בשבע מהדורה דיגיטלית

מחיר החינוך

כאשר בכירי הצבא ודו"צ מתיימרים לחנך את החברה הישראלית, אזי בוודאי שהציבור צריך לדון בשאלה מי מתאים לתפקיד המחנך הבא של כולנו

שלמה פיוטרקובסקי , ה' באלול תשע"ח

אם הוא רוצה לחנך את הציבור, גם הציבור ירצה לחנך אותו. יאיר גולן
אם הוא רוצה לחנך את הציבור, גם הציבור ירצה לחנך אותו. יאיר גולן
צילום: הדס פרוש, פלאש 90

1

בצה"ל מאוד לא אהבו השבוע את הקמפיין נגד מינויו של יאיר גולן לרמטכ"ל ה‑22 של צבא ההגנה לישראל.

הקמפיין האגרסיבי, שעיקרו היה תזכורת לנאום יום השואה השנוי במחלוקת של גולן לפני כשנתיים ואליו נוספו טענות על התבטאויות נוספות של גולן, גרר תגובה חריגה מאוד מכיוון דובר צה"ל. "האלוף יאיר גולן משרת בצה"ל 38 שנים בכל גזרות הלחימה ותרומתו לביטחון ישראל גדולה. הישגי צה"ל בלחימה בטרור, תחת פיקודו, מדברים בעד עצמם. הצגתו של האלוף גולן כמי שלא פעל או לא יפעל מול מחבלים, חוטאת למציאות. כל ניסיון לא מבוסס להטיל דופי בשמו הטוב של מפקד בצה״ל ובתרומתו המבצעית - אינו ראוי", נאמר בהודעה החריגה מאוד שהוציא הדובר ביום שני השבוע.

הבעיה היא שצה"ל, ובמיוחד דובר צה"ל, לא מפנים את מבטם ואת חיצי ביקורתם לכיוון הנכון. יש אכן משהו מאוד בעייתי בקמפיין הנוכחי שעוסק בשאלה מי יהיה הרמטכ"ל הבא. הרמטכ"ל איננו נבחר בבחירות, ולא לחינם הוא איננו נבחר בבחירות. לא מדובר בתפקיד פוליטי אלא במפקד צבאי. את הדין והחשבון אמור הרמטכ"ל למסור לשר הביטחון, לראש הממשלה, לחברי הקבינט ולשרי הממשלה, לא ישירות לציבור הישראלי. רעשי הרקע הציבוריים הללו, שהקמפיין הנוכחי הוא רק דוגמה אחת להם, לא עושים טוב לצה"ל משום בחינה.

השאלה היא כמובן למה זה קורה, וכאן יש לצה"ל, לדובר צה"ל וגם לאלוף גולן עצמו חלק לא מבוטל. אם צה"ל היה מתמקד בתפקיד שלו - להגן על המדינה, להיערך למלחמה הבאה ולנצח בה כשתגיע, אין באמת שום מקום לדיון ציבורי בשאלה מי יהיה הרמטכ"ל הבא. בדיוק כמו שאין מקום לדיון ציבורי בשאלה מי יהיה מח"ט גולני הבא. אולם כאשר צה"ל וקציניו מתיימרים לחנך את החברה הישראלית וליטול חלק בדיון הציבורי, אז בתחום הזה גם לאזרחי המדינה יש מה לומר, אולי אפילו הרבה מאוד מה לומר. אם האלוף יאיר גולן רוצה לחנך אותנו, אז גם אנחנו רוצים לחנך אותו, או לכל הפחות לתהות ולשאול האם הוא האיש המתאים להיות המחנך הראשי של כולנו. אם צה"ל ודובר צה"ל יפסיקו לחלוטין לנסות לחנך אותנו, גם אנחנו נעזוב אותם במנוחה, בשמחה גדולה.

2

התמודדות מיותרת

חברי מרכז האיחוד הלאומי הופתעו בימים האחרונים לגלות שיו"ר המפלגה, אורי אריאל, מתכנן לקבוע תאריך קרוב לקיום בחירות לתפקיד יו"ר המפלגה. אריאל זימן ללשכתו חברי מרכז, בניסיון לברר האם הוא מסוגל לגייס את הרוב הדרוש לבחירה מחדש לתפקיד יו"ר המפלגה בנקודת הזמן הנוכחית. זאת ככל הנראה בשאיפה לסיים את התהליך כולו עוד לפני ראש השנה. הנימוק הרשמי הוא כמובן הצורך להתכונן לבחירות הבאות, שתאריכן עשוי להיקבע מיד לאחר החגים. בסביבתו של אריאל הדגישו השבוע את העובדה שכמעט כל המפלגות במערכת הפוליטית כבר בחרו יו"ר, ואת הסברה הרווחת במערכת הפוליטית שהבחירות הבאות תתקיימנה בראשית 2019. לאור זאת ציינו בסביבתו כי מן הראוי שגם במפלגת האיחוד הלאומי ייקבע תאריך לבחירות שכאלו. אולם מאחורי הנימוק הרשמי מסתתר ככל הנראה גם רצון להקל על אריאל את מלאכת ההיבחרות מחדש ליו"ר המפלגה.

