בשבע מהדורה דיגיטלית

שובה של ה'תהדייה'

ההסדרה המדינית הכוללת ברצועת עזה, שנראתה בתחילת השבוע כעומדת בפתח, הולכת ומתרחקת.

ניצן קידר , כ"ח באב תשע"ח

ישראל מבקשת להשיג מרחב נשימה בעוטף עזה לפחות עד אחרי החגים. התפרעות פלשתינים
ישראל מבקשת להשיג מרחב נשימה בעוטף עזה לפחות עד אחרי החגים. התפרעות פלשתינים
צילום: Abed Rahim Khatib, פלאש 90

המערכת המדינית והביטחונית רוחשת בשבוע האחרון סביב האפשרות של כניסה לסוג של הפסקת אש מוחלטת עם חמאס בעזה.

בתחילת השבוע ניתן היה להבין שמדובר בהסדרה מדינית כוללת ובהסכם משמעותי ונרחב. אולם אחרי ישיבת הקבינט וההתבטאויות שנשמעו גם מצד ראש הממשלה ואנשיו, די ברור שישראל חוזרת למדיניות ה'תהדייה'.

הפירוש המילולי של המונח הערבי הזה הוא רגיעה זמנית. הפירוש הענייני הוא סוג של הפוגה בין הסלמה אחת לשנייה, הפוגה שיכולה להימשך כמה שנים ויכולה להסתיים גם אחרי שעות ספורות, עקב הנפיצות והדריכות הגבוהות הן בקרב כוחות צה"ל והן בקרב מחבלי חמאס מהעבר השני של הגבול.

בירושלים ובעזה מבינים היטב את מה שהמתווכים ממצרים ומהאו"ם יודעים גם הם, אך מסרבים לקבל. ניקולאי מלדנוב, שליח האו"ם למזרח התיכון, מכיר את הניואנסים הקטנים ביותר. לזכותו ייאמר שהוא לא מוותר, ומנסה לשאוף להפסקת אש ארוכת טווח שבבסיסה גם הסכמות בינלאומיות שיביאו שקט לגבול הדרומי. זה היה אולי יכול להצליח, אם המגעים היו מתנהלים בחשאיות.

ברגע שהם נחשפו, הגיעו גם דרישותיהן הצודקות של משפחות האזרחים השבויים בידי חמאס ומשפחות החללים המוחזקים בידי ארגון הטרור בעזה. המשפחות יצאו לתקשורת ודרשו שבמסגרת כל הסדרה ישובו הבנים הביתה. גורם ביטחוני בכיר הביע תמיכה בדרישה של המשפחות, ואמר כי ישראל חייבת לדרוש את החזרת החללים עוד לפני השיחות על ההסדרה. גורם מדיני הסביר השבוע, אחרי שבני המשפחות יצאו לתקשורת עם דרישותיהן, כי "הפסקת אש מוחלטת תביא מצד ישראל לפתיחה מחודשת של מעבר כרם שלום ולחידוש ההיתרים שנהגו לגבי מרחב הדיג". הוא הדגיש כי "אין על הפרק כל הסדרה רחבה ללא פתרון סוגיית החזרת האזרחים וגופות חללינו המוחזקים ברצועה".

באופן כללי, ברגע שנתניהו הבין את הלך הרוח בקבינט שהתכנס השבוע פעמיים, הוא ידע שעל ההצעות המצריות והבינלאומיות הוא יצטרך להשיב בשלילה. ההצעה של המצרים מדברת אכן על שלב ראשון שבו נפתחים המעברים בתמורה לנצירת אש מוחלטת ולהפסקת טרור הבלונים מעזה. אבל השלב השני של המתווה כולל פתיחת משא ומתן על חילופי שבויים. המשמעות היא שלא רק שישראל לא מקבלת הבטחה להשבת הבנים, היא עוד תצטרך לשחרר מחבלים בתמורה להחזרתם. העזתים, לעומת זאת, יקבלו רק תמורה ללא שום התחייבות: שורה של פרויקטים הומניטריים במימון העולם, כולל שדה תעופה ונמל.

כדי להפעיל לחץ פסיכולוגי על ישראל פורסמו אזהרות מצד חמאס, לפיהן אם הסכם ההסדרה הזה לא ייחתם – ההידרדרות הבאה מול עזה מתקרבת, ויהיה מדובר בסבב אלים במיוחד. אולם בפני הקבינט הוצגה תמונת מצב שונה. בדיון השבוע הוסבר כי חמאס מותח במכוון את החבל עד הקצה אבל לא עובר אותו, מחשש שפגיעה אחת יותר מדי תביא את ישראל לנקוט במדיניות של 'בעל הבית השתגע'.

