תנו כיבוד לתורה

לא תמיד העסק הזה מתארגן לבד, צריך שמישהו יגרום להתעוררות 'ספונטנית'. אז קדימה, באופן ספונטני ומאורגן, בלי לחכות ובלי להסס.

הרב יואל קטן , כ"ב באב תשע"ח

תמונת ארכיון
תמונת ארכיון
צילום אילוסטרציה: Zack Wajsgras, פלאש 90

עכשיו ימי החופש הגדול, 'בין הזמנים' בישיבות. הרבה בני נוער 'מורחים את הזמן' במידה זו או אחרת, לא תמיד באשמתם.

הכי טוב היה לתכנן מראש עיסוק \ עבודה \ התנדבות שיימלאו חלקים גדולים מכל יום חופש שעובר, שהרי כולנו יודעים עד כמה הבטלה מביאה לידי חטא, והשיעמום – ה' ישמור.

אבל לא תמיד זה הולך, ולא תמיד זה ממלא את כל היום ואת כל הימים, וכשנגמרו הטיולים והביקורים ההדדיים ועוד כמה ימי מנוחה נחוצים באמת – מתחילות לא עלינו הבעיות.

בישובים ובשכונות רבים מארגנים שעות של לימוד תורה לבני הנוער, בעיקר לבנים. השעות המתאימות ביותר בדרך כלל הן השעות שסביב מנחה וערבית (היום סביב שעה שבע וחצי – שמונה), קצת לפני וקצת אחרי וקצת ביניהם.

לפעמים זה מתארגן 'מלמטה' ע"י כמה נערים יראי שמים ומתלהבים שמרגישים שעל כתפיהם מונחת האחריות ללימוד התורה של כל השכונה, לפעמים זה מאורגן 'מלמעלה' – רב, ועד, מזכירות, רכז הנוער, הורה עם ראש גדול, ובדרך כלל זה כולל לימוד משותף כברירת מחדל בחברותות, שיעורים מזדמנים ע"י רבנים ומרצים תורניים בני המקום או מוזמנים, רצוי אטרקטיביים, תפילה בציבור (מנחה ו/או ערבית), והעיקר – כיבוד. מגוון. הרבה. טעים. מכובד. הבורקסים והספרייט, הבייגלך והקינלי, הפיצוחים והקינוחים, אולי אינם מומלצים כל כך ע"י רופאי השיניים והמשפחה – אבל הם מומלצים מאוד מאוד ע"י כל מי שעיניים לו בראשו, ורוצה בטובתם ובתורתם של הנערים האלו.

ברור שהחבר'ה הצדיקים שבאים ללמוד שעה-שעתיים כל ערב לא באים בשביל לשתות ולאכול, בפיצוציות ובפיצוחיות בקניון הקרוב אפשר להשיג דברים טעימים יותר; אבל זהו השמן על גלגלי הלימוד, זהו הדלק במנוע של כל מי שמוותר על גלישה במכשיר הנייד שלו או במחשב בבית, או אפילו על בילוי מיותר במרכז קניות או בחוסר מעש לבד או עם חבר או שניים, ובא להקדיש שעה-שעתיים כדי לעשות נחת רוח לריבונו של עולם, וגם לעצמו, ולהוריו, ואפילו למחנכיו. ובזה צריך להשקיע.

אין השקעה טובה וחשובה בימי החופש האלו, לכל ישוב ולכל שכונה, לכל רב ולכל ועד ולכל מזכירות ולכל רכז נוער ולכל הורה שאיכפת לו – מאשר הכיבוד הנחוץ הזה בערב הלימוד. וזה לא משנה שהתקציב הזה נחוץ גם לטיול בן שלושת הימים שמארגנים לסוף הקיץ, ושחלק מהחבר'ה אוכלים יותר מאשר לומדים, ושגם בטלני היישוב מצטרפים לחגיגה וממלאים את כריסם בכל מה שמוגש שם על השולחן בחדר הצדדי שליד בית הכנסת או במועדון הנוער שהופך לשעתיים לבית מדרש, ושאח"כ אולי צריך לשלוח נער בתשלום שיסדר וינקה את הבלגן שנשאר. זה שווה כל גרוש.

זהו המקום החשוב ביותר בישוב או בשכונה כרגע, זהו המסמר האחרון ששומר על ההגנה של חלק מבני הנוער שלנו מפני הצרות שעלולות להתרגש ולבוא עליהם בחופש הגדול הזה. זהו מחיר נמוך ביותר עבור המטרה הנעלה המתבקשת.

יחס העלות \ תועלת בכיבוד הזה הוא עצום, תמורת כמה עשרות שקלים לערב אפשר להוסיף תורה, גאווה תורנית, הרגשה שהציבור מעריך לומדי תורה ויודע לצ'פר את לומדיה ומכבדיה, ובסך הכל להשאיר את החבר'ה באווירה תורנית. קשה להפריז בחשיבות העניין. הרבה סור מרע והרבה עשה טוב, והכל בשביל חופן שקלים...

אז קדימה. בני הישיבות הגבוהות והקטנות גומרים את 'בין הזמנים' עוד שבוע, אבל לתלמידי הישיבות התיכוניות והתיכונים מחכים עוד כמה שבועות. לא תמיד העסק הזה מתארגן לבד, לפעמים צריך שמישהו יגרום גם להתעוררות 'ספונטנית' להתעורר. אז קדימה, באופן ספונטני ומאורגן, בלי לחכות ובלי להסס – תנו כיבוד לתורה!

הרב יואל קטן עומד בראש מכון שלמה אומן, ישיבת שעלבים