להבדיל. הוא מנסה לשמור על מעמדו כמתווך אמין לעת הצורך, אבל בחדרים סגורים מלדנוב מדבר אחרת לגמרי. לדברי דיפלומטים באו"ם, הם שמעו אותו אומר בימים האחרונים שחמאס צריך להבין כי המצב הנוכחי לא יוכל להימשך. הוא אמר להם שהסבל של אזרחי עזה פתיר בדרכים רבות, אבל קשה מאוד ליישם פתרון כשארגון טרור שולט בשטח.

מלדנוב חושב בפנים את מה שהאמריקנים לא מתביישים לומר בפה מלא. דוברת מחלקת המדינה האמריקנית נשאלה לגבי התוכנית שמגבש ג'ייסון גרינבלט, השליח האמריקני למזרח התיכון, לשיקום עזה. התשובה הייתה חדה וברורה: אנחנו צריכים להזכיר לאנשים למה המצב בעזה קשה כל כך – זה בעיקר בגלל פעילות חמאס. החמאס מעורר מחלוקות והסתה של ציבורים בתוככי העם שלו. הוא מקבל כספים למטרות הומניטריות כמו הגברת זרם החשמל, דאגה למזון ולמים נקיים, אבל הוא מנתב את הכסף למקומות אחרים וחוסם דרכים אחרות לסיוע.

בעולם מתחילים לעכל את המצב. במערכה הנוכחית, ההסברה הישראלית עשתה צעד אחד קדימה. חמאס מוצג כפי שהוא: ארגון טרור אכזרי, שלא מהסס להשתמש באוכלוסייה אזרחית, ממרר את חייה ומשתיק את הביקורות נגדו בכל דרך.

כששני נציגים בינלאומיים מסתובבים כאן ומבינים את מה שאנחנו יודעים, יכול להיות שהעולם כולו מתחיל להבין לעומק מיהו הצד הטרוריסטי והאלים, ומיהו הצד שבסך הכול מבקש שאזרחיו יחיו בביטחון.

גל עלייה מרוסיה

המשלחת הרוסית רמת הדרג שהגיעה לכאן בתחילת השבוע הביאה איתה פשרות והסכמות. ישראל לא הסכימה רשמית, אך הביעה נכונות לתת לרוסים, כשלב ראשון, להוציא כל נוכחות איראנית עד מרחק של 100 קילומטרים מגבול הצפון במעין פיילוט.

במפגשים האחרונים בין נתניהו לפוטין, זו הסוגיה המרכזית שעלתה על שולחן הדיונים. הידוק היחסים מתבטא גם באוזן יותר קשבת מהצד הרוסי. הם מצידם מסבירים שלטהר את סוריה מנוכחות איראנית באופן מלא זה עניין של שנים. לכן הם הציעו כמה שלבים. ישראל הרשמית לא יכולה להסכים לדבר כזה, כי המטרה המוצהרת היא להוציא את האיראנים מסוריה לגמרי, אבל הדיפלומטיה עשתה את שלה.

לביקור הרוסי השבוע, בראשות שר החוץ לברוב והרמטכ"ל הרוסי גרסימוב, יש משמעות גדולה מאוד. גורם מדיני שנכח בפגישה מסביר ל'בשבע' כי "הובהר שוב שלא נקבל התבססות איראנית בסוריה, לא בקרבת הגבול וגם לא ברצועה של 100 הקילומטרים שהרוסים מדברים עליה ומתחייבים לה. אמרנו שיש לאיראן נשק ארוך טווח מעבר לתחום הזה, ולכן כל הכוחות האלה צריכים לצאת מסוריה. לרוסיה יש יכולות לא מבוטלות לטפל בכך, כי היא גורם משמעותי מאוד בתוך סוריה".

הגורם מציין כי לישראל יש דרישות סדורות באשר לפירוק הנוכחות האיראנית בסוריה. "אנחנו שומרים על חופש פעולה מלא של צה"ל, וחושבים שהוצאה של איראן מסוריה צריכה לכלול את המרכיבים הבאים: הוצאת כל הנשק ארוך הטווח מסוריה, הפסקת ייצור הנשק המדויק, הוצאת נשק אסטרטגי שמגן על טילים, וכן סגירת מעברי הגבול שמאפשרים הברחת נשק בגבול סוריה-לבנון ובגבול עיראק-לבנון".

ישראל אכן שמרה על חופש פעולה, ולא רק טיפלה בכל זליגה מהלחימה בסוריה אלא אף הפילה מטוס סורי שחדר לתחומה, בטעות או שלא. הפעילות הזאת מעוררת תהיות רבות באשר להשלמה הישראלית עם השתלטות מחודשת של בשאר אסד על המדינה.

