בשבע מהדורה דיגיטלית

חוזרים לבית הספר

מדי שנה מצטרפים אלפי מורים חדשים לבתי הספר, לאחר שעשו הסבה ממקצועות קודמים ובחרו לעמוד מול תלמידים בכיתה

עפרה לקס , ה' באלול תשע"ח

"ראיתי שליבי יוצא למשהו אחר לגמרי". ד"ר לולי שטרן
"ראיתי שליבי יוצא למשהו אחר לגמרי". ד"ר לולי שטרן
צילום: אורית הלגואה

"החברים שלי זרמו איתי, אבל ההורים פשוט לא הבינו את הצעד הזה", מספרת ד"ר לולי שטרן (44) על התגובות לפניית הפרסה המקצועית שעשתה בחייה.

"מעבודה עם נסיעות לחו"ל, מאמרים, כנסים וכו', עברתי להוראה, עם כל מה שזה אומר. בהתחלה גם לא הייתי בתפקיד ניהולי. אז מה, את רק מורה? זה היה להם מוזר".

11 שנים אחרי שעזבת את הקמפוס האקדמי לטובת חדרי המורים, את מרוצה מהצעד שעשית?

"לא יכולתי אחרת. זה היה צעד מאוד טבעי לי. בגיל 20 הייתי במקום לגמרי אחר שרוצה להתמקצע ולהתמחות, בהמשך זה השתנה. אני אפילו לא יודעת להסביר למה".

בגיל 20 שטרן אכן הייתה במקום אחר לחלוטין. היא החלה את לימודיה האקדמיים והתכוונה להגיע הכי רחוק שרק אפשר. כשלמדה באוניברסיטה, חברים רבים שלה למדו גם לתעודת הוראה, כזו שתמיד טוב שנמצאת באמתחת המקצועית. היא, לעומתם, לא חשבה ללכת לכיוון. "זה אפילו לא עלה בדעתי. הרעיון שאהיה מורה היה רחוק ממני". אבל אחרי שסיימה את התואר השלישי בביולוגיה מולקולרית וכבר הייתה אמא, היא טסה עם המשפחה לחו"ל כדי לעשות פוסט דוקטורט ושם משהו התחיל לזוז. "אז התחלתי להתנדנד. אומנם עסקתי שם במחקר, אבל זה כבר היה מחקר חינוכי. בדקנו איך ילדים לומדים דברים מופשטים, איך הם לומדים דברים חדשים במדעים". כשחזרה שטרן לארץ היא עבדה בטכניון, חיברה ספר לימוד וערכה תצפיות רבות בכיתה. "סטודנטיות שלי לימדו חלקים מספר הלימוד, ואני הגעתי לצפות בהן בבית הספר". כאן נבטה אצלה ההרגשה לכדי החלטה ממשית על שינוי. "ראיתי שליבי יוצא למשהו אחר לגמרי. ראיתי שכשהמורים-סטודנטים מגיעים לכיתה, הילדים סובבים אותם ושואלים שאלות. הרגשתי שזה החיים, שהסטודנטים שלי משפיעים על בני אדם הרבה יותר משאני אשפיע על חיי בני אדם כחברת סגל".

שטרן החלה ללמד בהתנדבות יום בשבוע, ואחר כך הצטרפה לתיכון מיוחד בשם 'חברותא', שנסגר כעבור כמה שנים. "זו הייתה קפיצת ראש. אני עם ילדים, עם מורים, בחדר מורים. משהו בזהות שלי התחלף. זה היה מעבר למשרה מלאה, עם כל הלב והנשמה". בהמשך עשתה מעבר נוסף, אל בית הספר היסודי. "הגעתי מתחום דעת חזק, אז המחשבה הייתה שאם כבר אהיה מורה, זה יהיה בתיכון". אבל היא הלכה לאן שהלב משך. היום, 11 שנים אחרי שנכנסה לשדה ההוראה, היא כבר מנהלת בית ספר יסודי בחיפה.

