למה הם שונאים את משפחת אבא ואמא?

כמה קווים לדמותה של משפחת אבא ואמא, שמחנה הפמיניזם-להט"ביזם משקיע כל כך הרבה משאבים בערעורה. פרשנות חברתית.

גיל רונן , ט"ז באב תשע"ח

משפחה
משפחה
איור: iStock

קשה מאוד להפריד בין הדרישות של המחנה הלהט"בי להכרה בהליכי פונדקאות של זוגות הומואים, לבין המערכה הכוללת וארוכת הטווח של חסידי הפמיניזם-להט"ביזם נגד מה שהם מכנים "הטרו-נורמטיביות" (קשר מונוגמי בין גבר ואישה) ו"פטריארכיה" (משפחת אבא ואמא).

אנחנו מכירים את החבר'ה האלה כבר הרבה מאוד שנים, לצערנו, ואנחנו יודעים שישנם כללים נוקשים מאוד שמנחים את המאבקים שלהם:

כל מה שמבזה את הגבר היהודי ופוגע בזכויותיו ובמעמדו, הם בעד. הגבר היהודי, בעיני יחימוביץ', מיכאלי ושות', הוא אלים פיזית וכלכלית, הוא חמקן מזונות, הוא זנאי. אין בו שום דבר טוב, רק רע.

כל מה שלועג לקשר הנישואין המסורתי ולתפיסה של הגבר כמי שמעניק ביטחון פיזי וכלכלי למשפחה, הם בעד. נישואין והקרבה הדדית לטובת הולדת ילדים, תוך משחק תפקידים בין גבר ואישה, הם דיכוי האישה, כידוע.

כל מה שמהלל ומשבח מיניות יוצאת דופן ומעניק הטבות לתאים משפחתיים אלטרנטיביים – גרושים, חד מיניים, יחידניים, רב-הוריים – הם בעד. זו פתיחות וקידמה.

כל מה שמעמיס אחריות כלשהי על האישה כלפי סביבתה, או מכיר במגבלותיה ובאינסטינקטים הטבעיים שלה – הם נגד. זה שוביניזם ומיזוגניה.

אלה ארבעת העיקרים של המחנה הזה. שמישהו יימצא דוגמה אחת, מתוך שלל המטרות של המחנה הפמיניסטי-להט"בי לאורך השנים, שסותרת את החוקים הללו. הכללים הללו חקוקים בסלע, והם תמיד תקפים, בכל מקום בארץ ובכל תנאי מזג האוויר, לא פחות מחוקי התרמודינאמיקה של ניוטון או תורת היחסות של איינשטיין.

משפחה: המחשה לרעיונות המובעים במאמר

מדוע כל כך חשוב לפמיניזם-להט"ביזם לתקוף את הגבר ההטרוסקסואלי ואת משפחת אבא ואמא? למה הם משקיעים עשרות ואף מאות מיליונים מדי שנה, בתשתית ארגוני הנשים הפמיניסטיים ותנועת הלהט"בים, תוך התנגשות מכוונת ברעיון ה"פטריארכיה"? זו שאלה שאנחנו חייבים למצוא לה פתרון. אם זה כל כך חשוב להם, כנראה שזה אמור להיות מאוד חשוב גם לנו – מהכיוון ההפוך.

כדי להתקדם לקראת תשובה, בואו ננסה להמחיש באופן ויזואלי את החיבור בין איש, אישה וילדים. האיור המופשט המצורף לעיל קולע, לדעתי, לאלמנטים בחיבור הזה שכולנו מכירים בקיומם, גם אם לא ברמה מודעת. נדמה לי שהוא גם תואם את תפיסת היהדות.

המשפחה באיור היא מעין תצרף (פאזל) שחלקיו מחוברים ושלובים אלה באלה. "בשר אחד". האיש מהווה את "הקירות והגג" של "הבית" הזה. האישה מצויה במרכז. כלפי חוץ, האיש תחום בקווים ישרים. קווים קשיחים אלה גם מייצגים את המשפחה כלפי העולם החיצוני ומגוננים עליה. האישה מעוגלת יותר. ככל שהילדים קטנים יותר, הם צמודים יותר לאישה מאשר לאיש. האיש יכול לכאורה לעמוד ביציבות בזכות עצמו – אך יש בו ריקנות. האישה זקוקה לחיבור אל האיש כדי להשיג את אותה יציבות.

אין פה מישהו ששווה יותר או פחות. האישה אמנם מצויה בפנים "הבית" ולא בחוץ, אבל מי שמסתכל באיור לא יכול לטעון באמת שהיא פחותת ערך מהאבא. אם כבר, אולי להיפך.

על לאומיות ולובסטרים

מהאיור הזה, שכאמור נועד רק להמחיש את הרעיונות המובעים כאן, עולה עוד עניין שלדעתי ראוי לחשוב עליו – וזהו האופן שבו משפחות מרובות מתחברות אלה לאלה. ככלות הכל, מהו עם? איחוד של שבטים, שהם איחוד של משפחות מורחבות. האם זה טבעי שמשפחות יתאחדו ויהפכו למעין "בשר אחד"? לאו דווקא. אבל יש כנראה משהו בגברים, שמאפשר חיבור שכזה.

