בשבע מהדורה דיגיטלית

היוזמה נותרה בידי חמאס

מערכת הביטחון בראשות השר ליברמן וראש הממשלה נתניהו החליטה להותיר את המצב בדרום להחלטת החמאס, בלי לנקוט יוזמה.

ניצן קידר , ה' באלול תשע"ח

תושבי הדרום מתוסכלים. מעבר סחורות השבוע בכרם שלום
תושבי הדרום מתוסכלים. מעבר סחורות השבוע בכרם שלום
צילום: פלאש 90

ישיבת הקבינט ביום חמישי שעבר התפזרה ללא הסכמה על מהלך של הסדרה מול חמאס.

גורם המעורה בעבודת הקבינט סיפר ל'בשבע' כי רוח הדברים בדיונים היא שלא ישראל היא זו שמכתיבה את המציאות. לדבריו, "בסופו של דבר הגישה של מערכת הביטחון היא ששקט ייענה בשקט. כך בסופו של דבר, אם חמאס יורה לעבר ישראל אנחנו עונים. האם שיפרנו את המצב של תושבי עוטף עזה? האם הבטחנו להם שקט ארוך טווח? מסופקני", מסכם הגורם.

היוזמה, אם כך, נשארה בידי חמאס, אולם ראש הממשלה ושר הביטחון נחושים להעביר הסכם הסדרה ולו בשל האמירה הבינלאומית שלו, אחרי שישראל הוצגה בסיבוב העימות הנוכחי, אולי לראשונה בעיניים בינלאומיות, כמותקפת ולא כתוקפת.

שרי הבית היהודי מתכוונים להצביע נגד ההסכם הזה. את הקו מוביל השר נפתלי בנט, שלא נכח בישיבת הקבינט בסוף השבוע שעבר משום ששהה בחו"ל. יש מי שמאמין שלו בנט היה באותה ישיבה והיה מרים קול זעקה, יכול להיות שההחלטות היו מעט שונות. כעת הוא נאלץ לנהל קרב מאסף בהסדרה, שלא רק שהוא אינו מאמין בה אלא שלדעתו גם חברי הממשלה האחרים לא באמת מאמינים שתביא שקט לתושבי הדרום: "השקט הזה יעניק לחמאס חסינות מוחלטת כדי להצטייד מחדש ברבבות רקטות שיאיימו על כל חלקי הארץ, ויאפשר להם לפתוח במלחמה נגד ישראל בזמן ובתנאים שנוחים לו. הדבר יוביל, בסופו של דבר, לפתיחת שתי חזיתות מסוכנות, צפונית ודרומית, במועד שיקבע האויב ועל פי תנאיו".

שר הביטחון, אביגדור ליברמן, לא מקבל את הגישה הזאת. "עם כל הכבוד להצעות ולמציעים, מה שיקבע זאת המציאות בשטח ולא הצעות כאלה ואחרות. אם השקט יימשך ונחיה בביטחון אין לנו שום עניין לחמם את הגזרה", הוא טוען. גם מהביקורת עליו הוא לא ממש מתרגש, עניין די רגיל אצלו. "כל ביקורת מחבריי השרים היא סימן טוב. כשאתה חזק אז תמיד מבקרים אותך וכשאתה חלש מתעלמים ממך".

ההסדרה, שכבר יצאה לדרך עם פתיחת מעבר כרם שלום באופן מלא ביום רביעי השבוע, הותירה גם זעם גדול. תושבי עוטף עזה, שהבהירו שהם מוכנים גם לצאת מבתיהם לקראת מערכה צבאית שתבטיח באמת שקט לתקופה ארוכה, התאכזבו. שוב מערכת הביטחון התקפלה ברגע האחרון והחליטה להותיר את השקט שלהם לחסדי הצד השני. לצידם גם משפחות גולדין, שאול ומשפחות האזרחים המצויים בידי חמאס, שראו במצב הזדמנות להשיב את הבנים הביתה. גם זה, כמובן, לא יהיה חלק מהסכם ההסדרה.

