בשבע מהדורה דיגיטלית

"ילד טובע - זו רשלנות"

הילד בן השלוש שנפטר השבוע מטביעה בבריכה מצטרף ל-32 ילדים שמתו באופן דומה מתחילת 2018, רובם המוחלט בחודשי הקיץ האחרונים.

אסף משניות , ה' באלול תשע"ח

כעבור שלוש דקות מהטביעה הנזק בדרך כלל בלתי הפיך. אילוסטרציה
כעבור שלוש דקות מהטביעה הנזק בדרך כלל בלתי הפיך. אילוסטרציה
צילום: Najeh Hashlamoun, פלאש 90

ביום רביעי לקראת שעות הצהריים טבע ילד בן שלוש בבריכה ציבורית בראשון לציון.

הילד נמשה מהמים על ידי המבקרים במקום ופונה לבית החולים במצב בינוני. מוקדם יותר בתחילת השבוע נפטר ערן ורדי בן השלוש, שטבע בבריכה בקיבוץ יגור ביום רביעי שעבר. אלה הם רק שני המקרים האחרונים בתוך שרשרת של אסונות טביעה שמתרחשת בקיץ הנוכחי.

חודשי הקיץ יודעים בכך שהם מועדים לפורענות, ובכל שנה גובה הקיץ מחיר כבד של ילדים ומבוגרים שמוצאים את מותם באסונות קשים. אם בשנים האחרונות ראינו בעיקר אסונות שנגרמים משכחת ילדים ברכב, נראה שהשנה את המחיר הגבוה גובות בריכות השחייה השונות. נכון לזמן כתיבת שורות אלה, מתחילת 2018 טבעו למוות 33 ילדים, כאשר רובם המוחלט טבעו בחודשי הקיץ. רבים נוספים חולצו לפני שקיפחו את חייהם, לעיתים עם נזקים בלתי הפיכים.

"טביעות זה לרוב תסכול ידוע מראש", אומר אריאל פלאוט, פרמדיק במרחב לכיש, "הסיכוי להציל מישהו שטובע הוא לא גבוה. בכל טביעה יש מעורבות של כמה מנגנונים בגוף האדם, כך שגם אם מזהים את האדם שטבע בשלב מוקדם מאוד, ולוקח במקרה הטוב שלוש דקות להוציא אותו משם, מדובר באדם שנאבק על חייו ושרף הרבה מאוד חמצן. גם אם נצליח להחיות אותו הוא ייצא עם נזקים שלא מעט פעמים הם בלתי הפיכים".

יש הבדל בין טביעות של ילדים לטביעות של מבוגרים?

"בהחלט. כשילד או תינוק טובע, זאת רשלנות. אם ההורים היו ערניים יותר, הילד לא היה טובע. כשאדם הולך עם הילדים שלו לבריכה והוא שם אותם בגלגל, הוא חושב שהוא עשה את שלו. אבל זה רחוק מלהיות נכון. מספיקה תזוזה קלה של הילד והוא מתהפך עם הגלגל ונכנס למלכודת מוות. כך שההורה פשוט צריך להיות ערני וליד הילד".

בקיץ הנוכחי פלאוט נאלץ להגיע לשני אירועי טביעה של ילדים, האחד באזור קריית מלאכי והשני באזור אשדוד. "אלה היו שני סיפורים קשים. בטביעה באשדוד זאת הייתה ילדה בת שנתיים שטבעה. האבא נכנס פנימה לתוך הבית בשביל לקחת משהו, וכשהוא חזר הוא ראה את הדלת של הבריכה הביתית פתוחה ושהילדה נפלה פנימה. רק בנס היא יצאה מזה. יומיים וחצי היא הייתה מורדמת ומונשמת בטיפול נמרץ, ואז היא התעוררה פתאום. זה משהו שכמעט לא יצא לי לראות. הילד בן השמונה שטבע באזור קריית מלאכי בבריכה ציבורית היה מורדם עשרה ימים לפני שהוא נפטר".

הסכנה – בבריכות הפרטיות

בעיית הטביעות של ילדים אינה בעיה ישראלית בלבד, כאשר בכל רחבי העולם מדובר בנושא נפוץ במיוחד. השיאנית, אגב, היא צרפת. "השנה בעיית הטביעות מקבלת יותר תהודה, בעיקר בגלל שהצלחנו להילחם ולהפחית לכמעט אפס את מספר הילדים שמתו בעקבות שכחה ברכב. זה לא שהיום לא שוכחים ילדים, אבל אין נפגעים ממשיים, כך שקשה לאתר נתונים מדויקים על היקף התופעה", אומרת אורלי לביד ברזל, מנהלת מרחב מרכז בארגון 'בטרם' לבטיחות ילדים.

היכן בעיקר מתרחשות הטביעות הללו?