הגורם המדיני עונה לתהיות. "אנחנו לא עסקנו אף פעם בשאלת המלחמה הפנימית בסוריה. לא משום שלא הייתה לנו דעה על דברים נוראים שהתרחשו שם, אלא משום שקבענו שאנחנו לא מתערבים במערכת הזאת, מלבד בעניינים הומניטריים. הדגשנו את האחריות של אסד כמארח של האיראנים. אם הוא מאפשר להם להתבסס צבאית נגדנו במטרה לתקוף אותנו ובמטרה להשמיד אותנו, ברור שנפעל ככל שיידרש כדי להגן על עצמנו".

ישראל, בעל כורחה, מושפעת מהלחימה הסורית. הגיוס האינטנסיבי של רוסיה וגם של ארצות הברית לסוגיה נעשה במטרה אחת: להבטיח שהשקט יישמר גם בצפון ולטווח ארוך, לצד גיבוי בינלאומי לכל תגובה ישראלית להפרת הריבונות.

אופוזיציה לוחמת בעצמה

כשאבי גבאי נתן לציפי לבני את תפקיד יו"ר האופוזיציה הוא בחר מבחינתו באחת מבין כמה אופציות גרועות, שאף אחת מהן לא הייתה אופטימלית. נראה שגם אף אחת מהן לא מקדמת אותו או את מפלגת המחנה הציוני מבחינה פוליטית.

לבני לא הוכחה כנכס אלקטורלי משמעותי. השותפות שלה במפלגה מאז הבחירות האחרונות לא הוכיחה שהמפלגה מתחזקת. להפך, היא חווה התרסקות מתמשכת. השותפות הזאת חשובה יותר לגבאי מאשר ללבני. לדברי גורמים במפלגת העבודה שקצת פחות מרוצים מהמהלך, "את לבני מעניין רק הטייטל והתפקיד, והיא הוכיחה זאת השבוע".

כחיזוק לדבריהם הם מביאים ציטוט מדברים שאמרה לבני עצמה לכאן ב' השבוע: "אמרתי לאבי גבאי - אני צריכה להיות ראש האופוזיציה. אם זה לא יקרה – יהיה פירוק, ואם זה יקרה נלך שנינו קדימה". זאת אומרת שגבאי נאלץ להתנהל תחת איומים. לפי פרטים שהגיעו לידינו, אם ינהל בעתיד משא ומתן קואליציוני, יכול להיות שזאת שיטה נכונה להפעיל עליו לחץ. לבני ויתרה על דרישת הרוטציה בראשות המפלגה בעתיד כדי לקבל כאן ועכשיו תפקיד בעל משמעויות פוליטיות. זו לא הפעם הראשונה שזה קורה. למבקריה היא תענה שהביקורת לא עניינית, אבל כפי שאומרים מי שאינם מרוצים מהמהלך בעבודה – "מסתמנת כאן פעילות סדרתית בכל המפלגות שבהן עברה".

גבאי נתן ל'התנועה', מפלגה שלא ברור מי גרעין תומכיה או איזה כוח אמיתי יש לה, שריון לשישה מקומות, שחלקם אינם נחשבים ריאליים לנוכח ירידת כוחה של המפלגה בסקרים. בבית פוליטי שחווה ירידה משמעותית בכוחו הקירות ירעדו בשלב כלשהו, כשהיושבים בו יבינו שעשו משהו על חשבונם. התסיסה מלמטה כבר החלה.

מי שהגנה על המהלך, למרות שהייתה הבחירה המועדפת של גבאי לתפקיד יו"ר האופוזיציה, היא שלי יחימוביץ' – זו שמוכיחה נאמנות משמעותית מאוד ליו"ר העבודה, בזמן שאין הרבה אנשים שמוכנים להמר שהוא בכלל יגיע לבחירות הקרובות.

גורם במפלגת העבודה הסביר לנו השבוע: "גבאי היה יכול לבנות את עצמו מבפנים. האיומים של לבני לא היו צריכים להרשים אותו. מינוי של יחימוביץ' היה מעורר קצת רוח, אבל נרגע אחרי יום-יומיים. הטעות שלו היא גם ברמה האישית, שכן לבני עלולה בקלות, כמי שנמצאת עמוק בתוך זירת הכנסת שהוא אינו חבר בה, להוריד את הרלוונטיות שלו. אני לא אתפלא אם היא תנסה לנצל את ההזדמנות ולמתג את עצמה כמועמדת לראשות הממשלה, כדי שגבאי יבין את הרמז".

