אנחנו לא טסים לאומן בשביל "האורות"

הביקורת הקשה נגד הנסיעה לאומן הרחיקה לכת עד כדי שיש שניסו לפרש את הוראותיו של רבי נחמן באופן שונה. דעה

רבקה וילנר , ט' באלול תשע"ח

רבבות היהודים באומן לקראת ראש השנה
רבבות היהודים באומן לקראת ראש השנה
מרכז ברסלב העולמי ו'חדשות 24'

בקרוב יחלו רחשי אלול להתגנב ללבנו, זמן להתבוננות פנימה, לשיח קרוב עם המלך שיורד מכסאו ויוצא לשדה לשוח עמנו.

את התחושות הדקות הללו מפריע בשנים האחרונות רעש צורמני, רגשי החמלה והמחילה מתהפכים בחיצים מחודדים המופנים כלפי ציבור שלם הבוחר להסתופף ביום הדין תחת גלימתו של רבי נחמן מברסלב, באומן.

תפילתי שלמילים הללו יימצא מקום בלבכם, לא מקום במובן הפוסטמודרני שלו בתור הרחבת הסובלנות הקרה שלנו כלפי תופעות שונות ומשונות, כזה הנכנס תחת הכותרת "שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה".

אלא, מקום חם - כזה המחובר לשנים-עשר שבטי י-ה, מקום רחום וסקרן, המקום המוכן להכיל את המרחב של היקרים לו, כי הוא חש את השייכות שלו אליהם, "למען אחיי ורעיי... למען בית ה' אלוקינו אבקשה טוב לך".

רבי נחמן במקומות שונים בספריו מורה לתלמידיו מפורשות להגיע לציון הקדוש, כאמצעי להתקרב לרבש"ע ולזכות לשוב בתשובה שלימה. רבינו מתאר את חשיבות פקידת הציון מאופנים שונים: הצדיק יש בכוחו להשיב לכל אחד מישראל את אבדתו, יש בכוחו למתק את הדינים, ועוד.

משום כך הזמן החשוב והגבוה ביותר לפקוד את הציון הקדוש הוא בר"ה. ביום הדין, הזכיר רבינו שהוא יכול לעשות עניינים ותיקונים שאינו יכול להם בכל השנה, כך מוזכר בספר חיי מוהר"ן. רבינו חזר וקרא לתלמידיו להגיע ולהיות אצלו בר"ה גם לאחר הסתלקותו, ושבח מאוד את מעלת פקידת ציונו בזמן זה "אמר לנו: מה אומר לכם, אין דבר גדול מזה, הינו להיות אצלי על ראש-השנה" (חיי מוהר"ן רכ').

הביקורת הקשה נגד הנסיעה לאומן הרחיקה לכת עד כדי שיש שניסו לפרש את הוראותיו של רבי נחמן באופן שונה. אך מובן שלא על כך הויכוח, שכן במסורת ברסלב ידוע ומקובל הדבר שרבנו התכוון לכך שבר"ה יבואו התלמידים לציונו שבאומן.

לא ניתן לקרוא את הספר ליקוטי מוהר"ן "בגובה העיניים" ולדרוש אותו באופן שרירותי. רבינו הסתכל על תלמידיו כ"כ בגובה העיניים, הוקיר וראה בכל אחד את נקודת הצדיק והמעלה שבו, ולכן לא רצה שאנחנו נוריד את כתביו למקום בו נמצא המדמה (הדמיון) שלנו, אלא רצה להעלות אותנו אליו, על מנת שנזכה לשמוע את הצליל הנקי והמבורר אותו זכה להורות לנו. ועל כן מי שרוצה באמת לדעת את כוונת דבריו צריך לדרוש את כתביו ע"פ המסורות המקובלות שעברו בין התלמידים מדור לדור.

ביקורות נוספות נשמעות בגלל עניין פיצול המשפחה בחג, עניין הנסיעה לחו"ל וכדומה. תופעות אלה קורות השכם והערב, בחגים ובכל ימות השנה, אם לצרכי נופש, קריירה לימודים ודי לחכימא.

אך אנו לא שומעים קולות היוצאים נגד זה, בטח לא בחריפות ועוצמה כמו זו המופנית כלפי אלה הנוסעים לימים בודדים, לקברו של צדיק כדי לשאת תפילות בתקווה להציל את נפשות משפחתם ואת בני עמם ולזכות להמתקת הדינים ביום הדין, בציפייה לשנה טובה.

המעניין הוא שרובם אם לא כל מי שמותח ביקורת על הנסיעה לרבינו בר"ה, מעולם לא נסע בעצמו. מעולם לא טעם את הטעם הזה, לא הרגיש ולא חווה את העוצמה של ההתרחשות הזו.

לא. לא מדובר באקסטזה דתית, "באורות", ברדיפה אחר חוויה דתית כזו או אחרת. ויעידו על כך רבבות שנוסעים שנה אחר שנה בלי לחוש בהכרח התגלות או חוויה של רוממות רוח חד פעמית. באומן מתקבצים עשרות אלפי יהודים שונים זה מזה, חילונים ודתיים, חוזרים בתשובה וחרדים מבית, חסידים וליטאים, ימנים ושמאלנים.

