על רוחות, שדים ריקודים ובהלול– הערות

למי קל להשתלב באקדמיה? תובנות מההגיון הבריטי, תובנות מפרישת ח"כ בהלול ותובנות על שמאל וצער בעלי חיים. עוד הערות בטרם שבוע טוב.

שמעון כהן , כ"ג באב תשע"ח

לפני שבוע טוב
לפני שבוע טוב
צילום: מנדי הכטמן, פלאש 90

הדרך הסלולה לאקדמיה

נשיאת אוניברסיטת בן גוריון הכריזה במהלך ביקורו של נשיא המדינה באוניברסיטה כי סטודנטים ערבים לא יצטרכו לעבור מבחן פסיכומטרי כתנאי קבלה. במקום הפסיכומטרי יעברו בחינה על החומר הנלמד בתיכון שבו למדו.

שאלה ראשונה: האם לא לקתה נשיאת האוניברסיטה בגזענות כאשר היא יוצאת מתוך נקודת הנחה התחלתית שללא הקלות מפליגות שכאלה לא יתקבלו ערבים לאוניברסיטה?

שאלה שנייה: אחריתה של אמירה שכזו היא הורדת הרף האקדמי בישראל, שהרי אין לנו מקומות ללא גבול על ספסל האקדמיה, ומי שנכנס בעזרת הקלות עושה זאת על חשבון מי שעמד בסטנדרט אקדמי ראוי. איך קרה שאמירתה זו של הנשיאה התקבלה בשתיקה כללית גם בחוגי המדע שאמורים להיות אמונים על הצעדתה של האקדמיה הישראלית קדימה ולא אחורה?

שאלה שלישית: האם משמעות דבריה של הנשיאה היא שהדרך שתוביל צעיר או צעירה יהודיים לאוניברסיטה יכולה לעבור גם דרך המסגד הסמוך למקום מגוריהם, שם יוכלו להתאסלם ולזכות בכרטיס הכניסה הנכסף לאוניברסיטה?

בהלול מצטרף לימין?

חבר הכנסת (עדיין) זוהיר בהלול הודיע על כוונתו לפרוש מהכנסת מאחר שלדבריו לא יוכל עוד "לתת לגיטימציה לכנסת הדרתית, התרסתית, גזענית, קיצונית, שרודפת אותנו פעם אחר פעם".

קראתי ושמחתי. אני מבין שמעתה ואילך מר בהלול יתנגד נחרצות ונמרצות להקמתה של מדינה פלשתינית, שכידוע כל תכניותיה הן להיות הדרתית (איך אמר אבו מאזן? שום יהודי לא יישאר על אדמת פלשתין), התרסתית (קראו את נאומיו של הראיס ובו קללותיו הנמרצות והמתריסות כלפי נשיא ארה"ב, השגריר פרידמן ושאר בכירי הממשל), גזענית (שמענו את נאומי המסגדים ברש"פ מהם עולה שוב ושוב השוואת היהודים לקופים וחזירים. קוראים לזה גזענות), קיצונית (תשאלו את מצרים, סעודיה, ירדן ומדינות המפרץ מה חושבים שם על הפלשתינים), שרודפת אותנו פעם אחר פעם (לא צריך ראיות לכך, נכון). טוב לדעת שמר בהלול נכנס למועדון היוקרתי של המתנגדים לכל אלה. ברכות.

תבינו לנפשם של הבריטים

מחקר בבריטניה מגלה כי 60 אחוז מהבריטים מאמינים שביתם רדוף רוחות. רבע מהבריטים משוכנעים שבביתם מתרחשים דברים מפחידים ובלתי מוסברים. כמעט 40 אחוזים משוכנעים שהם עצמם ראו רוח רפאים.

ב'ישראל היום' אף דיווחו על מומחים בריטיים לשדים ורוחות שיודעים גם לתת לאזרחי הממלכה המאוחדת סימנים כדי שידעו מה מצבם בתחום. אם אתם חשים שמסתכלים עליכם כשאתם לבד, אם חפצים נעלמים לכם, אם יש לכם בעיות תמוהות בחשמל, אם אתם רואים צלליות בזווית העין ועוד, דעו לכם שלא מדובר בשיכחה זמנית, בבעיות ראיה או בבעיות שעל חברת החשמל להסדיר, אלא קיים חשש גדול שביתכם רדוף שדים ורוחות. כה אמרו המומחים הבריטים.

