להגן על החיילים שלנו

1

על אף זעקות השבר ולמרות דמעות התנין, פרשת בני ישיבות ההסדר שנמנעו מלצפות בהדגמת תרגיל שערכה להם מדריכת צניחה רחוקה מלהיות עוד ביטוי של תהליכי הדתה שעוברים על צה"ל.

לא מדובר בהדתה אלא בהסתה - הסתה נגד חיילים דתיים בכלל ונגד חיילי ישיבות ההסדר במיוחד. ולא מדובר בכפייה דתית, אלא בניסיון לכפייה חילונית. כי אף אחד לא ביקש לאסור על המדריכה לתרגל. שתתרגל כמה שהיא רוצה. אבל לכפות על חיילים שמקפידים בשמירת הלכה לצפות בה בשעה שהיא עורכת סוג של אימון גופני, זו כפייה חילונית. והציבור הדתי-לאומי רשאי ומחויב לדאוג לכך שבניו המשרתים בצה"ל יוכלו לשמור הלכה, לכתחילה ולא בדיעבד.

החיילים ביקשו יפה שאת ההדגמה בפניהם יבצע מדריך, ולא הייתה הצדקה לא להיענות לבקשתם. אם החיילת המיוחסת, בת האלוף, סירבה להתחלף והתעקשה לכפות עליהם לצפות בה, הם לא אחראים לעלבונה.

את הזכויות הדתיות וההלכתיות שצה"ל מעניק ללא ויכוח לחיילים החרדים, שאת היקף קליטתם בצבא הוא מעוניין להרחיב, אין שום סיבה שלא יקבלו גם חיילי ישיבות ההסדר. אז מה אם הם באים לצבא מלאי מוטיבציה ובלי שיהיה צורך לחזר אחריהם. בגלל זה הם צריכים להיות מקופחים לעומת חיילים שומרי הלכה מהמגזר החרדי?

2

המידע העובדתי אודות הפרשה הזאת יצא לתקשורת באמצעות אמה של החיילת, שירה מרגלית.

שירה מרגלית היא בתו של העיתונאי הוותיק והבכיר דן מרגלית, שבעצמה מילאה בעבר תפקידים בכירים בתקשורת. הודעה קצרה שהיא צייצה בחשבון הטוויטר שלה הציתה שיח מלא בכעסים, השמצות, לעג ושנאה. דובר צה"ל נחפז להוציא הודעת גינוי שהתבססה על גרסה לא בדוקה. כמה שעות מאוחר יותר הוא נאלץ לתקן את עצמו. בינתיים הפרשה הפכה לשיחת היום והחיילים ההסדרניקים הושמצו מעל כל במה. הם הפכו ללעג ולקלס בלי שהעובדות המדויקות היו ידועות לציבור. דרישות להדיח את החיילים או לשלוח אותם לכלא נזרקו לחלל האוויר מבלי שמישהו טרח להתעדכן ולהבין שהם לא הפרו שום פקודה. הם הואשמו בהלבנת פניה של החיילת, בלי לדעת שהפניית הגב לא הייתה יוזמה של החיילים אלא פקודה שהם קיבלו ממפקדם. את גרסת החיילים הרי אי אפשר היה להשיג אלא בדרכים מחתרתיות.

גם החיילת בעלת הייחוס, שלאביה האלוף אהרון חליווה יש רקורד של תיעוב הסדרניקים עוד מימי היותו מח"ט, לא הייתה נגישה לתקשורת, ורק אמה דיברה בשמה. מאוחר יותר פרסמה אחותו של אחד החיילים, שהציגה את עצמה כחילונית ופמיניסטית, את גרסתו של אחיה הצעיר, אחד ההסדרניקים שהיו שם. לדבריו, המפקד פקד עליהם לעמוד בשלשות ולהפנות את גבם כצעד של השפלה כלפיהם, שכלל גם ביזוי מילולי על בקשתם שלא לצפות בחיילת. עובדה מעניינת אחרת שסיפר החייל לאחותו היא שכאשר באו החיילים להתנצל ולהסביר לחיילת שלא התכוונו להעליבה, הם הופתעו לשמוע אותה מתנצלת בפניהם על ניפוח הפרשה ועל הוצאתה לתקשורת, שלדבריה נעשתה על ידי ההורים שלה שלא לרצונה.

