לחבר בין השגרה והערגה

תפילת משה רבנו חוברת למתן תורה. החיבור בין התפילה, השאיפה, לבין התורה, היעד הנכסף, אינה פשוטה.

שמעון כהן , ט"ו באב תשע"ח

בין תפילה לתורה
בין תפילה לתורה
צילום: דוד כהן, פלאש 90



טוען....

פרשת ואתחנן. משה רבנו ממשיך את נאומו ומספר לעם על תחנוניו לעבור את הירדן ולראות את הארץ ומכין אותם למטלות הרוחניות הצפויות להם בארץ ישראל, מטלות שאם לא יקיימו אותן יתחייבו גלות.

בשיחתו השבועית מתמקד הרב ניסים אדרי במענה השלילי שמקבל משה רבנו ללא פחות מ-515 התפילות שהוא משקיע בבקשה ובתחינה להיכנס לארץ:

קשה לנו לקבל 'לא' כתשובה אחרי תפילות רבות ותקוות כל כך, אבל לעם ישראל יש תכונה מיוחדת, להיכנע לרצון ה', לסבול ולשתוק גם כששומעים את התשובה לא. בפרשה מופיע הפסוק 'כי אתם המעט מכל העמים' ורש"י מבאר שלא בדרך הפשט, ש'אתם ממעטים את עצמכם'.

הקב"ה חיפש מיהו העם שיוכל לשאת את תכניותיו, תכניות שבשבילן צריך לסבול ולמעט את עצמם, ומי שנמצא מתאים לכך הוא עם ישראל. ואכן, בתקופת הגולה שקדמה לימי השואה יכול היה יהודי לפתור את בעיותיו ולבטל את צרותיו אם רק היה ממיר את דתו, אבל העם סבל בשקט ונותר נאמן לדתו.

ובחזרה לתפילת משה והמענה השלילי שקיבל - מה התועלת בתפילות של משה כשהמענה הוא לא? משה רבנו אמנם לא קיבל את התשובה להיכנס לארץ ישראל, אבל עם ישראל מקבל שיעור בהשתוקקות לארץ ישראל, כך מסביר הרב קוק. לא ניתן להיכנס לארץ ישראל ללא רצון וכיסופים.

כאן עולה השאלה אם עדיף להישאר עם הרצון הגדול למשהו בלי לקבל אותו, או שמא עדיף לקבל את המשהו ולאבד את הרצון. דוגמה לכך, להיות מאורסים עם הגעגוע להיות יחד או להיות נשואים עם השגרה ואבדן הערגה של תקופת האירוסין? האם להיות בגלות עם ערגה וכיסופים או להיוולד בתוך ארץ ישראל מבלי להבין מהי ארץ ישראל? הלוואי והיה ניתן לזכות לגם וגם, גם לקבל את הדבר הגדול וגם לרצות אותו.

בפרשת ואתחנן נזכרו כרוכים זהב זה תורה ותפילה, מעמד הר סיני ותפילת משה רבנו. משה רבנו אומר שיבוא יום ויתמהו הגויים על העם שהאלוקים קרוב אליו, וקרבה זו נרכשת בתפילה, ומנגד נכתב גם 'מי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים', זו התורה, וגם עליה נפעמים העמים.

בתפילתנו אנחנו מפצירים לשינוי הרצון האלוקי, בשונה מהדתות האחרות שאצלן התפילה היא הצהרת אמונה או אמירת תודה ללא כוונה לשנות את הרצון האלוקי. בישראל התורה התקבלה ללא מתווכים. כדי להתקרב לבורא יש צורך גם בתפילה וגם בתורה.

בהיסטוריה של עם ישראל היה מפגש של שתי תנועות גדולות – המתנגדים שהדגישו את התורה אלא מול החסידים שהדגישו את הדבקות והתפילה. כיום לא ברור מי מתנגד ומי חסיד, אבל מהו תפקיד התורה ומה תפקיד התפילה? התורה היא חכמת הבורא הנשגבת שתישאר חתומה ויהיו בה רזים וסודות. דוד המלך אומר שגם כאשר נדמה לי שהתקרבתי והבנתי, הקב"ה נשאר שם, רחוק מהבנתי. למרות המרחק הזה התפילה מבקשת קרבת אלוקים והרי לנו הדבר הגדול שהוא התורה והרצון אל הדבר הגדול, התפילה.

גם כאשר מגיעים לארץ ישראל צריך לתקן את הראיה השטחית כאילו כבר זכינו לארץ ישראל. הקדושה של ארץ ישראל תישאר תמיד חבויה ונסתרת מבעד לאבנים ולחול. גם כשנמצאים בתוך הארץ צריך לזכור שעדיין צריך לזכות בה, בקדושה החבויה שבה.