מחשבות לאורך עמק הריין

רוח פרועה שורקת באוויר. שני כלבים בדואט של נביחות, והעננים מתאספים מעל הנהר. על הכביש מתחת, חיפושית של פולקסווגן נעצרת.

פרופ' יצחק גולדברג , כ"א באב תשע"ח

עמק הריין
עמק הריין
צילום: אייסטוק

העצב שעלי מעיק
פשרו הן לא אדע
מין אגדה מזמן עתיק
סתומה לי כחידה.

אפל והאויר כה קר,
מימי הריין זורמים
ומנצנץ לו ראש ההר
מבעד דמדומים.
היינריך היינה, "הלורליי" (תרגום: עמית קרביץ).
__________

טחנות רוח עם להבי מתכת פזורות לאורך כביש האוטובאן שחותך את עמק הריין הרומנטי. הרגע סיימתי פגישה באוניברסיטת מאסטריכט, בהולנד, ואני נוהג במכונית בדרכי לשדה התעופה בפרנקפורט. אני סוטה מהכביש המהיר לטובת דרך נופית.

כשאני מתקרב לעיר בכרך הציורית, עמק הריין המרהיב מתפרס למרגלותי, מוקף בגבעות תלולות עטויות כרמים המתאמצים, כפי שהם עושים זה מאות שנים, לשמר את אחיזתם בקרקע הפוריה הזו.

השמש בוהקת, שטחי המרעה זוהרים בירוק. המים הבוציים של נהר הריין זורמים דרומה. ספינות תיירות מתקדמות צפונה, נגד הזרם.

אני עוצר בבכרך.

בזמן שאני מטפס ברגל לכיוון ארמון שטלבק בפסגת העיר, כדי להרוויח תצפית פנורמית על הנוף המפואר, אני מופתע למצוא מולי חורבות של מבנה גותי מיתמר, עשוי אבן חול, מהמאה ה-13 – הוורנרקפלה. המבנה הוא קליפה מפוררת, נטולת גג וסוריאליסטית. חלונות גבוהים, נטולי זגוגיות, על קירות כהים עצומים, יוצרים חלל ענק, מטריד.

רוח פרועה שורקת באוויר. שני כלבים בדואט של נביחות, והעננים מתאספים מעל הנהר. על הכביש מתחת, חיפושית של פולקסוואגן נעצרת.

זוג קשישים גרמניים מגיחים ממנה ועושים דרכם לאט במעלה המדרגות אל המבנה החרב. על הקיר החיצוני קבוע לוח, בו כתוב:

אנו מבינים כיום שהרבה מאות שנים של עיוורון כיסו את עינינו, כך שחדלנו לראות את הטוב שבעמך הנבחר, ולא הכרנו עוד בתכונותיו של אחינו הבכור. אנו מגלים כעת כי אות קין טבוע על מצחנו. במהלך מאות השנים, אחינו הבל שכב בדם שאנחנו שפכנו, והזיל דמעות שאנחנו גרמנו להן, משום ששכחנו את אהבתך. סלח לנו על הקללה אשר חיברנו, שלא בצדק, לשמם של היהודים. סלח לנו על שחיברנוך לצלב במסמרים – בבשרם – בפעם השנייה. משום שלא ידענו מה אנו עושים".

על הלוח חתום האפיפיור יוחנן ה-12, שכיהן בין 1958 ל-1963.

ב-1287, עלילת דם על שימוש בדם נוצרי לאפיית מצות פסח שיגרה המון אנטישמי זועם לרחובות בכרך. בפוגרומים שפרצו חוסלו רבות מהקהילות יהודיות העתיקות לאורך הריין. הקתדרלה ההרוסה הוקמה לזכר הילד המת, ורנר פון אוברווזל, והיתה התגלמותה של "כת ורנר". כיום מאמינים רבים שוורנר היה קורבן של ניסיון לחפות על פשע מיני.