שהרי אין כאן הסדרה. יש כאן סוג של הפסקת אש שאורכה ככל שהאויב יחליט, בדיוק כפי שגורס השר בנט. גם נתניהו מבין זאת היטב. אבל הוא מעדיף שקט כאן ועכשיו, במקרה הטוב לפחות עד אחרי החגים. ומה אחר כך? הכול תלוי בחמאס. ירצה - יהיה סבב עימות נוסף, לא ירצה - יהיה שקט.

אין סיבה להקדים

אל תתרשמו מהאיומים של נתניהו להקדים את הבחירות אם החרדים לא יתפשרו בעניין חוק הגיוס. זה אומנם נשמע מרשים מאוד ולתקשורת יש הזדמנות לכותרות ולחילופי האשמות, אבל ספק אם הדבר יתרחש. החרדים ירוויחו מהקדמת הבחירות על רקע חוק הגיוס רק דבר אחד - את הציבור השבוי שלהם. שום מנדט מעבר לכך. לש"ס, שנמצאת על סף אחוז החסימה בסקרים, זו בוודאי לא בשורה טובה. ראשי המפלגות החרדיות יודעים ואף מדברים על כך בדיונים הפנימיים שלהם. הם מודעים לכך שהקדמת הבחירות על רקע הגיוס תפנה אליהם הרבה מאוד אש - מאוד לא חיובית. על רקע המחלוקות הפנים-חרדיות בנוגע לחוק, הדבר גם עלול לפגוע - אם כי מעט מאוד - בתמיכה של החרדים.

מי שמשוחח לעומק עם הפוליטיקאים החרדים ועם הסובבים אותם מגלה שאין באמת קו חד וקשה נגד חוק הגיוס. יש אומנם התבטאויות מיליטנטיות, אבל מכיוון שאצל החרדים רווחת ההערכה שהבחירות יהיו בחורף הבא או לא הרבה אחריו, הם לא רואים סיבה להקדים את המאוחר.

גם שאר ראשי המפלגות שמתבטאים בחוץ על כך שאינם חוששים מבחירות, אומרים למקורביהם שעדיף להמתין ולהתארגן נכון להתמודדות הבאה לכנסת. את ההצהרות על כך שהם לא חוששים מסקרים שאינם מחמיאים, קחו בעירבון מוגבל. כל סקר נספר. גם יאיר לפיד וגם משה כחלון, וכמובן נתניהו שהסקרים הם תחביב עתיק שלו, רצים לראות ולהשוות נתונים בכל פעם שמתפרסם סקר.

אצל נתניהו המצב די ברור. כפי שזה נראה, צריכה להתרחש קטסטרופה אמיתית כדי שמפלגתו תרד מרף ה‑30 מנדטים. הוא רוצה להגיע לכיוון ה‑40, ובליכוד אומרים בפה מלא שאם ימצא עיתוי מתאים שבו ירגיש שהוא יכול להתקרב למספר הזה, הוא לא יהסס להקדים את הבחירות.

עם זאת, דווקא נתניהו הוא שהראה עד כה אחריות. הוא איים שוב ושוב, אבל הצליח להרגיע את המערכת. כשהיה בנקודת זמן של שיא, הוא בחר שלא להקדים את הבחירות. אז איומים לחוד. המעשים בינתיים מעידים על שמירת הקואליציה ולא על פירוקה.

הגבול של חופש הביטוי

במוצאי השבת שעברה נפל דבר בישראל. דגלי פלשתין הונפו בחופשיות בכיכר רבין בתל אביב, מבלי שאף אחד נתן על כך את הדין. בישראל יש חופש גדול למפגינים. אם הם לא חוסמים כבישים או מרגיזים את המשטרה יתר על המידה, חופש הביטוי מאפשר כמעט כל דבר. אבל גם לחופש הביטוי יש מקום שבו מדינה ריבונית אומרת די. למשל, כשהמפגינים צועקים סיסמאות כמו "בדם וברוח נפדה את פלשתין", צעקות ששומעים בהפגנות של חמאס. לא לחינם נעדרו אבי גבאי וציפי לבני מההפגנה של המגזר הערבי.

