כשפים ותמימות
כשפים ותמימותצילום: אייסטוק

הפסוק 'תמים תהיה עם ה' אלוקיך' הוא פסוק חתום ולמעשה לא ברור מה התורה רוצה מאיתנו, מה על האדם לעשות לנוכח הדרישה הזו? מפרט הרב ניסים אדרי בשיחתו השבועית:

המשפט הזה נאמר בהקשר של הכישוף, ומהו למעשה הכישוף? הרמב"ם טוען שכל אותם מכשפים, מעוננים ויודעי עתידות אינם אלה הבל ורעות רוח, להטוטנות של זריזות ידיים ולא מעבר לכך. על האדם מוטלת החובה להיות שלם ובטוח בשכלו בכך שה' ונביאיו הם האמת.

לעומת זאת, הרמב"ן סבור שקיימים כוחות ששולטים, אבל האדם, ברגש שבו, אינו צריך לפחד מהם, אלא להיות שלם ביראתו את ה'.

המכנה המשותף לשנים הוא התמודדות שכלית ורגשית עם דברים המבלבלים אותנו ומולם עלינו להיות תמימים עם ה', שהמחשבות והרגשות לא יפנו לשום מקום גם אם הם יציקו, על האדם להמשיך לשאת את הסכסוך הפנימי שבין השכל והרגש מבלי לפתור אותו ולנצח אותו. המענה לכך מביא אותנו לעולמה של התשובה המתעורר בימים אלה.

הקושי לשאת את הסכסוך הפנימי מבלי לפתור אותו, במציאות שעדיין לא ניצחנו אותו, גורם לנו להכריע את הסכסוך, ובדרך כלל אנחנו מכריעים אותו לצד הלא נכון. אנחנו עושים זאת משום שאנחנו שואפים אל האמת. דוגמה לכך היא בשאלה אם על האדם להישאר עצוב או שאולי ימרח חיוך על פניו ויסתיר את העצב שבתוכו. בהתמודדות הזו אנחנו מעדיפים להמשיך בעצב כדי שלא נשקר, כדי להזדהות עם התחושה הפנימית העצובה שבתוכנו, אבל האם אכן זו האמת האמיתית?

מה ומי אנחנו באמת, למעשה? האם האדם עצוב באמת, או שבתוכו נמצאת שמחה והוא רק מסתיר אותה לזמן קצר ו"מתחפש" לעצוב, ואז אותו חיוך "מזויף" הוא ביטוי לפנימיות השמחה שאכן נמצאת בתוכנו? אולי יש בנו רצון לעשות טוב ואנחנו רק מתחפשים לזמן קצר לאנשים חסרי שליטה רגשית ומחשבתית?

התורה מבקשת מאיתנו להיות תמימים עם ה' אלוקינו, עלינו לדעת מי אנחנו באמת ומה זהותנו הפנימית שהיא שייכת לה'. לכן אנחנו נושאים את הסכסוכים שאין לנו שליטה עליהם מבלי לפתור אותם ומבלי להיכנע להם.

רש"י חותם את הדברים וכותב על אותה תמימות עם ה' אלוקיך 'ואז תהיה עמו ולחלקו', כי אנחנו כולנו חלק אלוה מעל.