3

אז מה צריך להסיק מכל זה? ראשית, שהדיון הציבורי חייב להיות מבוסס על הכרת העובדות, שעד לרגע זה לא התבררו עד הסוף.

שנית, שצריך להיזהר מאוד מלהצטרף לבון-טון התקשורתי שממהר להאשים את החיילים הדתיים. יש כל כך הרבה גורמים בתקשורת ובשיח הציבורי שמאמצים בחדווה כל טענה בגנות הציבור הדתי והחיילים הדתיים. התפקיד שלנו כציבור הוא לא להצטרף אליהם בהתנצלויות וגינויים, אלא לאזן אותם. מדובר במיטב הנוער שלנו, חיילים צעירים שמתגייסים ליחידות הכי קרביות ומסכנים את גופם ואת נפשם למען ביטחון העם והמדינה. בנוסף לסכנה הביטחונית, הם נאלצים להתמודד עם קשיים רוחניים ייחודיים לחייל דתי שנקלע לסביבה חילונית. במיוחד בכל הנוגע לענייני צניעות, הסביבה הופכת בשנים האחרונות להיות קשה יותר ויותר. השמאל החילוני אחוז הדוסופוביה רואה בהם איום וסכנה וקופץ על כל הזדמנות להשמיץ אותם. הלובי הפמיניסטי החזק והמתוקשר שש לכל הזדמנות להאשים אותם בפגיעה בנשים. לפחות בשיח הפנימי של הציבור הדתי-לאומי, הם ראויים לקצת יותר קרדיט והרבה יותר פרגון.

לא כשירה לשירות

יפעת סלע, מנכ"לית ארגון 'אלומה', מועמדת לתפקיד מנכ"לית רשות השירות הלאומי-אזרחי. אם זו לא הייתה מציאות היינו בטוחים שמדובר בבדיחה, או בהצגה הזויה מז'אנר תיאטרון האבסורד. כמו שיו"ר 'הפורום החילוני' ירוץ לתפקיד מנכ"ל הרבנות הראשית. כמו למנות את עו"ד איתמר בן-גביר ליו"ר האגודה לזכויות האזרח. את מנכ"ל בתי הזיקוק ליו"ר עמותת 'אדם טבע ודין'. את שמעון מזרחי לתפקיד יו"ר הפועל ירושלים.

יפעת סלע היא האדם שמזוהה יותר מכל אחד אחר עם המאמץ שנעשה בשנים האחרונות לכוון את בנות הציונות הדתית לשרת בצבא ולא בשירות הלאומי. אלפי הצעירות שמתנדבות מדי שנה לשירות הלאומי, רוב מכריע מקרב בנות הציונות הדתית, הן אלה שלא שעו למסר של 'אלומה', הצהירו על דתיותן וקיבלו פטור משירות צבאי. ומי ידאג לתנאי השירות של הבנות הללו ויסדיר את מסגרת פעילותן? אותה פעילה נמרצת שכבר שנים עובדת בלהסביר לבנות הציונות הדתית את יתרונותיו של השירות הצבאי. מישהו יכול למצוא את ההיגיון שבדבר? על פי כל היגיון ושכל, מועמדותה של סלע הייתה צריכה להיפסל על הסף.

