יש עוד תיקים בירושלים

עיסוקו של בית המשפט העליון בפסילת חוקים פוגע בהליכים שיפוטיים אחרים וגם באמון הציבור בו. דעה

שמחה רוטמן , כ"ח באב תשע"ח

עו"ד שמחה רוטמן
עו"ד שמחה רוטמן
צילום: ערוץ 20

השבוע, בטקס הפרישה החגיגי של שופט העליון אורי שוהם, קיבל אלישע חייטוב את ההודעה על שחרורו - שבע שנים אחרי שנכנס לכלא.

פסק הדין קבע שבשל הדרכים הפסולות שנקטו גורמי החקירה, יש לזכות את חייבטוב מאישום הרצח שהורשע בו.

כבר לפני שלושה חודשים נודע שפסק הדין בעניין חייבטוב יינתן בטקס החגיגי, ונמתחה ביקורת על כך שהזיכוי יידחה זמן כה רב, בעוד האסיר נמק בכלאו.

אולם התמיהה הזו היא רק תוספת מזערית לעינוי הדין בעניינו של חייבטוב.

ערעורו הפלילי של חייבטוב הוגש בשנת 2013. למעלה מחמש שנים התנהל בבית המשפט העליון תיק של אדם זכאי היושב בכלא. במהלך אותן שנים, העליון דן בעשרות אלפי תיקים, שחלק הארי מהם כלל לא היה צריך להגיע לבית המשפט. "הרשות השופטת נשפטת על ידי הציבור קודם כול על פי תפקודן היעיל של ערכאות השיפוט לכל דרגותיהם. כאשר מעמיסים עליה עומס נוסף שהיא לא נועדה לו ואין היא מסוגלת לשאתו, היא עלולה, חלילה, לקרוס תחתיה". את דברי האזהרה הללו כתב הנשיא בדימוס של בית המשפט העליון, משה לנדוי, עוד בשנת 1996, כשביקר את ההפיכה השיפוטית של ברק.

לנדוי חשש שבשל עיסוקו של בית המשפט בפסילת חוקים, הוא ייגרר אל המחלוקת הפוליטית, וייפגע אמון הציבור בו. אין ספק שנבואתו הגשימה את עצמה. ככל שחלפו השנים, הלך וגדל מספר התיקים המגיעים לבג"ץ, גבר העומס על בית המשפט, התעצמה המחלוקת הציבורית והפוליטית בעניין מקומו ותפקידו, והידרדר אמון הציבור בו.

בזמן שחייבטוב ישב בכלא, בית המשפט עסק בענייני תקציב, מתווה הגז, הגיוס, ביטל פעמיים את חוקי המסתננים ולא ויתר על עתירות חסרות כל בסיס משפטי, שהעמידו שוב ושוב את בית המשפט במרכז תשומת הלב הציבורית ובחזית המאבקים הפוליטיים.

בשנה האחרונה ביצעה התנועה למשילות ודמוקרטיה מחקר מעמיק על חלוקת זמני השיפוט בבית המשפט העליון. הממצאים, שיפורסמו בקרוב, מאששים את הטענה כי הזמן השיפוטי שבית המשפט העליון משקיע בבג"ץ אינו פרופורציונלי, פוגע בהליכים שיפוטיים אחרים ומוביל לפגיעה קשה בזכויות אדם.

העתירות בעניין חוק הלאום הן מקרה מבחן. האם בית המשפט ייענה לעותרים, ויציב את עצמו במסלול התנגשות שאין פוליטי ממנו, או ששופטיו ינצלו את ההזדמנות לעצירת ההידרדרות ההרסנית?

סמכותו של בית המשפט העליון לפסול חוקים רגילים מעולם לא ניתנה לו במפורש, ואינה מופיעה בשום חוק, אולם ההבחנה שעשתה הכנסת בין חוקים רגילים לחוקי יסוד שימשה כתירוץ בידי השופטים.

ביטול חוק יסוד, ובמיוחד חוק כדוגמת חוק הלאום, המשוריין ברוב של 61 חברי כנסת, תהיה שבירת כלים שמדינת ישראל טרם ידעה כמותה.

התנועה למשילות ודמוקרטיה יצאה בקריאה לציבור להצטרף איתה לעמדת "ידיד בית משפט", המבקשת מבית המשפט להימנע מעיסוק בחוק הלאום, הן בשל היעדר הסמכות והן בשל בזבוז הזמן השיפוטי היקר. עד כה הצטרפו כאלף איש ליוזמה, ונראה שגם הציבור הרחב כבר מבין שמערכת המשפט זקוקה לתמרורי אזהרה.

זוהי הזדמנות אחרונה עבור בית המשפט לחזור בו ממורשת ברק ההרסנית, ולהודיע שחוק הלאום וסוגיות חוקיות וחוקתיות חשובות יוכרעו רק על-ידי נבחרי הציבור. או אז יתפנה זמנו היקר, ושופטיו יוכלו ולשוב לבצע את התפקיד האמיתי שהופקד בידם, כלשון הצהרת האמונים שלהם: "לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה ולשפוט משפט צדק, לא להטות משפט ולא להכיר פנים". יש הרבה חייבטובים שמחכים לכך כבר שנים. זה בנפשם, ובנפשנו.

הכותב הוא היועץ המשפטי של התנועה למשילות ודמוקרטיה