אילוסטרציה
אילוסטרציהצילום: ISTOCK

משרד החינוך משגר לבתי הספר היסודיים המלצות לשינויים כמעט מהפכניים סביב נושא הכנת שיעורי הבית.

המשרד ממליץ למקד את שיעורי הבית בתחומים כמו אנגלית ומתמטיקה ולוותר על שיעורי בית בתחומים אחרים, ובמקביל לעסוק ביכולות כתיבה וקריאה.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו על הסוגיה עם פרופ' ניצה דוידוביץ', ראש התכנית להכשרת מורים באוניברסיטת אריאל, ראש הפורום של מרכזי ההוראה בישראל.

"נושא שיעורי הבית הוא נושא טעון לא מהיום, בעיקר בנושא יחס ההורים. שיעורי הבית הופכים לשיעורים להורים בשעות לא שעות", אומרת פרופ' דוידוביץ' ומציגה את הצדדים השונים של הסוגיה: "המתנגדים יגידו ששעות פנאי הן נושא מאוד חשוב, שיש הישגים טובים ככל שתלמידים מנצלים את שעות הפנאי שלהם. יש עניין של העשרה בחוגים וחברים. יש גם מחקרים שמדברים על כך שאין תרומה לשיעורי בית, אבל אפשר גם ללמד זכות על שיעורי הבית. יש כאן רחבת המסגרת של הכיתה, אנחנו לא לומדים רק שלושת רבעי השעה אלא ממשיכים. זו גם למידה פעילה שהיא מעבר למה שקורה בין כותלי הכיתה. יש כאן אפשרות לעבודות משותפות".

לטעמה גולת הכותרת צריכה להיות "השאלה מה אופי שיעורי הבית, מה אנחנו רוצים. לא להעתיק ולשנן אלא לאתגר בשיעורי הבית, איך שיעור הבית הופכים להיות חלק מה שקורה בכיתה. לגבי ההורים, זו הזדמנות למעקב של ההורים אחר מצבו הלימודי של הילד. השאלה היא שאלת האופי של שיעורי הבית והמטרות. מה רוצים? רק את המסגרת הבית ספרית או שרוצים שהלמידה תהיה הרבה מעבר לכך".

"הכל עניין של מינון. לא הייתי שורפת את מועדון שיעורי הבית", אומרת פרופ' דוידוביץ' המעירה כי "השיעורים הפכו במקום לאתגר לסוג של עונש, להורים ולתלמידים, ולכן מקבלים כל כך הרבה אנטי כלפי שיעורי הבית הללו, אבל אנחנו חיים בעידן אחר. יש כאן פוטנציאל להיכנס לגוגל ולהרחיב את מעגל הלמידה. דרוש שינוי תודעתי, מה הם שיעורי בית ומה אנחנו רוצים להשיג בהם, ולאחר שנגדיר זאת לעצמנו נוכל לצאת בהצהרות כאלה ואחרות".

בדבריה מציינת פרופ' דוידוביץ' כי גם התקווה שבמקום שיעורי בית ילדים יגיעו לחוגים ולימודי העשרה היא תקווה שתלויה במצבה הסוציואקונומי של כל משפחה ומשפחה, והשאלה היא אם אכן הילדים יקראו ספרים או יישאבו לסמארטפון ולטלוויזיה.