כשמציבים מיקרופון ומצלמות מול רבנים

הלהט"ב, השבת וחוק הלאום הן רק דוגמאות לסוגיות בהן נדרשים יוצאי בית המדרש ורבנים לתת מענה תקשורתי. האם הם עושים זאת נכון ויעיל?

שמעון כהן , כ"ז באב תשע"ח

לדעת לעמוד מול עיתונאים
לדעת לעמוד מול עיתונאים
צילום: פלאש 90



טוען....

סוגיות ציבוריות וערכיות רבות שולחות בחודשים האחרונים ובשנים האחרונות רבנים ואנשי תורה אל קדמת השיח הציבורי-תקשורתי. החל מסוגיית חוק הלאום והקשר בין עם ישראל לארצו, דרך ההתמודדות עם דרישות הלהט"ב, המאבק על הפרהסיה הציבורית בשבת ועוד.

האם תלמידי ויוצאי הישיבות מכירים את האופן בו נכון וניתן להתמודד עם עולם התקשורת הישראלי? האם הם יודעים לייצג באופן "ישראלי" את עמדותיהם התורניות? את השאלות הללו ואחרות הצגנו בפני הרב ד"ר יצחק רקנטי, שבעבר ניהל את בית הספר 'מעלה' וכיום ראש החוג לתקשורת במכללת אורות ישראל שפתחה באחרונה תכנית מיוחדת להוראת תקשורת עבור בני ישיבות.

"הציבור התורני לא יודע לא ליצור תקשורת ולא לצרוך תקשורת", קובע רקנטי בפתח דבריו ומדגיש: "זה מחייב תיקון".

"צריך לדעת לדבר ישראלית, במונחים שמובנים לציבור כולו מצד אחד ומצד שני לדעת לשאת בגאון את הרוח היהודית המיוחדת מבלי להתכופף ומבלי לקבל את העמדות האידאולוגיות של הציבור שאינו דתי. צריך לרכוש כלים כאלה באופן מסודר ולא מתוך שיטוט אקראי באתרי אינטרנט". אם זו הגישה, שאלנו, כיצד מלקטים המרצים בקורס המיוחד את המידע שלהם עצמם כדי שיוכלו להעביר אותו לתלמידים? "הם מביאים את הידע מהעולם האקדמי ומנסיון החיים כמרצים בחוג", משיב הרב רקנטי.

"העניין הוא לשלב ידע עם תורה ואמונה מוצקה ולא מתפשרת, כזו שאומרת שמגיע לעולם התורה להיות מיוצג כהלכה. זה לטובתו ולא ישפיע עליו לרעה ולא יגרע ממנו. זה רק ירבה הבנה ואהבה, כי תקשורת נכונה עשויה להרבות הבנה ואהבה".

ביקשנו לרדת עם הרב רקנטי לשיח המעשי, לעצה שיוכל הוא עצמו לתת לר"מ, רב או מחנך שמגיע מבית המדרש וזומן לאולפן תקשורת כזה או אחר כדי להתמודד עם סוגיית הלהט"ב, שבה ערכי התורה וההלכה נפגשים באופן חזיתי עם הנורמות החברתיות של העידן הנוכחי.

"את הסוגיה עצמה אני לא מכיר מקרוב", מודה הרב רקנטי בפתח תשובתו. "לא למדתי את עניין הלהט"ב באופן יסודי, אבל אגיד דברים כלליים: בכל סוגיה אנחנו צריכים לדעת מה העמדה התורנית שאותה רוצים לייצג, לאחר מכן לחשוב מה המושגים מתוך הסוגיה הזו שידועים לבני שיחנו, ולאחר מכן לחשוב איך לגשר בין שני העולמות. לא להתפשר על שלנו, אבל להגיד את הדברים בצורה שתתקבל על האוזן, ואם אין צורה כזו אז לא להתפשר ולהגיד את מה שעל ליבנו באופן שאנחנו לא משתנים ולא מתכופפים".