ועדת איתור מטעם המשרד הממשלתי הממונה המליצה כמועמד המועדף על ראובן פינסקי, כיום מנהל אגף מורשת לאומית במשרד ראש הממשלה. אבל יפעת סלע, שגם היא הגישה מועמדות לתפקיד, החליטה לבדוק את נימוקי החלטת הוועדה, מצאה שהפער בניקוד לטובת פינסקי לא היה גדול, וגרמה לעיכוב המינוי לצורך בדיקה נוספת על ידי נציבות שירות המדינה.

טענתם של התומכים במועמדותה של סלע, בתו של נתן אשל המקורב לראש הממשלה, היא שלמרות הניקוד הגבוה יותר שנתנה הוועדה לפינסקי, יש למנות אותה לתפקיד במסגרת העדפה מתקנת, בשל היותה אישה. בהקשר זה מצוינת העובדה שרוב גדול מכלל כוח האדם של השירות הלאומי הן נשים, ולכן ראוי במיוחד שבראש הגוף הזה תעמוד אישה. הטענה יכולה להישמע הגיונית ביחס לנשים דתיות רבות שיכולות היו להיות מועמדות לתפקיד. היא לא הגיונית כשמדובר במנכ"לית 'אלומה', שבאחד מהראיונות הרבים שנערכו עמה סיפרה על עצמה שהייתה אחת משלוש מתוך 90 בוגרות במחזור שלה באולפנה שבחרו להתגייס לצה"ל.

הנשים המהוות את מרבית כוח האדם של השירות הלאומי הן לא סתם נשים. אלה צעירות דתיות שמצהירות שאמונתן ואורח חייהן הדתי מונעים מהן להתגייס. הן פונות למסלול השירות הלאומי מתוך תפיסה דתית והלכתית שיפעת סלע לא מאמינה בה. כל מי שעוקב אחר פעילותה ומאזין לדבריה בשנים האחרונות יודע שסלע סופרת בסיפוק רב כל בת דתית שבוחרת להתגייס לצה"ל במקום להתנדב לשירות הלאומי. בעיני יפעת סלע השירות הלאומי הוא המסלול הפחות ראוי, מסלול סוג ב'. היא זכאית לחשוב כך ולהיאבק על דעתה, רק חבל שכאשר נוח לה היא משתדלת להחביא את דעתה. אין ספק שיפעת סלע היא לא האדם שאפשר לצפות ממנו לשפר את האטרקטיביות של השירות הלאומי ולהפיח בו גאוות יחידה.

"חשוב שמי שתעמוד בראש הרשות תהיה אישה שתהווה דוגמה ומודל לאותן מתנדבות ותבין את צורכיהן", נכתב במכתב שנשלח על ידי התנועה הדתית-לאומית 'אמונה' לטובת מועמדותה של סלע, אשר מצוטט בכתבתה של רבקי גולדפינגר בגיליון זה. ובכן, אם התפיסה היא שבראש השירות הלאומי-אזרחי צריכה לעמוד אישה, כי אז יש לפתוח את המכרז מחדש ולאפשר התמודדות של נשים שבעצמן שירתו בשירות הלאומי ומחנכות את בנותיהן ואת תלמידותיהן לבחור במסלול הזה כטוב והראוי ביותר לבת הדתית. יפעת סלע, ראש החץ של המאמץ להפנות את בנות הציונות הדתית לצבא ולא לשירות הלאומי, היא לא האדם המתאים להוות דוגמה ומודל לבנות השירות הלאומי, להזדהות איתן ולהבין את צורכיהן. למרות היותה אישה, היא מייצגת את בנות השירות הלאומי פחות מגבר דתי שבעיניו השירות הלאומי הוא מסלול של לכתחילה ולא בדיעבד. מן הראוי שתסיר את מועמדותה לתפקיד שאינו מתאים לה ותאפשר את מינויו של מי שזכה בניקוד המרבי והכול מודים שהוא אדם ראוי, במקום שיתנהל כאן הליך ממושך ומיותר שעלול להותיר עוד זמן רב את רשות השירות הלאומי בלי מנכ"ל מכהן.

לתגובות: [email protected]