מאחר שבאיחוד הלאומי אין פריימריז, הליך הבחירות הפנימיות מהיר למדי. הגוף הבוחר הוא כ‑120 חברי מרכז המפלגה, שלא זקוקים להתראה של יותר משבוע וחצי עד שבועיים כדי להתייצב ביום הקובע ולהצביע. לכן לפחות בשלוש מערכות הבחירות האחרונות נערכו הבחירות הפנימיות במפלגה רק לאחר ההכרזה הרשמית על בחירות לכנסת. הניסיון של אריאל לקדם מהלך של בחירות לראשות המפלגה הוא כנראה תוצאה של ההערכה שלו שח"כ בצלאל סמוטריץ' יבקש להתמודד מולו על ראשות המפלגה. אריאל מניח שבסיטואציה הנוכחית הוא יוכל לגבור על סמוטריץ', ואילו בשלב שבו הבחירות כבר יהיו עובדה מוגמרת סמוטריץ' יהיה בעמדת התמודדות נוחה הרבה יותר.

הערכתו של אריאל איננה משוללת יסוד. הסיטואציה של הדחת יו"ר מפלגה מכהן באמצע קדנציה היא סיטואציה מורכבת בכל מפלגה (או ליתר דיוק - בכל מפלגה חוץ מאשר במפלגת העבודה). אין ספק שחלק מחברי המרכז שעקרונית ישקלו את החלפתו של אריאל, עשויים לחשוש מהמשמעות של הדחת יו"ר מכהן שהוא גם שר. זה כנראה קו מחשבתו של אריאל, וגם ככל הנראה מה שמייעצים לו מקורביו הפוליטיים.

אולם הצד השני במשוואה הוא העובדה שאריאל מעלה במהלך כזה את סכום ההימור שהוא לוקח על עצמו לגבהים לא סבירים. ראשית, אומנם יהיו כנראה חברי מרכז שיחששו מהסיטואציה של הדחת יו"ר מכהן, אולם מנגד יהיו בוודאי גם כאלו שיתרשמו מאוד לרעה מהניסיון לשחק בתאריך הבחירות בשיטות שמעולם לא היו מקובלות במפלגה. זו לא הפעם הראשונה שבה יו"ר מפלגה באיחוד הלאומי מוצא את עצמו בסיטואציה לא נוחה מבחינת מעמדו במפלגה פנימה, אבל למרות זאת איש מקודמיו של אריאל לא נקט בשיטות כאלה במטרה לאחוז בכיסאו. אם אריאל ישדר שכל תרגיל כשר במשחק הפוליטי הפנים-מפלגתי, גם יריביו הפוליטיים במפלגה עשויים לקלוט את המסר. פרט לכך, ההנחה של אריאל שהניצחון מונח בכיסו במקרה של הקדמת הבחירות רחוקה מלהיות מגובה במספרים בשטח. אם בסיטואציה כזאת יחליט סמוטריץ' להתמודד מול אריאל (דבר שאינו ברור כעת) סיכוייו לנצח בהתמודדות לא רעים בכלל. ניצחון של סמוטריץ' יציב את אריאל בסיטואציה מביכה מאוד, בעיקר אם אין באופק בחירות שמאפשרות פרישה שקטה.

לכל אלו יש לצרף גם את שאלת הנראות הציבורית של המהלך. מפלגת האיחוד הלאומי-תקומה מתמודדת כבר שנים עם טענות סביב חוסר נכונותם של נציגיה הפוליטיים להתמודד בפריימריז על מקומם בכנסת. טענות הנגד של חברי המפלגה מתמקדות בדרך כלל בפוטנציאל המשחית של השיטה, ובנראות הציבורית הבעייתית שהיא כופה על המשתתפים. עם זאת, באיחוד הלאומי לא הצליחו עד היום לגבש שיטה שתהווה תשובה אמיתית לשיטת הפריימריז, והצעות שעלו בעבר על ידי גורמים במפלגה נבלמו. אם שיטת הבחירות במרכז תהפוך גם את ההליך הפנימי הזה לבדיחה, הלגיטימציה של ההתנגדות לשיטת הפריימריז תיעלם לחלוטין.

3

כשהשופט מזמין עתירה

ספק אם אי פעם בתולדות בית המשפט העליון קרה כדבר הזה. השבוע דחו שופטי בית המשפט העליון עתירה שביקשה לקבוע כי יש למנות "נשות הלכה" כחלק מהגוף שבוחר את הרבנים הראשיים ומועצת הרבנות הראשית, במקום רבנים, זאת כדי להביא לאיזון מגדרי טוב יותר בין גברים לנשים בגוף הבוחר, שמספר החברות בו כיום הוא פחות מעשרה אחוזים. העתירה נדחתה בשל הזמן הקצר שנותר עד הבחירות למועצת הרבנות הראשית, ובלשון המשפטנים "שיהוי". אולם אז קרה בפסק הדין דבר שייתכן שמעולם לא קרה קודם לכן. בית המשפט העליון הזמין, במפורש, בלי למצמץ ובלי לרמוז, הזמין במפורש את העתירה הבאה בנושא.