דיוני הקבינט, אם כן, נועדו כדי לעבד תהליך שכמעט כל הגורמים מתנגדים לו במישור הרחב. כן להפסקת אש, שברור לכולם שתהיה זמנית אבל תאפשר מרחב נשימה בעוטף עזה, בתקווה שיימשך לפחות עד אחרי החגים; לא להסדרה, שעלולה להכניס את ישראל לבעיות ולא נותנת שום תמורה אמיתית מעבר למשא ומתן ערטילאי על גורל השבויים וגופות החללים.

השרה איילת שקד מיטיבה להסביר את הלך הרוח בקבינט, שבו היא חברה. "צריכים להכיר במציאות שחמאס שולט בעזה, ולעשות את מה שטוב לישראל. אין להגיע לשום הסדרה מבלי שיובטח שיוחזרו השבויים והנעדרים ומבלי שיובטח שחמאס לא יתעצם עוד. אנחנו לא מעוניינים לייצר מצב עם חמאס כמו שממשלות ישראל נתנו לחיזבאללה להתעצם על הגבול. אני חושבת שאת נושא החזקת האזרחים וגופות החיילים צריך להפוך לנטל על חמאס ולא לנכס, ולהקשות עליהם בכל דרך עד להשבת הבנים".

התכנית האמריקנית – שלום כלכלי

הממשל האמריקני, שמעורב גם הוא במגעים להסדרה בעיקר מהצד של ההשקעות הבינלאומיות, מגייס בימים אלה כמה עשרות מומחים לצוות שיעסוק בסוגיות השלום בין ישראל לפלסטינים. על פי דיווחים בארה"ב, הדבר מעיד על כך שתכניתם של האמריקנים תוצג בתקופה הקרובה.

מדובר בעיבוי משמעותי של הצוות שבראשו עומד ג'ייסון גרינבלט, שהמשימה הראשונה במעלה שהוגדרה לו היא פתרונות שלום כלכליים. האמריקנים מבינים היטב שהסיכויים לקדם הסכמות בין ישראל והפלסטינים שואפים לסיכויים שחסן רוחאני יבוא לחבק את טראמפ בעתיד הקרוב. הרשות הפלסטינית – לא רק שהפנתה עורף לארה"ב, אלא גם תוקפת אותה בכל הזדמנות. אמנם יש ניסיונות שקטים, בסיוע מצרי, לפתוח ערוץ שיחות, אבל אבו מאזן מטרפד כל מהלך משמעותי. הוא עדיין עסוק בעלבון ההכרזה על ירושלים כבירת ישראל והעברת השגרירות לשם.

גורם מדיני אומר לנו שהרחבת הצוות העוסק בניסיונות לחדש את המשא ומתן מעידה בעיקר על רצון אמריקני להשאיר את הסוגיה על סדר היום הציבורי. "הרחבת הצוות שעוסק במתווה אינה מעידה על דבר חוץ מעל הרצון של הממשל האמריקני שהנושא יישאר בסדר היום ברמה כלשהי ולא יירד ממנו", הוא אומר ומוסיף, "מהשיחות שלנו עם האמריקנים ועל פי ההתנהלות הפלסטינית, 'תכנית המאה' כפי שכונתה על ידי טראמפ, הולכת ומתרחקת. המסרים שמגיעים מארה"ב מצביעים על כך שהמתווה הזה ודאי לא יוצג לפני בחירות אמצע הקדנציה בתחילת נובמבר, וכפי שהעניינים נראים זה כבר לא יקרה ב-2018".

האמריקנים מאוד רוצים לקדם את תכנית השלום שלהם. הם בנו על מדינות ערב המתונות בעניין הזה, ואף נראה היה שמתרקם מהלך עוקף פלסטינים. אולם בשבועות האחרונים הייתה נסיגה של סעודיה, מצרים וירדן, חזרה לעמדה שלפיה יש צורך אקוטי במתן תמורה לפלסטינים, כדי שאותן מדינות יוכלו להכריח אותם לשבת לשיחות. ארה"ב לא רוצה לתת שום הבטחה בשלב כה בסיסי, וישראל לא מוכנה לשמוע על ויתור כלשהו בירושלים, כפי שהמדינות הערביות המתונות מבקשות. זו הסיבה שהמגעים השקטים נקלעו למבוי סתום.