כשאני קורא את זה אני בהחלט סבור שדי הגיוני שאנשים שכך פועל ההגיון שלהם גם יגיעו למסקנה שמה שדחוף כעת זה להכפיל את תמיכתם ברשות הפלשתינית ושבמפלגה מובילה שם יחליטו שיש להם הגדרה משלהם למונח אנטישמיות, ובהגדרה הזו השוואה של ישראל לנאציזם זה בהחלט בסדר.

באז תקשורתי

חכמים הם ערביי רצועת עזה. אין ספק בכך. פיגועי התבערה שהם משלחים בנו מתסיסים את המחלוקת שבתוכנו ובכך הרווח שלהם כפול, גם שרפו וגם פילגו.

כל זה היה טוב ויפה כל עוד שילחו בנו בלוני נפץ, עפיפוני תבערה ושאר "חפצים מעופפים" כמאמר עורך הדין המלומד ההוא. לעומת זאת כאשר שלחו את בז הנפץ, אותו עוף אומלל ששוגר אל מעבר לגדר כשלגופו מוצמד חומר נפץ, נכשלה המשימה. ערביי עזה גילו את השמאל הישראלי ביפי התייפיפותו, הם שמעו את נביאיו הקודרים של השמאל מתרעמים ומזדעזעים על המעשה המחפיר ומיד הבינו שמשלוחי בזים נושאי פצצות לא רק שלא מחזקות את המחלוקת הישראלית אלא אפילו גורמות גם לשמאל לחבור לימין ולכעוס עליהם ומיד הפסיקו עם המנהג הנלוז ושבו לבלונים ולעפיפונים. כי ככה זה בשמאל שלנו, גורלו של בז שהתפוצץ מכמיר לב ומעציב את הנפש, אבל בלונים, רקטות ושאר מעופפים שמגיעים לחצר גן ילדים זה כבר משהו אחר, זו כבר שגרה (שרק תהליך מדיני יגדע ושאר בלה בלה בלה).

הנה ברוש(י) לבדו

הסערה במפלגת העבודה סביב חבר הכנסת איתן ברושי נראית כרחוקה מלהסתיים, האשמות, תביעות ומתקפות הדדיות בצמרת המפלגה שגם כך מצבה לא מי יודע כמה.

אני מנצל את ההזדמנות כדי לברר אם עדיין משוכנעים המשוכנעים שההלכה היהודית, זו עם איסורי הנגיעה ודיני הייחוד, פרימיטיבית, פוגעת במעמד האישה והורסת את הרומנטיקה והקשר שבינו לבינה.

חברים, כשלא לוחצים יד, כשלא סוגרים דלת, כשלא נוגעים כל הזמן אין התלבטויות על מה התכוון ההוא כשעשה את הזה לההוא או לההיא. המרחק פשוט עושה את שלו.

הדברים הקשים העוברים

עונת החתונות בעיצומה. המקררים עמוסים לעייפה בהזמנות שלפני ובמגנטים שאחרי ואנחנו מדלגים מאירוע לאירוע, ובין אחד כזה למשנהו תהיתי ביני לביני אם רק אני חש בקושי מסוים כאשר אל מעגלי הריקודים הסוערים מתפרץ בקצב טרנס מסחרר השיר 'ואפילו בהסתרה'...

האמת היא שאני עדיין לא בטוח שהצעירים המפזזים בלהט סביב החתן דנן אכן משוכנעים שהמילים המתאימות ביותר להיאמר אל החתן בשעות הללו של שמחתו עוסקות דווקא בדברים הקשים העוברים עליך ובהסתרה שבתוך ההסתרה... אבל מילא, אני משוכנע שעם לימוד חסידי מפולפל אפשר להצמיד גם את המילים האלה לשעות הללו ואולי אפילו דווקא לשעות האלה, אבל טרנס קופצני מלווה בנפנופי ידיים היסטריים? למילים האלו? מילא במעגל הדבקות של החברים, אבל טרנס? דחילקום.

(להערות ולהארות שלכם: cshimon2@gmail.com)