ב-1963 נמחקה כת ורנר מלוח השנה של הבישופות הגרמנית של טרייר. אבל "ורנר הקדוש של אוברווזל" עדין מופיע ברשימות הקדושים הגרמניים. היינריך היינה כתב את סיפורו הבלתי-גמור המפורסם – "הרבי מבכרך" – על עלילת הדם הזו.

יהודים חיו באזור הזה מאז המאה החמישית, אולי עוד קודם. מימי הביניים ואילך, השם "בכרך" באיותיו השונים מצוי בקרב יהודים אשכנזים בכל חלקי אירופה – ומעיד על המשפחה הקרויה כך כי חיה בעיר הזו, או שאחד מאבותיה היה תושב בכרך.

היהודים חיו בהרמוניה יחסית עם שכניהם עד 1096, כאשר מסעות הצלב פילסו דרכם דרך גרמניה. קהילות יהודיות לאורך נהר הריין – שפירא, וורמייזא, מגנצא – הותקפו באכזריות.

גודפרי מבויון, אחד ממנהיגי מסע הצלב הראשון, נשבע: "...לצאת למסע זה רק לאחר שנקמתי את דמו של הצלוב בכך שהקזתי דם יהודי ומחיתי לחלוטין כל זכר של אלה הקרויים בשם 'יהודי', ובכך להרגיע את זעמו היוקד" (מ"הכרוניקה של סולומון בר סימסון").

לאלפי יהודים הוצע לבחור בין הטבלה לנצרות ומוות. רובם הגדול – יותר מ-10,000 – בחרו למות כקדושים ולא להמיר את דתם. מאז, לכל אורך ימי הביניים, יהודים באזור זה נרדפו בשל אמונתם. מדי שנה בתשעה באב, קינות מיוחדות המבכות את השמדת הקהילות היהודיות לאורך הריין כלולות במחזור התפילה.

"זכרו זאת, קהל עדת נבונים,
ואל תחשו מהרבות קינים,
והספידו על צדיקים והגונים,
אשר צללו במים הזדונים..."
(קינה מאת הרב מאיר בן יחיאל)

על הגבעות מימין למבנה החרב, נחים הענבים בתפארת בשלותם על הגפנים, לאורך המדרונות התלולים. ייצור יין היה מקצוע מרכזי עבור יהודים בימי הביניים. הכרמים עדיין כאן. היהודים כבר לא.

אני מסתובב כדי להביט בריין החום-צהבהב ונזכר בשירו של אלתרמן, המחבר בין המים הבוציים לבין הדם שנשפך כאן. ב-1942 פרסם נתן אלתרמן את גירסת התשובה שלו ללורליי של היינה, בה ניבא כי הגרמנים יפסידו במלחמה, "ונהרות אחרים יטהרו, רק הריין יהלך אדום!"

אני רואה לנגד עיני את פניו של אבי.

אבי היה אחד מעשרה אחים שגדלו בקרסניק שבפולין, במשפחה של חסידי גור. הוא שרד את מחנה העבודה האכזרי בודזין. בחודש מאי, 1944, ברח מצעדת מוות והצטרף לפרטיזנים ביער, עד תום המלחמה.

אבי איבד בשואה את אשתו, את שתי בנותיו ואת מרבית משפחתו הקרובה והמורחבת. לאחר המלחמה נשלח אבי למחנה העקורים צילזהיים, ליד פרנקפורט, מרחק כ-45 דקות נסיעה במכונית מבכרך.

מחנה העקורים הציוני הזה זכה לביקורים מאת דוד בן גוריון ואלינור רוזוולט, ואיכלס כ-3,500 ניצולי שואה יהודיים. רחובות המחנה נקראו על שם ערים וקיבוצים בארץ ישראל, והתקיימו בו מחאות רבות נגד המנדט הבריטי בארץ ישראל.

בזמן השהות במחנה העקורים, אחיו הבוגר של אבי, אליהו, ששרד באורח נס מספר מחנות עבודה נאציים, מת בבית החולים האמריקני מאי סבילות למזון. מקום קבורתו אינו נודע.

רכבת ממהרת במעלה עמק הריין מתחת. אני נזכר בסיפור שסיפר לי אבי כשהייתי בן תשע.

