רנסנס הפיוטים שחווה בשנים האחרונות עולם המוזיקה בישראל, מעלה מתהום הנשייה תרבויות שלמות של מגוון עדות בישראל, שהספיקו להישכח במהלך השנים הרבות שחלפו.
מבלי לשים לב, קיבוץ הגלויות הגדול של מדינת ישראל מחק בלי כוונה, או אולי דווקא בכוונה תחילה, תרבויות רבות, תוך ניסיון ליצור תרבות ישראלית חדשה ואחידה.
במטרה להחזיר עטרה ליושנה, יחד עם גילוי וחזרה מסוימת אל מסורת אבותיהם, שבו לא מעט אומנים ישראלים נחשבים כמו אהוד בנאי, דוד ד'אור, קובי אוז ואחרים אל שורשיהם, שעל פי רוב הגיעו מארצות המזרח, ועשו כבוד לשורשים ולמסורת. באופן פרדוקסלי, מי שהמסורת שלו נשארה מאחור בעוד זקני הקהילה הולכים לעולמם בזה אחר זה היא דווקא המסורת האשכנזית - הייקית. בעוד אחיותיה הפולניות, הגליציאניות ושאר הקהילות החסידיות קידשו את המסורת מעל הציונות, העלייה לארץ וקיבוץ הגלויות, והמשיכו באדיקות בהעברתה מאב לבן, דווקא האחות הציונית נדחקה קצת אל הפינה.
הכפפה הורמה בדרך מפתיעה. לפני כחצי יובל, במהלך ניקיונות לפסח בבית סביו וסבתו בקיבוץ חפץ חיים, נתקל שלומי הוניג (44), בעל תפילה ותיק מתל אביב, באנציקלופדיה על יהדות בשפה הגרמנית, שבתוכה שולבו תווים שעוררו את סקרנותו. במהלך השבעה על פטירת סבתו לפני כשנה, ביקש מחבר מוזיקאי לזמזם את התווים וגילה שהמנגינות אינן מוכרות, וכך גמלה בלבו ההחלטה להעניק חיים חדשים למנגינות הנושנות והשכוחות. יחד עם המוזיקאי גל פייזר הוציא לאור את האלבום 'זכרונות מגרמניה' - פולקלור יהודי-גרמני נשכח.
מהצצה ראשונית שם האלבום היה נשמע לי קצת יומרני, אבל משהגיע עותק לידיי גיליתי ספרון שלם, שפרט להיותו אכסניה ראויה לשירי האלבום, מעניק תמונה רחבה יותר של הפולקלור היהודי-גרמני. הדפים מעוטרים באיורים נוסטלגיים אותנטיים, כמו גם הסברים נרחבים למהות כל שיר ומקומו בחיים היהודיים. בחוברת מסופר, למשל, כי בהמשך למסורת הייקית של מנגינה מיוחדת לכל שבת וחג, המנגינה של "לכה דודי" המובאת באלבום מיוחדת לימי בין המיצרים. הלחן נכתב על ידי לואי לבנובסקי, מלחין יהודי-גרמני בן המאה ה‑19, שכתב מנגינות רבות לתפילה, ביניהן גם את המנגינה הידועה ל"צדיק כתמר יפרח" שמושרת עד היום בבתי כנסת רבים, אך משום מה לא מופיעה באלבום.
בעבר הרחוק יצא לי להתפלל כמה פעמים בבית הכנסת הייקי הפתח-תקוואי 'מקור חיים', כך שקיוויתי להכיר חלק ממנגינות, לפחות אלה שרלוונטיות לתפילת השבת. אך האלבום מכיל רק שלושה מזמורים שמושרים בשבת, ומתוכם הכרתי רק את "לכה דודי". שאר הרצועות מתפרסות סביב למעגל השנה: "הושע נא", "וכל מאמינים", "אאפיד נזר", "חד גדיא" וכן הלאה - שבהם נכנס שלומי לתפקיד בעל התפילה ופרט ללחן של הפיוט עצמו משלב גם קטעים מהנוסח ומשלים את האווירה.
העיבודים באלבום מינימליסטים יחסית. אבל מה שאצל אומנים אחרים נחשב לחיסרון, מהווה כאן יתרון ומקל על הקליטה של השיר. אופן הביצוע והעיבודים העוטפים את השירים מזכירים את האלבומים של משפחת ואך, בפשטות הכובשת שנותנת כבוד למסורת הייקית. לא מדובר בשירים לפלייליסט, אבל אם אתם משתייכים לצד האשכנזי של המפה - הם יעשו לכם חשק לרוץ לסבא וסבתא ולדלות מהם עוד פיסת היסטוריה.