לאחיותי היקרות שלא מצליחות להניק.
אין ספק - ההנקה היא דבר טבעי ובריא, בריא גם לתינוק וגם לאישה. אבל מה קורה אם אישה לא מצליחה להניק?
עד הילד הרביעי שלי הנושא בכלל לא היה מדובר - הנקת? לא הנקת? הכל טוב. לא שאלו אותי ולא לחצו עלי.
בילד הרביעי העסק התחיל. הרופא והאחיות המליצו להניק ולא להיכנע גם אם התינוק לא עולה במשקל. הוא נולד גדול, הם אמרו, יש לו רזרבות ושום דבר לא יקרה לו אם הוא לא יעלה מיד במשקל.
דא עקא שהילד היה רעב והוא בכה חודש שלם, ימים ולילות. כל השכנים שנאו אותי ואותו ואף על פי כן היה עלי לחץ גדול מכל תומכי ההנקה שלא להיכנע, לא לתת תוספות חלב ולהמשיך להניק.
אחרי חודש אמרתי לעצמי 'את אמא כבר לארבעה ילדים, איך מצליחים לשגע לך את הראש?'. בישלתי דייסה קלה, חלב עם קצת מים וכף אורז טחון, מילאתי בקבוק שלם שיהיה כבר גם למחר... הילד שתה בלגימה אחת את כל הבקבוק וישן לילה שלם, שקט ושלווה ירדו על הרחוב והשכונה.
עם הילד החמישי והשישי כבר לא התעקשתי אבל היה מאד לא נעים לצאת לטייל עם הילד. השאלה הראשונה שנשאלה היתה 'את מניקה? מניקה מלא? מניקה חלקית?' ואז החלו סיפורים. אחת סיפרה 'אני את הקודם שלי הנקתי שנה', אחרת הוסיפה 'אני הנקתי שמונה חודשים'. חזרתי הביתה נכלמת כי אני הצלחתי להניק רק חודש או חודשיים.
הבת הקטנה נולדה כאשר הבית מאוד רגוע. עבדתי משרה חלקית, הילדים גדלו, הפעם אני אניק כמו גדולה, אמרתי לעצמי. הפעם אין שום סיבה שתפריע לי.
הצטיידתי בספר של לצ'ה באנגלית, קראתי אותו מספר פעמים וידעתי לצטט משפטים שלמים בעל פה, בתקופה הזו סיפרו לי במשפחה שאי אפשר היה לדבר איתי על אף נושא אחר חוץ מהנקה. כל שיחה איתי הייתה מתגלגלת ל...הנקה.
(בין הדברים שקראתי בספר היה כתוב משהו מאד תמוה. שאם את מניקה את יכולה לשבת בחדר לבד ולסגור את הדלת, לא לדאוג לבית ולא לילדים, שיסתדרו לבד, זו זכותך כעת. את מניקה רק מניקה. אבל אף פעם לא חיפשתי הזדמנות או הצדקה כדי להשתחרר מלדאוג לבית ולסדר. אני אוהבת בית מסודר ורוצה לסדר אותו.)
אך מה לעשות, חודש שלם של מאמצים גדולים לא הביאו תוצאות והילדה לא עלתה במשקל. חברה מאוד טובה, חסידת הנקה שדיברתי איתה, לחצה בתקיפות שבשום פנים ואופן אסור לי לוותר ושהאור בקצה המנהרה, רק להמשיך בהנקה.
בניגוד לתינוק הצרחן, התינוקת הזו הייתה שקטה מאוד, שקטה מידי, כמעט אפטית, וקיבלה את גזרת הרעב בהכנעה.
כעבור חודש בעלי התערב ואמר שעכשיו הוא מבין את דברי הגמרא ''יותר משהעגל רוצה לינוק רוצה הפרה להניק''. נגמרו כל הניסיונות ומתחילים להאכיל את הילדה. מאז בכל שבוע עלתה התינוקת במשקל יפה.
ניסיתי להתחמק מחברתי חסידת ההנקה, אבל יום אחד נפגשנו ונאלצתי להודות בכישלון, 'אני כבר לא מניקה'. האכזבה של חברתי הייתה גדולה מאוד. ניסיתי להסביר ולהצטדק ולהתווכח, ואז היא אמרה לי את משפט המחץ: 'כמו שכל אחת יכולה ללדת כל אחת יכולה להניק'.
כל אחת יכולה ללדת? כל אחת מצליחה ללדת מיד? כמה שנים היא מחכה? כמה מאמצים היא עושה כדי ללדת? כמה טיפולים היא עוברת? הנה התשובה - כן, יש נשים שמתקשות להניק.
אומרים לנו שמחקרים מראים כמה חשובה ההנקה. אני שואלת האם נעשו מחקרים מה עושה רעב לתינוק? מה ההשפעה של הרעב על התינוק? והאם נעשה מחקר מה ההשפעה של אמא מדוכדכת ועצבנית ומתוסכלת שלא מצליחה להניק והתינוק בוכה ובוכה לא רגוע?
מתוך ניסיון של שנים, אני רוצה להרגיע את כל האמהות שמנסות להניק ולא מצליחות: היונקים לא יותר חכמים, לא יותר בריאים, לא יותר רגועים, אין להם פחות דלקות אוזניים, אין להם פחות שפעות... ויסלחו לי כל הרופאים וכל האחיות וכל החברות של לצ'ה.