בסופו של דבר, הצעד הזה ייצור בעיקר חיכוכים באופוזיציה. הסטטוס של לבני לא משנה הרבה בכנסת: עד כה היא נאמה בכל ישיבות הסיעה כאילו גם היא היו"ר, היא נאמה לא מעט בכנסת, ויש ערוצי תקשורת שבהם היא מרואיינת מועדפת. זה לא משנה את השורה התחתונה העגומה: בסקרים מפלגת המחנה הציוני עדיין נחלשת, במילים עדינות, והסכסוך הצפוי עם יאיר לפיד, שמיתג את עצמו כיו"ר אופוזיציה אלטרנטיבי, עתיד להיות הדבר הבא של מושב החורף בכנסת. לבני חשבה לטווח הקצר, גבאי רצה לכבות שריפה נקודתית. בטווח הארוך נראה כי מדובר בסיטואציה שיש בה רק מפסידים – וכולם מהאופוזיציה.

צפון השומרון – מתי חוזרים?

תושבי שא-נור שבצפון השומרון ציינו השבוע 13 שנים לעקירתם מביתם. הם הגיעו למקום, בלא תיאום עם מערכת הביטחון, והביעו את מחאתם על שהשטח עומד שומם ומדינת ישראל אינה עושה דבר כדי להחזיר עטרה ליושנה.

ראש מועצת שומרון, יוסי דגן, מתקשה להבין את העיכובים: "היישובים בצפון השומרון הם יישובים של המועצה האזורית שומרון, יישובים שלנו. אני מצפה לקבל טלפון מלשכת ראש הממשלה שמנחה אותי להוציא מחדש היתרי בנייה לבתים שנחרבו כאן".

"רוב שרי הממשלה תומכים בתיקון הטעות והעוול של הגירוש. כל שנצרך הוא אישור של הממשלה, ואנחנו מוציאים עוד היום את היתרי הבנייה. לא נוותר עד שדגל ישראל יתנופף כאן בצורה קבועה, והתושבים יחזרו לכאן", אומר דגן, שבעצמו גורש בתוכנית ההתנתקות מצפון השומרון.

התושבים שבאו להביע את מחאתם לא היו שם לבד. פרט לראש המועצה היו שם גם חברי כנסת, ושרים רבים הביעו תמיכה במהלך. הם תהו מדוע הממשלה מעכבת שוב ושוב את החוק שיאפשר חזרה ליישובי צפון השומרון, שבניגוד ליישובי גוש קטיף, אף אחד לא השתלט עליהם או התיישב בהם.

על השולחן נמצאת כבר תקופה ארוכה מאוד הצעת החוק של ח"כ שולי מועלם-רפאלי לביטול ההתנתקות בצפון השומרון. היא מעוכבת על ידי ראש הממשלה עצמו. תושבי שא-נור וחומש, שהתייאשו כנראה מלפנות לנתניהו, פנו השבוע במכתב לחברי הכנסת מהקואליציה וביקשו מהם להפעיל את כל כוחם כדי שמהלך החקיקה ייצא לדרך.

נזכיר כי בשבועות האחרונים הבאנו כאן את סיפור עיכוב החקיקה. גורמים שונים בקואליציה האשימו את השר יריב לוין, בטענה שהוא מוריד את ההצעה מסדר היום של ועדת השרים לחקיקה, במשך חודשים שבהם השרה איילת שקד מעלה את ההצעה מדי שבוע. אלא שלוין הוא רק השליח. לו היה הדבר תלוי בו, הוא היה שמח להרים את ידו בעד הצעת החוק שאיתה הוא מזדהה מאוד.

לוין, שנחשב קרוב מאוד לראש הממשלה, קיבל את ההוראה לעצור את החוק הזה במושב הקיץ. "זה בעייתי מבחינה מדינית בשלב זה", נאמר לו. מה שלא נאמר הוא האם המצב הוא בר שינוי ומה יקרה במושב החורף. גם המתיישבים יודעים שאין שום הבטחה שהחוק הזה לא יתמוסס וייעלם.

כדי לנסות ולהבין את הבעיה המדינית, שוחחנו עם גורם במחלקת המדינה האמריקנית, שהפקידים בה אינה נחשבים לאוהדי ההתנחלויות. הוא הסביר כי ממילא מדובר מבחינת ארצות הברית בשטח בעייתי, והעריך שלא צפוי גינוי מיוחד אם ישראל תחזור ליישובים שאינם מצויים על קרקע פלשתינית והיא יצאה מהם באופן חד צדדי. בעיה מדינית? יכול להיות שהבעיה מצויה בעיקר בראש ופחות במציאות בשטח.

לתגובות: nitsankeidar@gmail.com