צורת הסברה כזו, נשאל הרב רקנטי, בעידן הנוכחי עשויה לגבות מחיר הסברתי קשה עבור עולם התורה וההלכה, שכן בעולם הפוסט מודרניזם אין אמת ושקר, אין טוב ורע והכול מותר. "אלו שאלות לא פשוטות. יש אנשים מאיתנו שמשתדלים לעסוק בכך כבר שנים רבות ולתרגם את עולם המושגים התורני לעולם המושגים התקשרותי-חברתי של התקופה שלנו. זה אתגר לא פשוט ולא עלינו המלאכה לגמור, אבל צריך לדעת איך להשתפר בו ולהתקדם בו. אכן, יש סוגיות שאחרי הבירור נישמע לא מספיק טובים גם לאחר מכן, אבל צריך להרחיב את מספר הסוגיות שבהן נוכל להציג את דברינו כראוי, באופן שיוכל להישמע".

בהמשך לדברים נשאל הרב רקנטי אודות יחסו של הציבור החרדי השומע את כל אלה וטוען שהמציאות המורכבת הזו של התנגשות הערכים נחסכת ממנו בהיותו מסוגר מתקשורת ומתעלם מהצורך ליפות ולהסביר את התורה, ואולי זו הדרך הנכונה, להתעלם, לעבור את הגל התקשורתי ולהותיר את התורה כפי שהייתה אלפיים שנה ועוד תהיה אלפי שנים אחרי שוך הגל הנוכחי?

"אף אחד לא יעבור את גל התקשורת. זה גל שנוגע ופוגע בכולנו והוא גם מיטיב עם כולנו אם יודעים לצרוך אותו נכון. ההתמודדות הזו היא לא דבר שניתן לברוח ממנו, ואנחנו חלק מההתמודדות היומיומית הסיזיפית הזו ולא ניתן לחמוק ממנה. אם יש ציבור שחשוב שהוא בורח ממנה הוא שוגה באשליות או שגם אם טוב לו הוא לא יכול להיות ציבור גדול בעל שאיפות להשתלב בהנהגת המדינה ומוסדותיה ומקומות משפיעים בחברה הישראלית. או שמתבדלים לגמרי או שמשתלבים ככל הניתן לגמרי".

סוגיה נוספת המפגישה את בוגרי בית המדרש עם עולם התקשורת בו הם נדרשים להציג את עמדת התורה וההלכה היא סוגיית 'חוק הלאום'. סוגיה זו נוגעת גם להיבט התורני יהודי וגם להיבט הלאומי כללי, ועל כך נשאל הרב רקנטי אם לטעמו נכון להבליט בשיח התקשורתי את הפן הלאומי כללי ואולי מעט להצניע את הפן התורני, כחלק מהשאיפה להישמע בשפה 'ישראלית' יותר.

"גם זו שאלה שאני לא יודע להתייחס אליה באופן מדויק וחד משמעי", משיב הרב רקנטי. "אני מרגיש שמי שצריך להיות מעורב הם לא דווקא אנשי התקשורת. אנשי התקשורת צריכים לתת דעתם וללמוד את הסוגיות הללו ולעבוד עם אנשי חברה רוח תרבות ופוליטיקה ולייעץ להם את הנדרש ולסייע בעדם. אני לא מרגיש את עצמי איש פוליטיקה מדיניות ותקשורת יחד".

באשר לרגע בו יכול יוצא בית המדרש להיות בטוח ביכולתו להציג את עמדת עולם התורה בתקשורת, אומר הרב רקנטי כי הרגע הזה מתרחש "ברגע שהוא למד לעשות זאת. אנחנו לומדים כל דבר ועל צריכת ויצירת תקשורת ברוח אוהדת ותורנית אנחנו כמעט ולא מדברים. כשאנחנו יודעים לעשות את זה טוב שנעשה את זה ואם אנחנו לא יודעים לעשות זאת כדאי להימנע. לא יכול להיות שברמת התקשורת נישאר ברמת גן הילדים ובשאר הנושאים נהיה ברמה של 16 או 24 שנות לימוד".