בתפקידה הנוכחי שטרן פוגשת את האנשים שבחרו לעשות הסבה להוראה מהצד השני של המתרס. כמנהלת היא מראיינת אותם לקראת קבלה לעבודה. "יש כאלה שזה נפלא בשבילם ויש כאלה שזה לא כל כך מצליח", היא אומרת בגילוי לב, "לפעמים אנשים אומרים: כבר הייתי עורך דין או איש עסקים, אז מה זה כבר הוראה. או אנשים שמגיעים למקצוע בגלל החופש ביולי-אוגוסט. לאנשים כאלה עדיף להישאר בכל מקצוע אחר. הם לא יצליחו בהוראה כי זו עבודה קשה ולא מתגמלת. אתה צריך לבוא כי אתה אוהב את המקצוע או כי אתה מוכן ורוצה לנסות משהו חדש".

לחנך גם בצבא

גם איתי גרוס (32) חצה את הקווים אל שדה ההוראה, שאליו הגיע אחרי תשע שנות שירות במדי צה"ל. למאזין מבחוץ הצעד של גרוס נשמע אולי דרמטי, אבל מבחינתו גם השירות בחיל המודיעין, בפיקוד דרום, היה מעשה חינוכי. "נוסף על התפקיד בצבא הייתי באופן לא רשמי קצין החינוך ביחידה. תמיד חיפשתי את המקום החינוכי מול הפקודים והקצינים", הוא מסביר, "אני לא חושב שהצבא צריך להיות מקום של חינוך אלא מקום מקצועי-מבצעי, אבל אין אפשרות אמיתית לעבוד בלי לייצר גם עבודה חינוכית ראויה".

גרוס מגיע מבית של חינוך. בילדותו הבטיח לעצמו שהוא לא יהיה מורה. אבל ככל שבגר, הבין שההוראה היא כלי משמעותי וחשוב להשפיע על החברה הישראלית. במשך כל התקופה שלו בצה"ל שקל היכן יהיה משמעותי יותר - בצבא או בשדה החינוך. לפני שנתיים החליט לחתוך. "זה לא שמיציתי את הצבא. הייתי בתפקיד מבצעי ומשמעותי והציעו לי תפקידים נוספים. השיקול היה שהגיע הזמן להגשים את מה שתכננתי לעשות". גרוס רצה להיות מחנך. בעוד כמה שבועות יתחיל את השנה השלישית כמחנך של הכיתה שאיתה התחיל את קריירת ההוראה בתיכון באר-עמי במועצה האזורית באר טוביה. הוא מברך על כל רגע. "לא באתי לחינוך מתוך מקום של פרח הוראה, אלא מתוך אמירה ברורה שבאתי לתת את שלי ואני מקווה שאמצא הנהלה שתאפשר לי לעשות זאת".

הוא אכן מצא מנהל מאפשר וחדר מורים חם ומחבק. כבר בשנה הראשונה הריץ גרוס פרויקט שנקרא 'לומדים ש"ס באהבה'. השנה ערך חישוב ומצא שיספיקו לו שעתיים ללמד את החומר בהלכה, ולכן הוא יכול להקדיש שעה בשבוע ללימוד אמונה בשיח פתוח. בנוסף לכך הוא מקיים פרויקט התנדבות קבוע לתלמידיו. למרות כל אלה, גם בשבילו עיקר ההוראה הוא העמידה בפני כיתה והעברה של חומר לימודי. "הכי קל זה ללכת לחינוך בלתי פורמלי, להשתלב במגוון הארגונים שעוסקים בזה. אבל זה לא העולם האמיתי. ללכת מחוץ למציאות זה יפה, אבל זה לא זה".

למרות החשיבות שהוא רואה במקצוע ההוראה, גרוס לא ממליץ לכל אחד לעשות את הצעד. "פעם הייתה מגמה בצבא להוציא את כולם לקצונה. אני לא תומך בגישה הזאת. העובדה שאדם הוא איכותי, לא מבטיחה שהוא יהיה קצין טוב. כך גם עם הוראה. יש נשירה מהמקצוע כי יש כאלה שמגיעים והם לא מתאימים". גרוס חושב שכניסה לשדה ההוראה חייבת לקרות רק אחרי שהמורה המיועד נטען רוחנית או צבר ניסיון בתחום אחר. "לעניות דעתי מורים צעירים עוזבים כי הם עוד לא ראו עולם. אני חושב שאם היה אפשר שזה יהיה המסלול המובנה, ללכת להוראה רק אחרי תקופה של כמה שנים בתחום אחר - זה היה טוב".