לזכותו של ג'ייסון גרינבלט יש לומר שהאיש בלתי נלאה. למרות הקיפאון, למרות ההתעלמות מארה"ב, הוא הצליח לקדם מספר פרויקטים שגם ישראל וגם הפלסטינים שותפים להם. השר לפיתוח אזורי, צחי הנגבי, יכול להעיד גם על כך וגם על שיחות סביב פרויקטים נוספים. גרינבלט מקווה שהשקעה באוכלוסייה האזרחית ברשות תעורר את השיח הציבורי ואת השאלות להנהגה מדוע אין ניסיון לקדם הסכם שייטיב עם כולם. גרינבלט לא תמים, ובתקופה הארוכה שהוא מסתובב באזור, הוא כבר הבין את כל הבעיות והמהמורות. הוא עדיין דבק בגישה ששלום כלכלי יהיה דרך לשלום אמת, וכשהוא ירחיב את הצוות שלו – הדגש המרכזי יהיה בכיוון הזה. לאנשיו הוא מסביר שאין זו גישה נאיבית, אלא הדרך היחידה לפרוץ פרצה בהתנגדות הרשות הפלסטינית, שכדברי מקורביו, "אזרחיה הם הדבר האחרון שמעניין את מנהיגיה".

מה באמת רוצים הדרוזים?

הדרוזים מחפשים שוויון בחוק הלאום. הם חוזרים על הדרישה הזאת שוב ושוב מעל כל במה, וגם בישיבת ועדת השרים המיוחדת שהקים ראש הממשלה לטיפול בעניינם. אלא שמשפט אחד שנאמר השבוע על ידי השר יריב לוין, מצביע אולי על הנקודה המדויקת שאותה מנסים נציגי העדה להשיג.

השר לוין נשאל בראיון השבוע כיצד הוא עונה לביקורת מימין על הנוסח המרוכך של החוק שאושר. "החוק לא אופטימלי, אבל יש בו קביעות חשובות. עד היום היה חשש שיאתגרו את חוק השבות, או את מעמד הדגל וההמנון. החוק מקבע את הדברים האלה, שהם אולי מובנים מאליהם, אבל כעת הם גם כתובים". הוא הוסיף שאם ערך השוויון היה נכלל בחוק, הדבר היה מאפשר פרשנות של בית המשפט העליון שתערער את מעמד חוק השבות.

וכאן טמון עניין שלא עלה עד היום על סדר היום הציבורי. איזה שוויון מחפשת העדה הדרוזית? אם היא מבקשת העדפה מתקנת, זה עניין אחד; כך מפרש זאת ראש הממשלה ולשם כך נועדה הוועדה שאותה הקים. המטרה היא להעביר אליהם יותר השקעות ולהציע יותר הזדמנויות לבני העדה, כמו גם לתגמל אותם במקומות שבהם הרגישו מופלים.

זכות אחת שאינה מוקנה לדרוזים, כמו גם לצ'רקסים ולכל ערבי ישראלי באשר הוא, היא זכות השבות. הזכות הזו נתונה ליהודים בלבד. הדרוזים מעוניינים לאפשר לאלפים מבני העדה שלהם, שסובלים מרדיפות קשות בארצות שכנות כמו לבנון וסוריה, להגיע לישראל ולהשתקע בה, ועל זה, משום מה, בוחרים שלא לדבר.

עיקרון השוויון שעליו מדברים הדרוזים הוא פרשנות של בית המשפט העליון למה שלא נכלל בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. הפרשנות הזאת הורחבה עם השנים. החשש המוצדק של השר לוין הוא שאם תיקון כזה "ישתחל" לחוק הלאום, תימצא כבר הדרך לאתגר באמצעותו חוקים שהם בנפשה של מדינת ישראל באמצעות פנייה למערכת המשפטית.

העדה הדרוזית הייתה ערה בדיוק לפרצות שלוין, משפטן יסודי ואחד האנשים שיודע לרדת לרזולוציות הקטנות ביותר של החקיקה, בא לסתום. גם ראשיה יודעים שללא תיקון לחוק הלאום, הם יכולים לשכוח מאותו שוויון בהקשר של חוק השבות.

ראש הממשלה אינו מוכן לשמוע על תיקון לחוק אלא על חקיקה נלווית, שכאמור תיתן תופינים אבל לא את הפרס הגדול שמחפשת העדה הדרוזית. זה אולי לא פוליטיקלי קורקט, אבל חשוב להציג גם את הצד הזה של המחאה, שהצד האחר שלה זוכה לכל כך הרבה חשיפה.

לתגובות: nitsankeidar@gmail.com