בשבע מהדורה דיגיטלית

ענן השעמום

חוויות שפעם ריגשו אותי, לא עושות לי דבר. מילא אם זה היה כתוצאה מדיכאון, אבל כנראה שזו סתם זקנה

מנדי גרוזמן , ה' באלול תשע"ח

מנדי גרוזמן
מנדי גרוזמן
צילום: מירי שמעונוביץ

תגידו, שלושים הוא גיל מוקדם מדי בשביל להתלונן על זקנה? אני מקווה שהתשובה שלכם היא לא, למרות שאין לי באמת מושג.

בכל מקרה, אני בן שלושים וחצי בדיוק, ואני עייף. מי קבע שמשבר גיל ארבעים מתרחש בגיל ארבעים? אני מרגיש שמשבר גיל ארבעים הגיע לי בגיל שלושים. אפשר לזלזל, אבל מבחינתי מדובר בעובדה.

מה כלול במשבר? חוסר עניין. חוויות שפעם ריגשו אותי, לא עושות לי דבר. תחומי עניין שבעבר ריתקו אותי, נראים לי אפרוריים. הברקות וחידודים שהיו זמנים שהם הציתו בתוכי את יצר החיים, נשמעות לי כאילו הן חוזרות על עצמן. אנשי מעלה שהיו לי מודל ועוררו בי השראה, נראים לי דומים זה לזה. סדרות מתח לא מותחות אותי. אני מסוגל לצפות בפרק שנגמר בשינוי דרמטי בעלילה, ושום דבר לא גורם לי להמשיך לצפות בפרק הבא. איך אדע מה קרה אחר כך? לא אכפת לי מה קרה אחר כך. מה כבר יכול לקרות. או שהוא באמת מת או שהוא חי וברח לארץ אחרת או שבכלל כפיל שלו היה זה שנדרס. כמה אפשרויות כבר יש. אחת מתוכן נכונה, את זה אני יודע, אז מה זה כבר משנה.

בשבוע שעבר פניתי לעזרת ההמונים וערכתי סקר קטן. רשת הטוויטר מאפשרת לך לגלות את דעתם של חברים שלך ושל כאלה שאינך מכיר. אגב, רשת הטוויטר היא חלק מההתפתחות הטכנולוגית העצומה של השנים האחרונות שבעבר ריגשה אותי מאוד והיום, אתם כבר יודעים, כבר לא. בקיצור, שטחתי את מצבי בפני הדוקטורים וציפיתי לדיאגנוזה. 126 איש ניאותו להעניק חוות דעת. 42 אחוזים סברו שאני בדיכאון. 58 אחוזים קבעו שאני בסך הכול מזדקן. זה עצוב, כי אם הייתי בדיכאון אולי היה אפשר לעשות עם זה משהו, אבל לזקנה יש טבע כזה שככל שחולף הזמן המצב מחמיר, מה שאומר שהשעמום הזה הוא רק ההתחלה.

כדי לאבחן היטב מחלה, צריך קודם כול לשלול את כל ההשערות שעולות לנוכח המצב. אז ככה: אנרגיות לא חסרות לי. שאיפות גם לא. אהבת העולם והחיים גם לא. אבל מעל כל אלה מרחף ענן שעמום אחד גדול, ששולח לי כל העת טיפות דכדוך קלות שמבשרות לי שאומנם העולם הזה יפהפה, אבל מה שראית זה מה שקיבלת, ולא תראה עוד הרבה יותר. כביכול גיליתי את כל העולם. אני יודע שלא התחלתי אפילו, אבל זו התחושה ולכו תתווכחו. גיל שלושים, כבר אמרתי לכם.

אין שורה תחתונה בסיפור, לפחות בינתיים. לכאורה מה שנדרש הוא לשנות כיוון ולהתחיל להתעניין בתחומים שמעולם לא חשבתי להתעניין בהם. לא אהפוך עכשיו לכלכלן, זה לא בכיוון, אבל אפשר פה ושם להפסיק להתעניין באקטואליה, למשל, ולפנות זמן לדברים אחרים. עד שזה יקרה, חשוב לי לומר שיש גם מעלות במצב הזה. קצת עייפות עוזרת להירדם, ואיזה כיף זה לישון. להוריד את הרגל מהגז זה נהדר. אפשר לחנות בצד הדרך, להשעין את המושב לאחור ולחטוף תנומה קלה. אמשיך לעדכן.

בסדר, אני אתחתן

סבתא, אבא ואמא, חברים, אוהבים ואהובים, מי מכם ששרד את הפסקאות הטרחניות הקודמות והגיע עד לכאן בוודאי אומר לעצמו משפט אחד: טוב נו, הוא פשוט חייב להתחתן. אז דבר ראשון, לא בטוח שאתם צודקים. בכל הנוגע לזוגיות, אנשים חייבים לנטוש את הנחרצות ולהפסיק לדבר בסיסמאות. עדיף להיגמל מהנוהג לדבר בסיסמאות בכל התחומים, אבל בזוגיות זו חובה של ממש. די עם זה.

דבר שני, יכול להיות שאתם צודקים. אולי, ייתכן, אפשרי. לכן אתם יכולים להגיד את זה, אבל קצת פחות בנחרצות.

דבר שלישי, אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים, ואם יש קלישאה נכונה אחת מבין כל הקלישאות שנזרקות על זוגיות היא שכדי להתחתן צריך קודם כול לרצות. אז הנה, אני רוצה להתחתן. אמרתי את זה. אברך את עצמי שבשנה הבאה עלינו לטובה זה יקרה. על הדרך אברך גם את שרקי מהעמוד בחלק האקטואלי. תגידו אמן.

לתגובות: mmgruzman@gmail.com