מ'טבע' לבית הספר

200 אלף עובדי הוראה יש בישראל. מדי שנה נכנסים למערכת עשרת אלפים מורים חדשים, מחציתם עברו הסבה להוראה ממקצוע אחר. אחד המנועים החזקים להסבה ולמאמץ שמשרד החינוך עושה כדי לקחת עובדים מהשוק החופשי ולרתום אותם למלאכת החינוך, הוא המחסור הגדל והולך בעובדי הוראה. "המחסור בכוח האדם בהוראה הוא במקצועות מסוימים ובאזורים מסוימים", מסביר אייל רם, סמנכ"ל עובדי הוראה במשרד החינוך.

המחסור במורים הוא בעיקר במקצועות לשון, אנגלית, מדעים ומתמטיקה. רם מספר כי לא מדובר בתופעה ייחודית לישראל. "זו תופעה בינלאומית. הוראה היא מקצוע המוני עם שכר לא מאוד גבוה". בישראל הקושי מתגבר, מכיוון שהילודה גבוהה והאבטלה נמוכה. סיבה נוספת למחסור היא הפער הגדול בין שכרו של מורה מתחיל לשכרו הממוצע של מורה שכבר עשה הרבה שנים במערכת, שעומד על 13 וחצי אלף שקלים. "החל מהשנה הבאה שכרו של מורה מתחיל יעמוד על 8,000 שקלים, זה כבר יותר סביר", הוא אומר. רם מסביר עוד שהמקצועות הנדרשים להוראה הם מקצועות שגם נדרשים בשוק. "מי שלומד כימיה ופיזיקה, מקבל כבר בשנה ב' שלו באקדמיה הצעות מהתעשייה עם משכורת של עשרות אלפי שקלים". במצב כזה, לא רבים מהם יגיעו להוראה.

איך אתם מתמודדים עם המחסור במורים?

"התחלנו לעבוד על מודל חיזוי סטטיסטי, שינבא כמה משרות יהיו חסרות בעוד חמש שנים. בקרוב נקבל את התוצאות וכבר התחלנו לעבוד בשטח". משרד החינוך מתקצב את המכללות להוראה בכמעט פי שניים תקציב להכשרת סטודנט למקצוע נדרש. המשמעות היא שהמכללה תעשה מאמץ רציני כדי להכשיר כמה שיותר מורים כאלה. שנית, המשרד מפתח תוכניות ייחודיות למקצועות הנדרשים. "'טבע' פיטרה השנה הרבה עובדים. הצענו לכימאים מ'טבע' לעבור הסבה להוראה ופיתחנו להם תוכנית ייחודית. 15 מהנדסים-כימאים לומדים יחד להוראה".

מלבד זאת קיימות תוכניות ייחודיות במקצועות שונים או למטרות שונות. תוכנית 'חותם', למשל, היא חלק ממגמה עולמית להכשרת אקדמאים מצטיינים, שמטרתה להפוך אותם למורים מעולים בפריפריה. הצעד השלישי שנוקט משרד החינוך הוא צ'ופר כלכלי: מתן מלגות והלוואות בתנאים אטרקטיביים לסטודנטים ומורים מתחילים במקצועות הנדרשים. ויש גם קרנות חיצוניות שנותנות סיוע למכללות ומענקים לסטודנטים שעושים הסבה.

הסבת אקדמאים להוראה היא תופעה של העשור האחרון. בין אנשים שלומדים הוראה מיד אחרי הצבא או השירות הלאומי, לאלה שעושים זאת אחרי שעבדו במקצוע אחר, מה אתה מעדיף?

"אני חושב שהעתיד נמצא במוסבים. יש בידינו ממצאים שמוכיחים כי פרופיל המוסבים גבוה יותר מזה של הסדירים, שאחוז הכניסה שלהם לעבודה בהוראה גבוה יותר מזה של הסדירים וגם אחוזי ההישארות שלהם גבוהים יותר". בידיו של רם יש תוצאות של מחקר נוסף, ראשוני, שהוא עדיין לא חותם עליו בשתי ידיים, אבל גם הוא מתייצב לצידם של המוסבים. "המוסבים להוראה מתפתחים יותר בתוך המקצוע ותופסים יותר מנהיגות מאשר הסדירים".