שופטי בית המשפט העליון לא הסתפקו בלרמוז לעותרים שהם רשאים לעתור גם בפעם הבאה, וכדאי להם לעשות זאת יותר מוקדם, הוא פשוט נתן לעותרים הוראות מדויקות. לא מאמינים? קבלו ציטוט: "אנו קובעים כי זכויות העותרים בענייננו שמורות להם, וכי הם – או עותרים אחרים שיבקשו למלא את מקומם – יוכלו לשוב ולעתור בנושא זה כשנה עובר למועד הבחירות הבאות שבהן תמלא האסיפה הבוחרת תפקיד". גם אם יש סיבות לא רעות לכתיבת המשפט הזה (העובדה שפעם אחר פעם עתירות בנושא זה לבג"ץ נדחות בעקבות טענת "שיהוי"), פריצת הגבול שבין קבלת עתירה להזמנת עתירה בעייתית עד מאוד.

*** הפינה הכלכלית ***

צניחה טורקית

אין שמחה כשמחה לאיד, ואין שמחה לאיד כשמחה לאידם של הטורקים ושמחה לאידו של נשיא טורקיה ארדואן, אחד משונאי ישראל הגדולים ביותר בימינו, ברטוריקה ובפרקטיקה. כדי להמחיש באופן פשוט מה קרה לכלכלה הטורקית בשנה האחרונה, ניקח נתון אחד קטן. לפני שנה היה שער הלירה הטורקית שווה פחות או יותר לשערו של שקל ישראלי אחד. כיום שווה לירה טורקית מעט יותר מחצי שקל. הסיטואציה הזאת מכניסה את המשק הטורקי לסחרור, משום שהחוב החיצוני של הטורקים (גם הממשלה וגם המגזר העסקי) הוא עצום. נסו לדמיין מצב שבו אתם לוויתם 100 דולר לפני שנה, ששווים בשקלים עמד אז על כ‑340 שקלים, והיום אתם חייבים את אותם מאה דולר, אך הסכום בשקלים מזנק ל‑690 שקלים. זה פחות או יותר מה שקורה כרגע לטורקים.

צניחת הלירה הטורקית משקפת את אובדן האמון של משקיעים מהעולם כולו, וגם מטורקיה עצמה, ביציבות של המדיניות המוניטרית הטורקית ובניהול המקצועי שלה. בשביל הישראלים ארדואן הוא מנהיג אנטישמי ואנטי ישראלי שתומך בארגונים אסלמיים בכל המזרח התיכון, אולם בזירה הפנים-טורקית ארדואן הוא בעיקר מנהיג חזק מאוד, ריכוזי מאוד ופופוליסט מאוד. התוצאה היא ניהול מדיניות כלכלית שמנסה להכניע את ההיגיון הכלכלי של השווקים, בין היתר בשמירה על סביבת ריבית נמוכה למרות אינפלציה שהולכת וצוברת תאוצה.

אלא שהפרטים במקרה הזה פחות חשובים. הבעיה העיקרית היא שהעולם סבור שארדואן מצד אחד שולט בכול, ומצד שני פשוט השתגע. במצב כזה העולם לא נותן אמון בטורקיה, ויכולתם של ממשלת טורקיה ושל המגזר העסקי הטורקי למחזר חובות כדי שלא לקרוס נפגעה פגיעה אנושה.

השמחה לאיד במקרה הזה היא לגמרי טבעית, אבל אסור לה לטשטש שלושה לקחים שחובה ללמוד מהמשבר הטורקי. הלקח הראשון הוא נזקי הפופוליזם. מדיניות כלכלית פופוליסטית נעימה מאוד לאזרחים, עד הרגע שבו הם מקבלים את הבעיטה ישר לראש. כאשר הפופוליזם מתפוצץ בפרצוף, כולם בוכים בדרך אל הבנק. הלקח השני הוא חשיבות העצמאות של הבנק המרכזי. העובדה שראש הממשלה ושר האוצר לא מכתיבים את המדיניות המוניטרית, היא קריטית. אובדן העצמאות של הבנק המרכזי הוא צעד ראשון בדרך לסחרור כלכלי מסוכן. הלקח השלישי והחשוב מכולם הוא שבכלכלה קטנה כמו ישראל, הקו בין משבר לקריסה דק מאוד. ארצות הברית יכלה לחוות את משבר 2007‑2008 ולהתאושש בתוך חמש או שש שנים. במדינות כמו ישראל וטורקיה יום אחד אתה על גג העולם ולמחרת אתה עלול למצוא את עצמך על סף קריסה. לכן מדיניות כלכלית זהירה היא ממש נדרשת כדי לעבור משברים כלכליים - וכאלו תמיד יקרו - בשלום.

לתגובות: shlomopy@gmail.com