זה היה בגרמניה, בתקופה הכאוטית שלאחר השואה. אבי עבר בין שני קרונות נוסעים על רכבת שנעה במהירות – כאשר מישהו לפת אותו מאחור בכוח וגרר אותו לקצה של פלטפורמת הפלדה הפתוחה המחבר בין הקרונות. לאחר שנאבק בפראות עם הזר, התגבר אבי על התוקף והשליך אותו מהרכבת הדוהרת. מעולם לא נודעה לו זהותו של התוקף המסתורי, או הסיבה להתקפה הרצחנית.

אני נזכר במאבק התנ"כי של יעקב ביריבו המסתורי, בלילה חשוך וארוך. יעקב נערך לחזרתו לארץ ישראל, אחרי הרבה שנות גלות. הוא הספיק להעביר את משפחתו מעבר לנהר היבוק, אך חזר כדי להביא חפצים שהותיר מאחור.

או-אז פגש יעקב באותו אויב אפוף סוד. בסופו של לילה ארוך של מאבק קיומי, מגיח יעקב מהמערכה כשהוא מנצח, אבל צולע. הקב"ה שינה אז את שמו של יעקב לישראל, והוא חזר למולדתו.

האם המאבק של אבי ביריבו התרחש כאן, על גדות הריין?

זמן קצר לאחר מאבקו לחיים ולמוות על הרכבת, נשא אבי את אשתו השנייה, אמי, אחייניתו של אחיו, אליהו, שנפטר זמן קצר קודם לכן. החתונה נערכה במחנה העקורים אשווגה, כ-41 ק"מ מבכרך. עם אשתו הטרייה עבר לישראל והתגייס לצה"ל. הוא הפעיל מרגמת דווידקה בגליל ולחם בצבאות ערב הפולשים, במלחמת העצמאות של ישראל.

הרכבת נעלמת בין הגבעות לאורך גדת הנהר. הכלבים מפסיקים לנבוח. בני הזוג הגרמנים המבוגרים יורדים במדרגות בזהירות, ומתרחקים מהמבנה החרב. עננים מתגודדים מעל הנהר.

להקה גדולה של ציפורים מעופפת אל מחוץ לפתח הגותי האדיר של החורבה, ונעלמת במהירות. חיפושית הפולקסוואגן כבר לא שם. השמיים מעל הריין מחשיכים. מתחיל לרדת גשם.

מאמר שפורסם ב-2015 בכתב העת "סיינטיפיק אמריקן" עסק בהשפעות האפיגנטיות של השואה על בני הדור השני לניצולים. הוא ציטט מחקר מאת רחל יהודה, מבית הספר לרפואה ע"ש אייקאן, בבי"ח "Mount Sinai" בניו יורק.

על פי המחקר, לצאצאי ניצולי שואה יש הורמוני דחק שונים מאלה של אנשים אחרים, והם חשופים יותר לדחק פוסט-טראומטי. התברר כי לתגובות הטראומה הראשיות ולהלכי רוחם הכלליים של הניצולים היו השלכות משמעותיות על האישיות והשקפת העולם של ילדיהם.

ככל הנראה, בכרך העלתה בנפשי את הדמונים של אבי. אני שוב באוטובאן, בדרכי לשדה התעופה של פרנקפורט. מכוניות פורשה מצוחצחות חולפות על פני בנתיב השמאלי, נעות ביותר מ-160 קמ"ש.

באמצעות הגרמנית הבסיסית שלי, אני מצליח להבין את דברי קריין החדשות, לפיהם ממשלת גרמניה אישרה את מכירתן של צוללות מתקדמות מסוג דולפין לישראל. "זה יעניק לישראל יכולת להנחית מכת נגד במקרה של התקפה גרעינית איראנית", הסביר הקריין.

כִּי-נִחַם יְהוָה צִיּוֹן, נִחַם כָּל-חָרְבֹתֶיהָ, וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן, וְעַרְבָתָהּ כְּגַן-יְהוָה; שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ, תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה. (ישעיהו נ"א,ג).