"אנחנו רואים בשנים האחרונות, והשנה במיוחד, עלייה בטביעות בבריכות ביתיות. מדובר בכל סוגי הבריכות הביתיות, החל מהבריכות הפשוטות שממלאים בסנטימטרים בודדים של מים, דרך בריכות ה‑INTEX שמציבים במרפסת או בחצר וממלאים בכ‑60 סנטימטרים, וכלה בבריכות בטון פרטיות. מה שמשותף לכל הבריכות הללו הוא שהם נמצאות בבית, ואנחנו חושבים שהבית הוא מקום שמוגן לילדים, ולא מבינים שכל בריכה מהווה סיכון גבוה לילדים שנמצאים בבית".

בריכות בבתים ובצימרים זאת מציאות, איך בדיוק אפשר להגן על הילדים?

"ההורים צריכים לדאוג לכך שהילדים לא יגיעו לבד לבריכות אפילו בטעות. צריך להבין שילדים תמיד ירצו להיכנס למים, זה משהו שמושך אותם ומרתק אותם. ברגע שתהיה להם הזדמנות הם יקפצו או ייפלו למים. הראש של הילד כבד באופן יחסי למשקל גופו, כך שילד שנפל למים לא יצליח להרים את הראש והוא למעשה יטבע. כשילד נמצא שתי דקות מתחת למים הוא מאבד הכרה. בין ארבע לשש דקות מדובר לרוב במצב שייגמר בנזק מוחי בלתי הפיך, וככל שהילד יהיה שם יותר זמן כך הסבירות שהוא לא ייצא מזה רק עולה. אם מבוגר נמצא בצמוד לילד, אז גם אם הוא נפל למים הוא מיד מוציא אותו ולא קרה כלום".

בעיה של מודעות

אחת הסיבות לעלייה במספר הטביעות בבריכות ביתיות היא העובדה שאין אפשרות שיהיה מציל קבוע בבריכה. בשנים האחרונות, לאור ביקוש הולך וגדל, הכניסו צימרים רבים בריכות לשטחם, מה שהעלה את מספר אירועי הטביעה. יחד עם זאת, כשמדברים עם בעלי הצימרים אפשר לשמוע תסכול גדול מהפניית האצבע המאשימה כלפיהם בנושא.

"מי שצריך להשגיח על הילדים הוא ההורים. זה לא משנה אם מדובר בבריכות בצימרים, בחוף הים שם רוב הטביעות, או בגיגית בבית. האחריות היא על ההורים ולא על אף אחד אחר", אומר יעקב רוזנסוור, יו"ר ארגון הצימרים בישראל. "מפנים את האצבע המאשימה כלפינו, אבל לנו אין שום דבר שאנחנו יכולים לעשות. אף אחד לא מצפה שבעל הצימר יעמוד כל היום וישגיח שאף אחד לא טובע בבריכה, והוא גם לא יכול לעשות את זה. ברגע שאנחנו נותנים את המפתח לבריכה אין לנו שום אפשרות לפקח על מה שקורה שם. ההורים הם אלה שצריכים להיות ערניים ולדאוג שתמיד יהיה מישהו עם הילדים".

אי אפשר להתעלם מהגידול של מספר הטביעות בצימרים.

"הטביעות בצימרים הן החלק הקטן ביותר מבין כל הטביעות. הרוב בכלל מתרחשות בבתים או בחופי הים. הכותרת ש'ילד טבע בצימר' מספקת הרבה יותר רייטינג, אבל היא לא משקפת את המציאות. כשאנחנו רואים את הכותרות הללו זה מתסכל אותנו, כי בסך הכול האסונות שמתרחשים בצימרים הם פרומיל בלבד מכלל אסונות הילדים".

כל מי שדיברנו איתו השבוע מצביע על אותה נקודה בכל הקשור להתמודדות עם טביעות של ילדים, והיא חוסר המודעות שיש לבעיה. "אנשים עוד לא הפנימו שיש כאן סכנה גדולה", אומרת בת שבע פיק, מנהלת מחלקת ההדרכה במועצה לשלום הילד. "לקח שנים עד שהצלחנו להחדיר למודעות את הסכנה בשכחת ילדים ברכב, והשנה באמת ראינו ירידה חדה מאוד במספר הילדים שמתו כתוצאה מכך, אבל עד שהצלחנו הרבה מאוד ילדים מתו".

בכל הקשור לשכחת ילדים ברכב יש גם פיתוחים טכנולוגיים שמסייעים להתמודד עם התופעה, אבל בטביעות אין פיתוחים כאלה.

"אתה צודק, ולכן החשיבות של קמפיינים ציבוריים הופכת לגדולה יותר ויותר. לאחרונה עלה ברשתות החברתיות קמפיין מאיירים בנושא טביעות שהפך לוויראלי, אבל זה לא מספיק. צריך להעלות את המודעות בשלטי חוצות, באתרי האינטרנט, בעיתונים, ברדיו ובטלוויזיה. אנשים מתייחסים לסיפורי הטביעות כמקרים בודדים ואומרים 'לי זה לא יקרה', אבל זאת תופעה והיא יכולה לקרות לכל אחד".