ושם לאורו של הצדיק שבכוחו לשאת את ההפכים, הם מצליחים לדור יחד בכפיפה אחת. באומן מותר להתפלל עם העבריינים, בעין הצדיק כולנו פושעים וכולנו צדיקים, כולנו יורדים לשאול וכולנו נוסקים לשמים. אצל הצדיק אפשר להתחיל לחבר את הקטבים הללו, לקבל מתנה- ההבנה שה' יתברך נמצא איתנו בכל המקומות בשפל ובגאות, ברצוא בשוב. ושם נפתח שער לשוב ליהדות פשוטה של תפילה עם לב כוסף ומתכוון, חסד, מחילה וחיבור זה לזה. שבת אחים גם יחד.

וכל זה אומר רבי נחמן זה בכדי לעורר את הכיסופים לארץ ישראל האמיתית, ולשוב עם עין טובה יותר לארץ, עין אוהבת ואוהדת שמבקשת לגלות עוד ועוד את מלכות ה.

הביקורת הקשה והנוקבת עולה ושוצפת בגלל שמדובר פה בדיון שאינו מתנהל במגרש הרציונאלי. מדובר פה בחיבור של כל אחד מאיתנו ליהדות ולקב"ה, בתפיסה של כל אחד מאיתנו את המושג אמונת חכמים, מדובר בקרביים שלנו, עבודת ה' שלנו, המקום הכי אינטימי ורגיש לנו. הניסיון לתרץ את כל הרגש הזה באמירות אובייקטיביות, לעגן את התחושות בפסיקות הלכתיות, או בקביעות מוסריות יוצר צרימה שאינה מתיישבת על הדעת ובודאי שלא על הלב.

אמונת חכמים הוא מושג שהיה קיים בעם ישראל בכל הדורות, החל מעם ישראל שמקשיב למשה רבינו- בשר ודם, שהקב"ה מדבר דרכו אל העם, "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" דרך השופטים והנביאים, וכלה בדורות האחרונים, בהם ציבורים שלמים מתבטלים לפסיקתו של גדול הדור בעניינים הלכתיים כלליים, ואף נשמעים לעצת גדול בתורה או צדיק בעניינים אישיים.

מדובר פה בנקודה אינטימית ורגישה של אמונה, של קשר שנבנה בין אדם לבוראו ומוצא עצמו נקשר בצינור שעוזר לו ללכת ולהעצים את עבודת ה' שלו. בנימה אישית אומר שלפני שנים ספורות יכלתי בעצמי לכתוב מכתב חריף נגד הנסיעה לצדיק על ר"ה.

הסבריו של רבינו על גודל מעלת הנסיעה לקברו בראש השנה יותיר את הקורא בתחושה עמומה ועלומה, אף את דעתי דבריו לא מניחים, ולא פעם אני נותרת עם תמיהות ופערים וחוסר הבנה. אך הקשר הנרקם לאיטו, והאמונה המתחזקת מניחים לדעתי לפנות את מקומה ולהרכין ראש אל מול הוראתו של צדיק יסוד העולם, ולהשמע לעצותיו, אט אט אני משחררת את השליטה הבלעדית בכדי להניח לו להעביר אותי את הים ולהוציא את הנפש שלי מעבדות לחרות, להוציא אותה ממצרים כדי שאזכה לעלות באמת לארץ ישראל.

רבינו דבר רבות על מעלת ארץ ישראל, הוא קורא לעם ישראל צאן ולארץ הקדושה מרעה. רק כאן אנו יכולים להתקיים, רק על האדמה הזאת אנו יכולים להתחבר לשורשינו ולשוב לה'. העבודה שלנו היא העמקת הקשר שלנו עם המקום הזה, ומתוך כך העמקת הקשר עם המקום ברוך הוא. והסוד של הצדיק פועל בדיוק בנקודה הזאת של בניית הקשר המיוחד והסבוך הזה, ובהיותו סוד הוא דורש מכל אחד מאיתנו את החיפוש האישי שלו, כמו כל קשר יקר ואינטימי, לא ניתן לתארו לאדם אחר, לא ניתן להוכיח או לצייר אותו. כמו כל קשר יקר לנו אנו מוכנים להגן עליו בחירוף נפש, נגד מי שמנסה לפגוע ולחבל בו, כי הוא לשד חיינו.

בברכת שנה טובה לכולנו, שנה שנזכה לשוב בה לחיבור כל אחד לליבו ומתוך כך זה לזה. שנה שתגדל בנו אהבת ישראל, אהבת תורה ויראת שמים, שנה שנתבשר בה בשורות טובות. ונזכה לשוב בה כולנו לארץ ישראל.

הכותבת היא עו"סית מתגוררת בירושלים, חברה בבית המדרש "נהר דעה".