'די לגונן על הילדים מכל דבר'

מדריכת חינוך מתריעה מהתפיסה לפיה יש לבטל את שיעורי הבית כמענה לקושי של תלמידים להתמודד עם משימות: יוצרים דור חלש ללא סיבה.

שמעון כהן , י"ט באב תשע"ח

הם מסוגלים להרבה
הם מסוגלים להרבה
צילום: דוד כהן, פלאש 90



טוען....

נעמה אלפסי, מדריכה במרכז שפר לחינוך, התייחסה ביומן ערוץ 7 לסוגיית שיעורי הבית וההמלצות החדשות של משרד החינוך.

לדבריה אם בסיס הרעיון לחולל שינויים במתכונת שיעורי הבית נובע מהרצון לשקול מחדש את מטרותיהם של שיעורי בית ובחינה איזה שיעורים נכונים ומשרתים את המטרה הזו הרי שהדבר יהיה מועיל ונכון, אך אם השינוי נובע מהחשש מהמילה שיעורי בית שהפכה לאימת הילדים ומתויגת ככזו שמסכלת מוטיבציה אצל הילדים ומנשלת את יכולותיהם של התלמידים ליצירתיות, הרי שזו טעות, לטעמה.

"שיעורי בית מפתחים את היכולת לעשות דברים שהם לא כיף ולא רק מה שבא לי. החיים הם לא רק כיף, פאן ולונה פארק. יש התמודדויות עם מה שלא תמיד בא לי לעשות בחיים. בעתיד הם יצטרכו ללכת לעבודה ולא תמיד הכול בעבודה מהנה, ולחנך את הילד לעשות רק את מה שכיף לו ויצירתי לו זה לא נכון", אומרת אלפסי.

בדבריה היא מספרת על מאבק שהיה לפני שנים אחדות בבית הספר של בתה כאשר גולת הכותרת היתה מאבקם של הורים בשיעורי הבית. בסופו של מהלך הוסכם ששיעורי בית יינתנו פעם בשבוע. לטעמה של אלפסי המסר העולה מהחלטה שכזו הוא גרוע, "המסר לילדים הוא ששיעורי בית הם גלולה מרה שמקבלים רק פעם בשבוע. אם התפיסה היא שמדובר בדבר נפלא שמאפשר למידה עצמית וחקר עצמי אין מניעה ששיעורי הבית יהיו מדי יום ביומו".

בראייתה כל מורה צריך לבחון את סוגיית שיעורי הבית על פי צרכי הלימוד הרלוונטיים לחומר הנלמד ולתלמידים שלפניו, ולא מתוך גישה המבקשת לרחם על הילדים ולתת לגיטימציה לחולשה ולרצון להימנע מעבודה וחתירה להצלחה. "היום זה מגיע ממקום של מסקנה שלילדים קשה, וזה לא נכון", היא קובעת ומוסיפה גם כי המחשבה שיש לבטל את שיעורי הבית מאחר וההורים הם שעושים את שיורי הבית במקום הילדים, גם היא לא נכונה ואכן יש להרגיל את הילדים להתמודד לבדם עם השיעורים, ולפתח מסוגלות לבצע את משימותיהם.

"את נושא שיעורי הבית צריך לעצב מחדש, אבל לא מתוך תחושה שהילדים לא מסוגלים לבצע את המשימות. צריך לקרוא לזה שיעורי בית ולא בכינויים שונים אחרים מבלי לחשוש משיעורי הבית. כך גם הילד לא יראה בזה דבר נורא".

באשר למציאות בה מורים רואים בשיעורי הבית כלי להשלמת חומר שלא הצליחו להשלים את לימודו בכיתה, אומרת אלפסי כי בראש ובראשונה יש לה אמון במורים ובמחנכים, אך מעבר לכך, גם מציאות שבה נדרשת השלמה של חומר לאחר שתלמידים לא אפשרו למורה להשלים את החומר המתוכנן, היא נכונה ותואמת את המשימות שיפגשו בהמשך חייהם, "גם בעבודה אם לא השלמתי את העבודה אני לוקחת אותה הביתה".

"הילדים מסוגלים להרבה יותר ממה שאנחנו מאמינים בהם. אנחנו מגוננים עליהם, על כל פרצוף שהם עושים אנחנו מתרגשים. ההורים מרגישים צורך להיות טובים והטוב הזה נבחן בכך שהילדים יהיו מרוצים מאיתנו. כשזו החשיבה מגיעים לוויתור וחוסר שאיפה קדימה. צריך להסתכל על הילדים במבט של אמון, לא להיבהל מפרצוף לא מרוצה של ילד, שילמד להתמודד גם עם הדברים הלא נעימים של החיים" דברי אלפסי הסבורה כי לא הביטול או השארת שיעורי הבית הם העניין אלא האופן שבו אנחנו מסתכלים על הילדים. "יצירתיות היא דבר חשוב, אבל היא לא צריכה להיות כרוכה בוויתור על המאמץ והניסיון והכישלון. ללא תודעה שהילד מסוגל אנחנו מחלישים אותו"