ההתקוממות באיראן קרובה - ומפתיעה

מחאת האלפים שזעקו באיצטדיון 'מוות לדיקטטור' היא עוד גל בין גלי המחאות באיראן. הפיצוץ שם קרוב ויפתיע. ד"ר עילם גינדין בראיון.

שמעון כהן , א' באלול תשע"ח

מחאות באיראן. ארכיון
מחאות באיראן. ארכיון
צילום: רויטרס



טוען....

אלפי אוהדי כדורגל של שתי קבוצות איראניות שהתמודדו זו נגד זו על כר הדשא חברו לקריאות קצובות ואחידות מהיציעים. 'מוות לדיקטטור', קראו שם והוכו על ידי אנשי כוחות הביטחון שהוחשו למקום.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו על השלכות ומשמעויות האירוע הזה עם ד"ר תמר עילם גינדין מהמרכז האקדמי שלם ומרכז עזרי, שאינה רואה באירוע ההמוני עדות למחאה חדשה אלא לכל היותר לספיחיה של המחאה האחרונה שנמצאת לכאורה בשלבי רגיעה.

"זה בא והולך בגלים", היא אומרת בהתייחסה למחאות הרחוב האיראני בתקופה האחרונה. "אנחנו עכשיו רואים פחות הפגנות מאשר בשבוע שעבר. מאז אוקטובר כל הזמן קורה משהו ויוצאים לרחובות, הרבה פעמים זו מחאה בנושא ממוקד, אם נושא כלכלי, בצורת, מגדלי העופות, נהגי משאיות, אנשי עיר שרוצים לחלק אותה וכו'. בכל פעם הנושא אחר אבל כל ההפגנות מגיעות בסוף לקריאה 'מוות לדיקטטור'".

בביטוי 'דיקטטור', מבהירה ד"ר עילם גינדין, הכוונה ממוקדת לחמינאי, "הדיקטטור הוא חמינאי. אין עוררים על כך. חמינאי הוא המחליט במדינה וכל המנגנון נועד לשמר אותו בשלטון. כשהוא ימות יבחרו מישהו אחר, אבל המנהיג הדתי העליון הוא הדיקטטור. למרות הדמוקרטיה למראית עין והפרדת רשויות והבחירות בכל ארבע שנים, למרות כל זאת מעל הכול מרחף צילו של המנהיג העליון ששולט באמצעות ועדות שונות שהוא בסופו של דבר הממנה את החברים בהם".

את סערת איצטדיון הכדורגל רואה עילם גינדין כ"שאריות של הגל הקודם שהיה ארוך יחסית, גל שנמשך כשבוע, מעליות השערים של הדולר והזהב שבוע לפני הסנקציות ונמשך עד קצת אחרי החזרת הסנקציות. בימים האחרונים רואים בעמודי טלגרם של מתנגדי משטר פחות וידאו מהפגנות ויותר קריאות לצאת לרחוב, כלומר הרחוב קצת יותר שקט".

לזאת היא מוסיפה ומציינת כי האיצטדיונים מלווים את המאבק על מעמד הנשים, שכן על נשים מוטל האיסור להיכנס לאיצטדיונים וכאקט של מחאה התחפשו מספר נשים לגברים, נכנסו לאיצטדיון בעת משחק ושיגרו משם את תמונותיהן.

באשר לסיכוי שרצף המחאות יביא לשינוי של ממש ברחוב האיראני, בעיקר לנוכח הסנקציות האמריקאיות, אומרת ד"ר עילם גינדין כי "מתישהו זה יקרה וזה יפתיע את כולנו. בכל פעם שיש גל מהומות כל הפרשנים, כולל אני, צופים שהם ידוכאו ויישככו והחיים יחזרו למסלולם ובכל פעם המסלול הוא יותר קשה. המצב הכלכלי הגיע לשפל חדש, ומתישהו זה יפתיע אותנו כמו שהמהפכה האיסלאמית הייתה הפתעה עבור רבים, כולל ארגוני מודיעין בינלאומיים שלא ראו את זה בא".

"אני לא יודעת להגיד מתי זה יקרה. ברור שהחרם משפיע על העם ופחות על השלטון. הדולרים של המולות שגנבו את כספי העם בטוחים בבנקים בחו"ל", אומרת עילם גינדין המספרת על קשר ששמרה בעבר עם פקיד ממשלתי שסיפר לה על כנס שבו הסבירו לפקידים איך לעקוף את הסנקציות דרך חברות קש במדינות שלישיות.

"העם הוא שמשלם את המחיר", היא אומרת ובאשר לאמירה האירופית לפיה על אף הסנקציות תנקוט אירופה במדיניות משלה, היא מוסיפה ומעירה כי יש להפריד בין סנקציות הנוגעות לחברות לבין סנקציות הנוגעות למדיניות. "אם ארה"ב אומרת לבואינג 'או איראן או אנחנו' ברור שיבחרו בשוק האמריקאי הגדול והעשיר יותר ואף מדינה אירופית לא תוכל לפצות על אבדן השוק של ארה"ב, אבל אם ארה"ב החליטה שלא מוכרים דולרים ומתכות לאיראן, מדינות אירופיות יכולות להמשיך ולהזרים מט"ח לא דרך מערכות אמריקאיות".