מפתיע? בהלול חיפש דרך מילוט

הח"כ מהמחנה הציוני שהצליח לקומם עליו את כל המפלגה בשנתיים האחרונות, רק חיפש את ההזדמנות והאולפן הנכונים כדי לפרוש. דעה.

ניצן קידר , ט"ז באב תשע"ח

זוהיר בהלול
זוהיר בהלול
צילום: הדס פרוש, פלאש 90

זוהיר בהלול ניצל במוצאי השבת את שליטתו והבנתו את התקשורת והכריז על התפטרות מסיבה דרמטית: חוק הלאום.

בהלול דיבר, בדיוק כמו שהוא יודע מניסיון של עשרות שנות שידור ועוד כמה שנות חברות בכנסת, נגד החוק. הוא הסביר איך החקיקה הזאת מבחינתו מהווה פגיעה שהוא לא יכול למחול עליה. הוא רק שכח לספר דבר אחד: כבר חודשים ארוכים שהוא מחפש את הסולם שיאפשר לו לרדת מהאולימפוס שלו ולעזוב את הכנסת.

בחודשים האחרונים הוא הוריד פרופיל וגרם לכולנו לשכוח שבעצם הוא לא ממש רצוי במפלגה שבמסגרתה נבחר לכנסת הנוכחית. סיבות לכך לא חסרות. הרי ב-17 בינואר, לפני יותר מחצי שנה דיבר בהלול בכנס באילת, וסיפר על רצונו לפרוש ממפלגת העבודה. במהלך הדיון נשאל בהלול האם יו"ר המחנה הציוני אבי גבאי מראה לו את הדרך החוצה. בהלול השיב: ''אף אחד לא הראה לי את הדרך החוצה".

בהלול לא דייק, בלשון המעטה. שבועות אחדים לפני הבהיר יו"ר מפלגת העבודה אבי גבאי כי לא היה רוצה לראות את בהלול בכנסת הבאה. את הדברים אמר לאחר שבהלול הודיע כי ייעדר מהישיבה המיוחדת בכנסת לציון 100 שנים להצהרת בלפור ואף עשה זאת באופן הפגנתי.

גם טרם תקופת גבאי, בהלול איבד פופולריות במפלגה והיו בה מי שתהו איך הצליח להתברג בה מלכתחילה. לפני שנתיים אמר הח"כ כי פלסטיני הרוצח חייל צה"ל אינו מחבל, וקומם עליו לא רק את הימין אלא גם את חבריו שלו. נזכיר רק חלק מהדברים שאמר בהלול אז ב-2016. "חיילים הם הסימן של הכיבוש. מה יעשה פלסטיני שכבר 49 נאנק תחת עול הכיבוש? האצ"ל, הלח"י, ההגנה כל הארגונים היהודים יצאו לרחובות אל מול המנדט הבריטי והחיילים שלו כדי לכונן את המדינה, למה לפסלטינים אסור?".

ציפי לבני ויצחק הרצוג התנערו מהדברים ואחריהם כל חברי המפלגה. את הגיבוי קיבל ח"כ בהלול מבעיקר מחברים במפלגת מרצ, שאולי הזדהו יותר עם הדברים.

היטיב להסביר את המצב ח"כ חיליק בר, המיודד עם בהלול. אחרי סערת ההיעדרות מהדיון לרגל הצהרת בלפור אמר בר, "זוהיר בהלול חייב להבין שהוא מתמודד במסגרת מפלגה שהיא ציונית, מאמינה גדולה ברעיון הציוני ושהרעיון הציוני כולל בתוכו גם מיעוטים שגרים באופן שווה במדינת ישראל".

אבל בהלול לא רצה להבין. שנות השידור הממלכתיות לא הכניסו לקונפליקט בו מצא את עצמו צריך לרצות את הציבור הערבי ולא להיות ה'מאמי הלאומי' שלו.

זוהיר בהלול ידע שהוא לא רצוי ברשימת העבודה כבר בכנסת הנוכחית וסביר להניח שגם בעתיד הנראה לעין. בעבודה ידעו שהתבטאויותיו עלולות להיות עקב אכילס בכל מערכת בחירות. הרמזים הועברו כבר מזמן. בהלול הבין וחיכה להזדמנות הנכונה. הוא קיבל אותה בחוק הלאום וניצל אותה עד תום.

אגב, עוד סימן לכך שהאיש רק חיכה לשעת כושר ניתן לראות בכך שאת הכרזתו לא הכריז מיד אחרי שהחוק אושר או ברגע שהתחילה סערת הדרוזים. הוא חיכה עד להזמנה הנכונה, לאולפן הנכון, כדי למסור שהוא פורש. אידיאולוגיה או רצון למצוא חן בעיני ערביי ישראל? ישפוט הקורא.