הנאום השמרני של השופט הנכנס שטיין

פרופ' אלכסנדר שטיין הצהיר אמונים ונכנס לתפקיד שופט בית המשפט העליון. בנאומו הפתיע ופרס את תפיסת עולמו השיפוטית השמרנית.

שלמה פיוטרקובסקי , כ"ח באב תשע"ח | עודכן: 13:02

השופט פרופ' אלכס שטיין מצהיר אמונים
השופט פרופ' אלכס שטיין מצהיר אמונים
צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ

בבית הנשיא התקיים לפני הצהריים (חמישי) טקס הצהרת האמונים של פרופ' אלכסנדר שטיין לתפקיד שופט בית המשפט העליון.

בטקס השתתפו בין היתר נשיא המדינה ראובן ריבלין, נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות ושרת המשפטים איילת שקד.

בפתח דבריו התייחס הנשיא להסלמה בדרום ואמר: "אנחנו מתכנסים כאן, בעוד עינינו וליבנו עם תושבי הדרום, שהיו נתונים למתקפה נפשעת כל הלילה. איננו יודעים מה עוד נכון לנו ולאן פנינו. מה שברור הוא שעל כל פגיעה נשיב בעוצמה ושבימים הקשים הללו, עלינו לעמוד יחד. תושבי הדרום, בזמן הזה אזרחי ישראל עומדים אתכם, כולנו עומדים אתכם, לא רק כמטבע לשון, אלא מתוך סולידאריות אמתית של עם אחד. זה הזמן לפתוח את הלב, את הבתים, מקומות התרבות, הפנאי והאירוח, לאחיותינו ואחינו בדרום, לילדיהם, לאפשר תקווה ושמחה בימים הקשים האלה של ריצה בין המקלטים, ברגעי חרדה ודאגה, ואל מול עמל כפיים שעולה באש. נעמוד יחד בתקופה הקשה הזאת, נוכל לה ונצא ממנה מחוזקים ומאוחדים".

"פרופסור אלכס שטיין, הוא עילוי משפטי במלוא מובן המילה", הוסיף הנשיא ופנה אל השופט שטיין: "אתה נכנס למקום הנדרש לעסוק בסוגיות הקשות ביותר העומדות לפתחה של החברה הישראלית", הנשיא אמר עוד: "אני מאחל לך ולנו, שנוכחותך על כס השיפוט, תוסיף נדבך משפטי ייחודי ומשמעותי למסורת המשפטית שלנו".

בהמשך דבריו התייחס הנשיא לצורך בחוק יסוד החקיקה: "נשמת אפה של כל דמוקרטיה ובעיקר של הדמוקרטיה שלנו היא הפרדת הרשויות ועצמאותן. עצמאות כל אחת מהן ללא זליגה ביניהן. למרות זאת אנו נקלעים פעם אחר פעם לתוך מערבולת שבה כל רשות טוענת שהאחרת נכנסת וזולגת לתחומה. הרשות השופטת חייבת לזכור שהיא יונקת את כוחה מהריבון, העם, שנציגתו היא הכנסת. והכנסת, המחוקקים והרשות המחוקקת חייבים להבין שעליהם לכבד את עצמאותה ואי תלותה של הרשות השופטת. הדרך היחידה לשמירה על גבולות הגזרה של כל רשות ורשות והדרך למנוע מרשות אחת לזלוג לשיקוליה והחלטותיה של רשות אחרת היא בהסדרה. מתחוללת סערה שעלולה לפגוע ביסודות השיטה הדמוקרטית שלנו, והדרך הנכונה היא לא לפתוח במלחמה בין הרשויות אלא להסדיר את היחסים בחוק יסוד החקיקה שיקבע את גבולות הגזרה".

"אמרתי תמיד וגם היום אני סבור שחוק יסוד החקיקה הוא חוק יסוד מחויב המציאות. זהו חוק אשר יבוא ויקבע גבולות ויחסים ברורים בין הרשות המחוקקת לרשות השופטת וימנע התנגשויות הפוגעות במערכת הדמוקרטית הישראלית. חשוב לא פחות, לקדם את חקיקתו של חוק יסוד החקיקה, אך ורק בדרך המכבדת את הרשויות השונות ואת האיזון החיוני ביניהן. בדרך של שיח, הבנה והסכמה", הוסיף ריבלין.

השרה שקד הזכירה בנאומה את העובדה שבתקופת כהונתה מונו 6 מתוך 15 שופטי בית המשפט העליון, "בית המשפט העליון היום מגוון יותר, משקף יותר ומאוזן יותר מזה שהיה לפני שלוש שנים".

שקד דיברה בשבחו של השופט שטיין ואמרה, "אחת התכונות המרכזיות שמייחדות את שטיין היא עצמאותו המחשבתית. הוא אינו פוסע בהכרח בתלם שנחרש לפניו. הוא אינו מקבל דבר כמובן מאליו. כל נושא, גם כזה הזוכה לקונצנזוס, מנותח על ידו ביסודיות על כל היבטיו בטרם תיקבע עמדתו. משגובשה עמדתו מתבססת היא על מגדל הבנוי לתלפיות. אין לי ספק שחשיבתו המקורית תהווה ערך מוסף משמעותי בבית המשפט העליון".

