"לשקול שוב את אובססיית המסע לפולין"

בעקבות עוד התנהגות מבישה של תיכוניסטים בפולין, ד"ר יוסי לונדין קורא לבחון מחדש את מטרת הנסיעות למחנות ההשמדה ואת החלופות להן.

שמעון כהן , ג' באלול תשע"ח

לא לכולם מתאים הביקור באושוויץ
לא לכולם מתאים הביקור באושוויץ
צילום: יצחק הררי, פלאש 90



טוען....

שני תלמידי תיכון הוחזרו בשבוע שעבר מביקור במחנות ההשמדה בפולין לאחר שנקלטו בעדשת המצלמה כשהם רוקדים וכשאחד מהם חושף איברים אינטימיים באופן פרובוקטיבי.

האירוע הזה אינו יחיד מסוגו. שוב ושוב מגיעים דיווחים על בני נוער שהביקור במחנות מנוצל על ידיהם למעשי וונדליזם, פרובוקציה, אלימות, סמים ועוד.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם אחד המתנגדים לקיומם של הביקורים הללו, ראש החוג להיסטוריה במכללת אורות ישראל, ד"ר יוסי לונדין, המדגיש כי הוא אינו יודע מה בדיוק היה באותו אירוע ויש לזכור שלצד הבודדים שעושים לנו בושות אלפים רבים מתנהגים כיאות, ועם זאת העלאת הפרשה מצריכה דיון מחודש במה שהגדיר כ"האובססיה הזו של הביקור בפולין".

"כבר שלושה וחצי עשורים מדינת ישראל מכוונת רבים מתלמידיה להגיע לנסיעות האלה. זה הפך למעבר לביקור של קבוצות שמתעניינות ועושות זאת ברצינות כמו 'עדים במדים'. זה הפך למעין טקס חניכה ובגרות שרק דרכו אפשר להעביר את מסרי מערכת החינוך של מדינת ישראל. יש כאן בעיה גם ברמה הערכית אידאולוגית וגם ברמה של החובה לנסוע כך שגם מי שלא יכול לנסוע נכנס למסעות הללו בכל זאת בגלל האווירה הציבורית הזו וכך מגיעים לתופעות כאלה. וזה מבלי שנגענו בסוגיית העלויות הכלכליות והקרטלים".

לטעמו של ד"ר לונדין ניתן לקיים הבנות והסכמות באשר לנוהל קיומו של מסע שכזה, אך "ברגע שזה הופך למציאות שבה כולם חייבים לנסוע ומי שלא נוסע לא קיים, ובשם העיקרון הזה עושים מבצעים של ארבעה מחנות ב-48 שעות או ששולחים גם בעלי צרכים מיוחדים כדי שגם הם יחוו את המציאות הזו כי הם כמו כולם, אני חושב שזה מביא לאבסורדים".

ד"ר לונדין סבור כי המציאות המתהווה בסוגיה זו מחזירה אותנו לסוגיה השורשית הראשונית והיא 'לשם מה הנסיעות האלה?' "מניפים את דגל הנסיעות הללו על מספר עקרונות מרכזיים. הראשון שבהם, שהוא קצת מוזר בעיניי, שהנסיעות הללו גורמות לכך שלא תהיה הכחשת והשכחת שואה. אני חולק על כך. אין נושא יותר מתועד בהיסטוריה האנושית מהשואה. לא הנסיעות הללו יגרמו לכך שלא תהיה השכחה.

''הנקודה השנייה היא שדרך נושא השואה נעביר את מסרי הציונות והצורך במדינת ישראל. יש כאן בעיה קשה. אם לוקחים בחור מתבולל ללא שייכות וללא ציונות ויהדות ואומרים לו שעל בסיס הסבל של סבתא שלו ניצור מחויבות וזיקה ליהדות, אז יש מקרים שזה עובד.

''אני סבור שבחינוך הממלכתי והממלכתי דתי במדינת ישראל יש דברים עמוקים יותר. אם נשים את כל הזיקה הציונית על בסיס השואה נצטרך לשאול למה דווקא בארץ ישראל? למה לא בגרמניה, כמו שאומרים הפלשתינים?".

"כשהאנרגיה מושקעת לשם זה הופך למעין האירוע המכונן והמחייב המעניק זהות בצורה האופטימאלית ביותר. יש בזה בעיה. אם היו לוקחים את הכספים והאנרגיה שמושקעים במסעות לפולין ומשקיעים בווריאציות אחרות שעושות דברים אחרים כמו מסע ישראלי וחיבור למקומות בארץ, היינו יכולים להגיע ערכית למקום אחר וגם חלק מהביזיונות הללו היו נמנעים".

"אפשר להשאיר את הנסיעות לפולין, כמו נסיעות למקומות אחרים שבהם היו פרקים קשים של העם היהודי לפני ואחרי השואה, לקבוצות איכותיות שהנושא מעניין אותם וחשוב להם והמסע עבורם הוא חלק ממהלך כולל. כך הדברים יכולים להיראות אחרת".