כך ממיסים ארגוני הנשים את הדבק הזוגי

ארגוני הנשים ממקדים את התעמולה שלהם בשלוש חזיתות כדי להחליש את החיבור של האישה לגבר.

גיל רונן , כ"ח באב תשע"ח

אהבה: אילוסטרציה
אהבה: אילוסטרציה
Istock

מששרטטנו בדרכנו את המבנה היסודי של משפחת אבא ואמא ועמדנו על הקשר בינו לבין היכולת לאחד משפחות לכדי ארגונים רחבים יותר – שבטים ועמים – שיש בהם חלוקה להירארכיות של דומיננטיות, אנו מגיעים לחלק הלא-נעים: הפירוק של המשפחתיות והלאומיות ע"י כוחות הניאו-מרקסיזם.

כאשר הניאו-מרקסיסטים ניצבים מול עם שהמרכיב המשפחתי שלו חסון, קשה להם מאוד ליצור פילוג. הם ניסו לייצר פילוג לאורך קו התפר שבין עשירים ועניים – זהו הקומוניזם – אך נכשלו, לפחות בארצות המערב. הם ניסו לרכוב על קו התפר העדתי בישראל ונכשלו גם שם. אולם דווקא לאורכו של קו התפר העדין ביותר, הפנימי ביותר, זה שבתוך התאים המשפחתיים – שם נחלו הצלחה גדולה.

איך זה נעשה? ובכן, בואו נצא מההנחה הלא-בלתי-סבירה שה"דבק" שמחבר את האישה לגבר, מלבד האהבה עצמה שקשה לתארה אלא כאהבה, מורכב משלושה מרכיבים עיקריים: ראיית הגבר כמי שמעניק ביטחון פיזי; ראיית הגבר כמי שמעניק ביטחון כלכלי, וראיית הגבר כמחזר ומאהב.

והנה הפלא ופלא, מניתוח התעמולה, החקיקה והתקנות שתוקנו בלחץ התנועה הפמיניסטית לאורך השנים, עולה שבדיוק בשלושת החזיתות העיקריות האלה נתונות נשות ישראל תחת מתקפה פמיניסטית מתמדת.

ממוססים את הדבק הזוגי
איור: גיל רונן

אחד המאפיינים הבולטים ביותר של הדיווחים שמשתילות הפמיניסטיות המקצועיות בתקשורת – ובתודעה של כולנו – הוא ההתמקדות בנושא האלימות של גברים נגד נשים. אנחנו מופגזים במספרי דמה וסטטיסטיקות שווא חד צדדיות. מה שלא מתאים למסר, מטואטא מתחת לשטיח ומעבר לסף התודעה. כל הזמן מספרים לנו על נשים שנרצחות, על מאות אלפי נשים מוכות כביכול. אבל בדיקה רגועה של הנתונים והמחקרים בתחום זה תמיד מראה שהמידע שהזינו אותנו בו שקרי, מסולף ומוטה.

החזית השנייה של התעמולה, החקיקה ותיקון התקנות היא, כאמור, זו שתוקפת את ראיית האישה את הגבר (וראיית הגבר את עצמו) כמפרנס. התעמולה הפמיניסטית מתמקדת במושג "פערי שכר" ומפגיזה אותנו בנתוני שווא ומחקרי עוועים כדי לשכנע את הנשים שהגברים אינם מפרנסים אותן אלא להיפך, מונעים מהן להתפרנס. כל התעמולה הוכחה מאות פעמים כשקרית, אך היא נמשכת כאילו כלום. הומצא גם המונח "אלימות כלכלית" כדי לשכנע את האישה שבעל שיש לו יכולת לפרנס ישתמש בה כדי להתעלל בה, ולא כדי להיטיב איתה.

בחזית השלישית – הגבר כמחזר ומאהב, המציאו עבורנו את המושג "הטרדה מינית" והרחיבו את הגדרת המילה "אונס". כברירת מחדל, הגבר מטריד אותך, הוא לא מחזר אחריך. הוא אונס אותך, הוא לא מקיים איתך יחסי אישות. זה הרעיון.

בשלושת המישורים הללו, ממוססים את החיבורים הטבעיים אשר – לצד האהבה – גורמים לכך שהאישה תדבק בבעלה.

מה שהופך את העניין כולו לכל כך אפקטיבי פוליטית הוא שאותה נטייה נשית לחפש גורם חיצוני אשר יעניק לה ביטחון, מתועלת כעת אל ארגוני הנשים במקום אל הגברים האינדיבידואליים.

מאמר שלישי בסדרה.

מאמר 1: חוק הפונדקאות: ונהי בעינינו כחגבים

מאמר 2: למה הם שונאים משפחת אבא ואמא?

הכותב הוא אב לשניים ויו"ר תנועת המשפחה.