אז אתה אומר לצעירים: לכו תעשו סיבוב במקצוע אחר, ואחר כך תבואו להוראה?

"אני לא אומר את זה באופן נחרץ, אבל בגדול כן. לא נראה לי שלדור ה‑Y מתאים להחליט בגיל 22 מה הם רוצים ללמוד, בגיל 25 להשתלב במערכת ובזה ייגמר הסיפור. יש ערך בכך שהם מגיעים אחרי שהם כבר הורים, אחרי הלידות ולפעמים אחרי שסיימו לשלם את המשכנתא. הם עשו משהו אחר עם המקצוע שלהם בעולם האמיתי והם מנגישים אותו לתלמידים. יש הבדל אם בחורה למדה כימיה ומלמדת את המקצוע סתם כך, או כשחוקרת שמצאה תרופה לסרטן מלמדת ילדים כימיה. זה מביא אל הכיתה רוח אחרת".

"עסוקים בלהיראות טוב, לא לעשות טוב"

לא כל מי שעשה את תהליך ההסבה מנופף בהצלחה. יש כאלה שטבלו את רגלם במי ההוראה וגילו שהבריכה עמוקה מדי בשבילם. הודיה (שם בדוי), בת 40, תושבת לוד, למדה בנערותה באולפנא ובבגרותה במדרשת טוהר. "בשני המקומות מאוד דחפו להוראה ולמקצועות דומים. זה היה השיח, ובאמת זה הכיוון שרוב החברות שלי הלכו אליו". במקביל ללימודיה במדרשת טוהר, למדה הודיה מדעי המחשב. "אחרי החתונה החלטתי ללכת על כיוון של הייטק. עשיתי תעודת הוראה כדי שיהיה, אבל לא סיימתי אותה. לא התכוונתי לעבוד בזה".

הודיה ובעלה התגוררו כזוג צעיר באחד מיישובי עמק בית שאן והיא עבדה כמתכנתת בחברת הייטק. "העבודה הייתה קשה, תחרותית, כל שנתיים התוכנות משתנות ועוברים לטכנולוגיה אחרת, כך שאין טעם במה שיצרת קודם. זה היה רחוק מתחושת המשימתיות והאידיאלים שגדלתי עליה". חברת ההייטק שבה עבדה הודיה הפסידה כסף ובסופו של דבר נסגרה, והיא החליטה לעבור להוראה. "גם בגלל הילדים שהיו מאוד קטנים, גם כדי לממש את החזון שחונכתי עליו וגם כי לא היה משהו אחר - זה עמק בית שאן".

אבל כאן ציפתה לה הפתעה. "כמה שחשבתי שהייטק זה קשה, ההוראה הייתה קשה פי כמה. זה להילחם על המקום שלך, על המעמד שלך מול התלמידים. להורים יש הרבה יותר כלים מול הילדים שלהם, ובכל זאת הם מצפים מהמורים לעשות את מה שהם לא מצליחים לעשות בבית. 30 תלמידים בכיתה אחת, ברמות שונות, וצריך להספיק איתם המון חומר נתון".

בית הספר שבו לימדה הודיה היה מוסד שאליו הגיעו ילדים מבתים מאוד מורכבים. "התלמידים תפסו גם אותי כבן אדם סמכותי שיש להילחם בו". באחד השיעורים היא נחשפה לעובדה הקשה שאחת התלמידות עוברת התעללות על ידי בני כיתתה. "דיברתי על כך עם הילדים ארוכות. שמחתי בזה, כי חשבתי שעשיתי מעשה חינוכי מדהים. כשהלכתי למנהלת וסיפרתי לה, היא ענתה לי 'למה דיברת איתם על זה? היית צריכה ללמד אותם מתמטיקה'".