"לעתים, נדמה שבנושאים מסוימים מערכת המשפט איננה מאתגרת את הדרך שנסללה בה זה מכבר. 'כך מקובלני מבית אבא', אומרת אמרה תלמודית נושנה. אלא שאמירה שכזו אינה יכול לשמש כסוף פסוק. היא פותחת את הדיון. בפירוש לא מסיימת אותו. סביב השמעתה, מתנהל שיח שחייב לאתגר, וטוב שיאתגר, את הנחות היסוד. למסורת ולתקדים שמור בעיניי מקום של כבוד במערכת המשפט. גם אין זה סוד שאני מחזיקה בתפיסת עולם שמרנית. אלא ששמרנות אין משמעה קפיאה על השמרים. לעתים דווקא היא מחייבת בחינה מחודשת של הדרך שצעדנו בה עד היום. לעתים דווקא היא מחייבת הנחת מסילה חדשה", ציינה שקד.

"אני מאמינה, שבצד מומחיותו וחשיבתו הייחודית של פרופסור שטיין, הוא ישמש גם כמקור גאווה עבור העולים ממדינות ברית המועצות לשעבר. מדובר באוכלוסייה עצומה, בעלת עושר תרבותי ואינטלקטואלי יוצא דופן, שעדיין אינה מיוצגת דיה במערכת המשפט ושילובה בה הוא משימה לאומית", הוסיפה שרת המשפטים.

נשיאת בית המשפט העליון חיות דחתה בנאומה את הטענות נגד מינוי שטיין, כמי שאיננו חלק מהקהילה המשפטית הישראלית. "השופט שטיין נחשב לעילוי משפטי ולאחד החוקרים האקדמיים המובילים בעולם בתחומו. בעת הצגת מועמדותו לבית המשפט העליון התגורר השופט שטיין בארצות הברית ושם אף ריכז את פעילותו האקדמית. על רקע זה היו מי שתהו אם אין מקום להעדיף על פניו איש אקדמיה אשר מתגורר ופועל בישראל. אך היו אלה בכירי האקדמיה הישראלית במשפט אשר 'מקיר אל קיר' חיוו את דעתם כי אין ראוי ממנו למינוי. הם הציגו בפנינו חוות דעת נלהבות ויוצאות דופן הגומרות את ההלל על כישוריו ועל היכולות המקצועיות שלו, כמו גם על אישיותו ותכונותיו כאדם. עם מינויו הרווחנו, אפוא, משפטן מעולה וגם משפחה ישראלית שחזרה ארצה".

חיות הזכירה בנאומה גם את הרקע של השופט שטיין, כמי שעלה ארצה כנער מברית המועצות, "השופט שטיין עלה ארצה עם משפחתו בהיותו נער כבן 16. הוא היה מעוטר כבר אז בתואר המרשים - אלוף ברית המועצות בשחמט לתלמידים עד גיל 14. נקל לתאר כמה תעצומות נפש ומאמץ נדרשו לנער הצעיר על מנת להשתלב בחברה הישראלית, ללמוד את שפתה ואת אורחותיה ולהמשיך לרכוש בה השכלה".

לדבריה, "השופט שטיין התמודד בהצלחה רבה עם אתגרים אלה ויעידו על כך הישגיו האקדמיים המרשימים בארץ ובעולם. הוא סיים בהצלחה ובהצטיינות את לימודי התואר הראשון והשני באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת לונדון והצטרף לסגל המרצים מן המניין של הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, בה אף כיהן כסגן הדיקאן".

בהמשך רמזה חיות כי בית המשפט העליון ידון בסוגיית חוק הלאום בלי לפחד מאיש, "למותר לציין כי אין בדעתי להיכנס היום לסוגיות אשר תלויות ועומדות בהליכים כאלה ואחרים שהוגשו לאחרונה לבית המשפט ואולם, על רקע ההתדרדרות הנמשכת של השיח הציבורי והשימוש בטרמינולוגיות מטרידות הלקוחות מתחומים של אסונות טבע ועימותים עוינים, חשוב לומר בקול צלול ורם כי על פי הצהרת האמונים של שופטי ישראל - אותה הצהיר זה עתה השופט שטיין - אנו השופטים מחויבים למלא את תפקידנו ללא מורא וללא משוא פנים. כך אנו עושים וכך נמשיך לעשות".

"עוד חשוב לומר כי הצהרת האמונים הזו נגזרת מן העיקרון של עצמאות ואי-תלות שאותו הזכרתי ולפיו כשופטים אין עלינו בענייני שפיטה מרות זולת מרותו של הדין. אני מאמינה כי עיקרון זה והחובה המוטלת עלינו כשופטים להגן על ערכי יסוד ועל זכויות אדם, מציידים אותנו בַּכלים ובַחוסן הנדרשים על מנת לעמוד איתן מול כל האתגרים הניצבים לפתחנו בעת הזו", הדגישה.

השופט שטיין הפתיע בנאומו כשפרש באופן ברור את משנתו השיפוטית השמרנית, "בעל שררה צריך לפעול בדל"ת אמות מומחיותו ולכבד את מומחיותם של מקבלי ההחלטות בעניינים אחרים. בחיים המודרניים העיקרון של 'שווה בין שווים' חל לא רק על אנשים שמקבלים החלטות חשובות בענייניהם של אנשים אחרים אלא גם על מוסדות המדינה: הכנסת, הממשלה ובתי המשפט. מוסדות אלו חייבים לפעול לטובת העם תוך התחשבות במגוון הדעות ותוך שמירה על הדדיות על גבולות הסמכות שהעם הריבון התווה עבורם".