יכול להיות שיש מי שלא הבין את מאזן הכוחות. אנחנו אלה שמנסים לרצות אותם בכל דרך, והם אלו שיורקים לנו בפרצוף פעם אחר פעם, בהפגנות שכוללות הסתה פרועה. איך אתם מסבירים את הקריאות "בדם וברוח נפדה את פלשתין" או את הקריאות לגירוש נתניהו מהממשלה, וגם ה"מחמאות" ללבני וגבאי? ההסבר מאוד פשוט. ראשי הציבור הערבי, שכבר מזמן חצו את הגבול, הרשו לעצמם קצת יותר ומתחו אותו עוד קצת. זה המקום שבו מדינה ריבונית צריכה לעצור ולומר די.

זו לא דעה אישית שלי. דברו עם חברי הכנסת של הליכוד, של כולנו, של הבית היהודי, של ישראל ביתנו, אפילו של יש עתיד וחלק ניכר מהמחנה הציוני. יכול להיות שחלקם יספרו לכם שמדובר במיעוט קולני שמאפיל על היתר, אבל במדינת ישראל של 2018 אסור שתהיה אפשרות להניף את דגל פלשתין, שכל מהותו היא חתירה תחת הלגיטימיות של קיום מדינת ישראל.

שוב, לא אני אומר את זה. אם הייתם עוקבים אחרי חשבונות הטוויטר של חברי הכנסת והשרים, הייתם מגלים שרובם חושבים כך. נתניהו היטיב לכתוב שבדיוק בשביל זה נחקק חוק הלאום. למרות שהמיעוט הקולני מסתובב ברשתות החברתיות ובמדיה ואומר את ההפך, ההפגנה הזאת הייתה חצייה של קו אדום. קו אדום שמבדיל בין חופש הביטוי לחופש ההסתה.

פלשתינים נגד קליטה

אפרופו הסתה, הרשות הפלשתינית נזעקה השבוע לזעום ולאיים בפנייה לכל ישות בינלאומית נגד החלטת משרד התקשורת לרשת את יהודה ושומרון באנטנות סלולריות. יש להם כל מיני טענות ומענות בנושא, אבל אפשר להבין את המצב בדרך אחת: לארגוני הטרור שמושכים באף את הרשות הפלשתינית, יש אינטרס שאזור שמשווע לפריסה סלולרית ולא מעט פיגועים בו נגרמו בגלל היעדר קליטה, יישאר כר פורה ונוח למעשי טרור.

הרי אין שום אמירה ריבונית בהנחת אנטנה סלולרית בנקודה כזו או אחרת, ולמרבה ההפתעה, ההחלטה הזאת עוד עשויה לסייע לפלשתינים עצמם. אבל כהרגלם, הם מעדיפים לשחק את משחק הילדים כך שלאף אחד לא יהיה.

ח"כ מוטי יוגב, יו"ר ועדת המשנה לענייני יהודה ושומרון בוועדת החוץ והביטחון, חושב שאחרי חמש שנים שבהן הוא דוחף את הנושא, אין שום סיבה לעצור. "לכלכלה הפלשתינית אין שום זכות עמידה בפני עצמה, כמו שמדינה פלשתינית לא הייתה בהיסטוריה ולא תהיה לעולם", הוא אומר לנו. הוא מוסיף כי "אם הרשת הסלולרית הישראלית תוכל לסייע גם לאוכלוסייה הפלשתינית, רק נשמח. הכול מתוך ידיעה שמדינת ישראל היא זאת שתשלוט בשטחים הללו לנצח. זאת אחריותנו לדאוג לרווחת האוכלוסיות - גם בקליטה סלולרית".

בירושלים, אגב, לא נבהלים מהאיומים הפלשתיניים ואומרים לנו כי התוכנית תמשיך להיות מקודמת. עדיין לא מסמנים מועד ביצוע, אבל מדגישים כי מדובר בעניין עקרוני מבחינתו של שר התקשורת.

לתגובות:nitsankeidar@gmail.com