זו לא הייתה הפעם היחידה שבה נתקלה בעיוות, בכאב שהצוות לא התאמץ לטפל בו. החשיפה הכואבת לצד האפל של החיים, יחד עם חוסר הגיבוי של המנהלת והצוות, שברו אותה לבסוף. הודיה עברה עם משפחתה לצפון השומרון והמשיכה ללמד באולפנא באזור השרון ובבבית הספר היסודי ביישוב. "זו הייתה תקופה טובה, חשבתי שאולי בכל זאת אמשיך בתחום". בהמשך החליטו היא ובעלה לעבור ללוד, מה שיאפשר שליחות חברתית יחד עם אפשרות בכל זאת למצוא מקום עבודה בהייטק. היא לימדה ארבעה חודשים באולפנא המקומית, ואז פגשה חברים שעשו איתה תואר במחשבים. "הם מצאו אחלה עבודה ואחלה משכורות. אמרתי לעצמי: את עוברת הלאה". הודיה חזרה לתכנת.

"מצד אחד משרד החינוך מצפה שמורה תלמד בכיתה הטרוגנית, שלא תעניש ומצד שני שתספיק המון חומר לבגרות. כולם כל הזמן עסוקים באחוזי הבגרות, בלהיראות טוב ולאו דווקא בלעשות טוב", היא מסבירה את התסכול. מהתקופה ההיא נשארה להודיה המון הערכה למורים, "כשהילדים שלי מתלוננים על המורים שלהם, אני תמיד אומרת: 'אם לכם קשה, תדעו שלמורה שלכם קשה פי כמה'".

אז את לא ממליצה על הצעד הזה?

"זו עבודה קשה, זה המון מתח נפשי. הייתי חוזרת מותשת אחרי חמש שעות עבודה פי כמה מאשר משמונה שעות תיכנות". ובכל זאת, מה יש בה, בהוראה? "יש בה הרבה יותר ביטחון תעסוקתי מאשר במקצועות אחרים, שבהם אתה צריך להוכיח את עצמך כל הזמן. לפעמים נמאס לאנשים להיות בחיפושי עבודה. בהוראה יש אשליה של שקט".

פרסומאי, עורך דין ורופאה בחדר מורים

ד"ר שמשי בן דרור, ראש החוג למתמטיקה-פיזיקה במכללה לחינוך על שם דוד ילין בירושלים, פוגש גם את הסטודנטים הצעירים שמגיעים ללמוד לתואר ראשון ולתעודת הוראה, וגם את אלה שמבקשים לעשות הסבה. המקצועות שהחוג שלו מכשיר אליהם הם שניים מהמקצועות הנדרשים ביותר בתחום ההוראה. בן דרור, שמראיין את המוסבים אחד אחד, מסביר שאין קו מאפיין לכולם. "לפני שלוש או ארבע שנים הגיעו אלינו הרבה בנקאים. הם היו מאוד ממורמרים ואמרו שהעבודה בבנק הפכה למכירות נטו, שמסתכלים עליהם רק דרך שורת הרווח". בן דרור מספר שחלק לא מבוטל מהמוסבים הם מי שלמדו לתואר ראשון בתחום שלא מזמן עיסוק פרקטי, כמו מינהל, מדעי ההתנהגות ודומיהם. "הם עבדו בכל מיני משרות במקביל לתואר, סיימו, ולא מצאו עבודה משמעותית וקבועה. חלקם מגיעים לריאיון אצלנו עוד לפני שקיבלו את גיליון הציונים של התואר".

יש להם זיקה כלשהי לחינוך?

"אין קו חותך. יש כאלה שכן ויש כאלה שזה מתלבש להם אחר כך. הם מספרים שתמיד הם היו אלה שהסבירו לכיתה, נזכרים שהעבירו שיעור פרטי וזה הצליח להם. יש גם כאלה שהמורים שלהם לא האמינו בהם והם רוצים לעשות את זה אחרת. לצערי הסיפורים הכואבים והקשים הם במתמטיקה". לא מעט מהאנשים שעשו את הצעד לקראת הוראה, מופתעים לגלות את המשכורת הנמוכה שנכנסת בתחילת החודש מהבנק ואת קשיי המערכת. בן דרור מספר שהוא תמיד מעודד את המועמדים להסבה לדבר עם מורים שכבר עובדים במערכת, לשוחח עם מנהלים, לעשות סימולציית שכר. "בסופו של דבר הם יודעים למה הם נכנסים, זה לא סוד".