הפרק הראשון והמפורסם ביותר בספרו של פרופ' ג'ורדן פיטרסון, "12 כללים לחיים", עוסק בהיררכיות של דומיננטיות בטבע. הוא מתמקד בלובסטרים, ובדמיון בין היררכיות הדומיננטיות של הזכרים שלהם, לבין היררכיות דומיננטיות של זכרים אנושיים. פיטרסון גורס שטענות השמאל נגד סדר חברתי היררכי נוגדות את הטבע ואת הדנ"א שלנו. בין לבין, הוא גם מזכיר שבדפוס ההיררכיות הטבעי עתיק היומין, הנקבות לא מתחרות בזכרים על דומיננטיות, אלא נותנות לזכרים להתחרות אלה באלה ואז שואפות להזדווג עם הזכרים הבכירים בהיררכיית הדומיננטיות.

ממשפחה לעם: איור לרעיונות המובעים במאמר

טענתי היא ש"הקווים הישרים" והקשיחים-קשוחים באישיות הגברית מתאימים במיוחד ליצירת קבוצות היררכיות בעלות כללי משחק ברורים. ניתן אולי לראות רמז לדבר שאני מכוון אליו במשיכה הגברית המפורסמת – שמרבים ללעוג לה – למשחקים כמו כדורגל. מעבר לכך שהמשחק הוא סוג של דימוי מלחמה, הוא גם מאופיין בהיררכיות וכללים מאוד נוקשים. חלוץ הוא חלוץ, קשר הוא קשר ומגן הוא מגן. פאול זה פאול, אופסייד זה אופסייד ולא יעזור כלום. אין פה רגע אחד של ברדק: יש משמעת משריקת הפתיחה לשריקת הסיום.

כאשר משה רבנו ודוד המלך איחדו את שבטי ישראל, כל אחד בתורו, האם הם לא הפעילו בין היתר את אותה נטייה זכרית לסדר היררכי? כאשר משה מינה "שרי אלפים ושרי מאות שרי חמישים ושרי עשרות" (שמות י"ח, כ"א), האם לא נשען על הצורך הגברי הבסיסי בסוג כזה של סדר? האם החלוקה לכוהנים, לויים וישראל אינה עוד ביטוי להיררכיות הגברית הטבעית? ומה באשר לתפקידי הסמכות והשררה השונים בחברה, המאוישים ברובם (עדיין) בידי גברים? האם הצבא, שנחשב מאז ומעולם לישות גברית במהותה, לא בנוי על תפיסה דומה, בגרסה מוקצנת?

במילים אחרות – האם קיום הלאומיות עצמה לא נשען על תפקידו של הגבר במשפחה, ועל יכולתם של הגברים – כנציגי המשפחה כלפי חוץ – להתחבר ביניהם, בסדר נוקשה, לאורכם של "הקווים הישרים" באישיות שלהם? עד כמה, אם בכלל, מבוססים תפקידיהם של הגברים בחברה הכללית, על התפקיד של כל אחד מהם בביתו הוא, מול האישה והילדים, ועל התכונות שאמורות לבוא לידי ביטוי בתפקיד זה?

גברים, נשים ודמוקרטיה

אופיים ומהותם של הקווים הישרים הללו דורשים מחקר. מה חלקו של הכבוד ביחסים בין גברים? מה חלקה של אמירת האמת – ולמה הכוונה במה שנקרא פעם, "מילה של גבר"? נדמה לי שלמושגים הללו מקום מרכזי ביחסים שגברים קושרים בינם לבין עצמם, ברמת הקבוצה. עד כמה הם חיוניים לבניית מרקם חברתי בריא? האם יש להם משקל דומה בחיבורים שנוצרים בקרב נשים?

ואוסיף עוד שאלה למחשבה. אנו חיים במשטר דמוקרטי, שאינו אלא חוזה בין ראשי משפחות. על פי התפיסה הדמוקרטית המקורית – ולפי הידוע לי, זו היתה עמדתו של הרב קוק זצ"ל – הקול המוטל לקלפי בבחירות מייצג את המשפחה, ואבי המשפחה מצביע עבור המשפחה כולה. מתן זכות בחירה לנשים לא אמור היה, בהכרח, לערער את התפיסה היסודית הזו. האם הקווים הישרים והמסודרים שלאורכם מתחברים הגברים אלה לאלה, אינם גם תנאי הכרחי לקיומה של דמוקרטיה תקינה?

לא ענינו עדיין על השאלה, מדוע כל כך חשוב לפמיניזם-להט"ביזם לתקוף את הגבר ההטרוסקסואלי ואת משפחת אבא ואמא. אבל אולי נתנו כיוון.

מאמר שני בסדרה.

חוק הפונדקאות: ונהי בעינינו כחגבים

הכותב הוא אב לשניים ויו"ר תנועת המשפחה.