הבלתי רשמיים
הבלתי רשמייםצילום: יחצ

השנה היא 1983 וליעקב כהן, (שולי רנד) בעל בית דפוס ירושלמי נשבר מלהוריד את הראש. כשביתו הועפה מבית הספר, הוא החליט להקים ממסד מקביל. לא היה לו כסף, קשרים, יחסי ציבור, ידע. לא היה לו כלום מזה. אבל היה לו רצון חזק לעשות משהו, לזקוף קומה פעם אחת ולתמיד. נדמה שהוא נולד בצד הלא נכון, עם שם המשפחה הלא נכון, ובהחלטה של רגע הוא מחליט להקים רשימה מזרחית חרדית שתרוץ לעיריית ירושלים. הסיפור המעניין הוא שיעקב כהן הוא איש אמיתי , בנו של ראש המועצת הרב שלום כהן ולצידו רב שלא היה מוכר באותם ימים בציבור .

כהן, אוסף שני חברים שלאף אחד מהם אין מושג בפוליטיקה ויחד הם מאלתרים את מסע הבחירות המפתיע, המצחיק והמרגש ביותר שהיה כאן. בלי אמצעים, בלי קשרים, בלי כסף אבל עם הרבה זעם ותשוקה. כנגד כל הסיכויים, הם מצליחים להיכנס לעירייה, רק שמאותו הרגע, הכל משתבש...

הבמאי, אלירן מלכה, יוצר הלהיט "שבאבניקים" מסביר איך הגיע לסרט " כששמעתי ותחקרתי את הסיפורים על הבת ועל סיפורו האישי של כהן, נדלקתי. בפשטות. היה משהו מגניב, חם ומצחיק עד טירוף בצורה שבה הם ניהלו את הקמפיין המוזר הזה. ההתנהלות שלהם אפיינה מאד את האופי של האנשים שאותם הם מייצגים: לא מעונב. מגיעים מלמטה. בועטים הכי חזק. דוחפים לכל הכיוונים. בלתי רשמיים. עם הרבה אהבת אדם, והרבה חוש הומור".

אבל כמו בחיים וכמו בסרט, הדבר הכי חשוב, ואולי הכי טראגי, זה עולם שנגמר. בשלב מסויים הרב טולדנו (גולן אזולאי) – יושב הראש החדש ( הרב פרץ ) ש"הוצנח" על ידי מועצת חכמי התורה לראשות המפלגה , מדיח את כולם.

זה אולי היה הקמפיין הכי כיפי, הכי בועט והכי שנון שהיה במדינה, אבל בחצי השני של הסרט אתה יכול לחוש שהוא בעצם הקמפיין הכי טראגי שהיה. למה? לא נגלה כדי לא לקלקל.

הסרט מעניין, מרתק, נקי ובמובן מסוים זה מזכיר את מה שקרא למארק צוקרברג: הוא עלה על סטארט אפ. בהתחלה זלזלו ברעיון שלו, וזרקו אותו מכל המדרגות, אבל ברגע שהוא הצליח, אנשים אחרים ניסו לדחוף את הידיים שלהם לצלחת ולהשתלט. במקרה של פייסבוק, הם לא הצליחו. במקרה של ש"ס, כן. כולם רצו להיות חלק מהעוגה, ויעקב כהן ויש האומרים גם ניסים זאב, והמקימים נדחפו לפינה. 93 דקות מהנות.