במקצועות הנדרשים, יש להבהיר, צועד משרד החינוך מרחק רב לקראת המורים שעוברים הסבה. המרכיב המרכזי בשכרו של המורה הוא ותק. "משרד החינוך רואה בהייטקיסטים קהל יעד רצוי. מי שעומד ללמד פיזיקה והתעסק בכך במשך 20 שנה, יכירו לו בזה. מי שילמד מתמטיקה יכירו לו בשנות התיכנות שלו. אם העיסוק היה קרוב למקצוע אבל לא בדיוק, יתאמצו ויכירו לו חלקית".

פגשת אנשים שהגיעו להוראה רק מתוך אידיאלים?

"יש אחת שפרשה מתפקיד בכיר בבנק לאומי ולא יכולה הייתה לחכות שכבר תתחיל שנת הלימודים. יש הייטקיסטים שאומרים 'עשיתי לביתי' וכעת הם באים להגשים חזון. אבל הם בהחלט לא רוב המוסבים".

חדר המורים של אתי לרדו, מנהלת קריית החינוך אמי"ת עתידים באור עקיבא, מגוון מאוד. יש בו רופאה שהייתה לה קליניקה פרטית, עורכי דין לשעבר, פרסומאים, יוצאי יחידת 8200 ומהנדסים. "אצלנו ההנשרה נמוכה מאוד, אנחנו נלחמים על כל ילד, אחוזי הבגרות והגיוס שלנו גבוהים מאוד, וזאת למרות נתוני הפתיחה הנמוכים. המורים עובדים כאן מתוך שליחות". חדר המורים של לרדו, היא אומרת בגאווה, "הוא הכי טוב בארץ. מורים מחויבים, שיתופיות ועבודת צוות".

חדר המורים שלך מגוון ויש בו לא מעט מורים שעשו הסבה ממקצועות משמעותיים. האם את מעדיפה לקבל דווקא עובדי הוראה שהיו קודם במקצוע אחר?

"לא", היא מפתיעה, "נכון שהם יותר בוגרים, הם ראו עולם ויודעים איך לתווך אותו טוב יותר לתלמידים. אבל אני מוצאת מורים מעולים גם מתוך אלה שישר הלכו להוראה. אתה נותן להם חדר מורים חם ומחבק ונישה שמצמיחה אותם, והם עפים קדימה. אני מחפשת את תחושת השליחות והמחויבות, זה מה שמעניין אותי".

לרדו כבר פגשה לא מעט אנשים שעשו הסבה להוראה כי כשלו במקצועם הקודם או משום שחיפשו נוחות, ולא ממש הבינו לאן הם הגיעו. מורים כאלה לא יהיו חלק מחדר המורים שלה, ולא משנה כמה עשיר היה הניסיון הקודם שלהם. "אני מחפשת אנשים עם ברק בעיניים".

ובכל זאת, מה הערך המוסף שמביאים המוסבים אל בית הספר שלך?

"הרופאה בונה לי קורסים מיוחדים לתלמידים, ביצירתיות של הפרסומאי אני משתמשת לסיוע לצוות ולאירועים, יש לי איש מחשבים שמסייע למורים ויצר חוג לתלמידים". לבית הספר יש מערך חוגים ללא תשלום לתלמידים, והמורים מעבירים אותם בהתנדבות. כל אחד שמגיע מתחום דעת או עיסוק קודם, מביא את עולמו אל החוג.

לרדו אומנם לא מעדיפה את המוסבים על פני מורים שלא עשו סיבוב בעולם לפני שהגיעו להוראה, אבל מספרת שהמוסבים מביאים איתם מטען שמעשיר את כולם. "הם יותר בוגרים, ראו עולם, הם יודעים לתווך אותו יותר טוב לתלמידים. יש לי עורך דין ועיתונאים שמביאים מהעולם שלהם לתוך חדר המורים ולתוך בית הספר, וזה מעשיר את כולם".