מה חשבו על הרצל רבני דורו?

מחקר חדש היוצא לאור בספר מציג הספדים ונאומים שנשאו גדולי רבני דורו של הרצל על אישיותו של חוזה המדינה. לא מה שחשבנו והכרנו.

שמעון כהן , י' באלול תשע"ח

מה חשבו עליו? הרצל
מה חשבו עליו? הרצל
פלאש 90



טוען....

דמותו של בנימין זאב הרצל נחשבת בעיני רבים, בעיקר במחנה החרדי אך לא רק, כאחת הרחוקות ביותר מתפיסתם ועמדתם הערכית רוחנית של גדולי רבני ישראל.

בספר חדש, 'לב האומה', מלקט החוקר משה נחמני שורה ארוכה של מאמרים ונאומים שנישאו לאחר פטירתו של הרצל מפיהם של גדולי הרבנים בתקופה ההיא. מליקוט הדברים עולה תמונה שונה בתכלית.

בראיון ליומן ערוץ 7 מספר נחמני על הספר ומציין כי בעוד הציונות הדתית מכירה היטב את הספדו של הרב קוק על הרצל, הרי שהמציאות רחבה ומקיפה הרבה יותר, "כשהרצל נפטר בתרס"ד האבל שנפל על ארץ ישראל הקיף את כל האוכלוסייה, מהחרדים ועד החופשיים. כולם התאבלו, ולמרות זאת בקהילה האשכנזית נמנעו מלהספיד את הרצל והרב קוק היה הרב היחיד מהקהילה האשכנזית שהעז להספיד את הרצל. זה דרש ממנו הרבה גבורה מול הקנאים שבירושלים. הקהילה הספרדית ספדה לו".

נחמני מציין שרבה של ירושלים, רבי שמואל סלנט, העריך את הרצל וכשהוא נפטר יש ובכה שעה ארוכה וכתב מכתב תנחומים למשפחתו של הרצל, גם הוא רצה להספיד בבית כנסת החורבה אבל הקנאים מנעו ממנו את זה, חסמו את הדרך לבית הכנסת והפריעו. כך קרה שההספד של הרב קוק הוא שהשתמר בזיכרון, אבל גם בו הרב קוק לא מזכיר את הרצל בשמו אלא מתייחס לציונות החילונית ומקומה, אבל גם הוא נמנע מלהזכיר את שמו בשל אותם קנאים".

בספרו של נחמני מופיעים עשרות הספדים של רבנים בארץ ובחו"ל, "גם רבנים שרשומים באגודת ישראל והתנגדו לציונות, גם הם העריכו את המפעל שלו והבינו את החשיבות שלו. בחלק אחר של הספר יש הספדים אין לנו אותם עצמם אבל יש לנו את התיאור שלהם כמו שבית הכנסת התעטף שחורים, הדליקו נרות שחורים אנשים שהתעלפו מרוב אבל וכו'. חלק נוסף נוגע להרצל והרבנים והמפגשים ביניהם, כמו למשל המפגש עם הרב של ווילנא, הרב שלמה הכהן, מזקני רבני דורו שנפגש עם הרצל מפגש שריגש גם את הרצל. במעמד הזה הקהילה של וילנא העניקה להרצל ספר תורה קטן בתיבת עץ מגולפת. הרצל נשק לספר התורה והתרגש מאוד".

חלק נוסף של הספר מתמקד ביחסו של הרב קוק להרצל ובחלק זה מופיעים לבד מההספד על הרצל גם אגרות שבהן התייחס הרב לדמותו ופועלו של הרצל.

על מלאכת האיסוף של החומרים שלא היו מוכרים עד כה, מספר נחמני: "חלק מההספדים התפרסמו בעיתונים אז בארץ ובחו"ל וזה היה קל, אבל חלק מסתתרים בארכיונים ואצל אנשים פרטיים. זו מלאכה שנעשתה קצת באיחור, אבל עכשיו הספר חושף את היחס של הציבור הדתי והחרדי להרצל".

בדבריו מספר נחמני כי מהחומר שליקט עולה האופן בו קיבל הציבור היהודי בארץ ובעולם את פטירתו של הרצל כאסון וקטסטרופה לאומית, "אחד המספידים סבר שהיה נכון לקבוע צום ביום כ' בתמוז, יום פטירת הרצל, כמו יום מותו של גדליה בן אחיקם. מאז חורבן בית המקדש לא היה אבל כזה כשמנהיג העם נפטר בגיל צעיר כל כך".

עוד נשאל נחמני אם הופתע לגלות רב מסוים בין הדוברים בשבחו של הרצל, והוא אומר כי ההפתעה היא בעיקר כאשר מדובר ברבנים ששייכים לאגודת ישראל, כאשר מתברר כי הם לא חששו להספיד את הרצל, "כמו הרב אהרון לוין, מראשי אגודת ישראל בחו"ל שנספה בשואה. הוא עמד בבית הכנסת מול הקהל החרדי ודיבר בשבחו של הרצל".

באשר לציבור שהוא צופה שאליו ידבר הספר אומר נחמני: "יש ציבור רחב שמתעניין באישיות של הרצל ומעריץ את אישיותו כמנהיג לאומי שהצליח לאחד את כל הקבוצות בעם ישראל. מעבר לכך ישנו הציבור הדתי-לאומי שלא פגש מחקר על האופן שבו ראו רבני ישראל את הרצל, לא רק כמנהיג פוליטי אלא כבעל פן משיחי מסוים שדווקא הוא שנבחר על ידי הקב"ה לאחדות עם ישראל".

ואולי יהיה מי שיאמר שהרבנים הדוברים לא הכירו באמת את הרצל כפי שדמותו ואישיותו מתבררת מהמחקרים הזוכרים לו את רעיון ההתבוללות או את ההתבוללות שמשפחתו עצמה עברה. נחמני משיב: "דווקא היום התברר, בעיקר בזכות המחקר של ד"ר יצחק וייס, שמגלה שהרצל היה רחוק מהתבוללות והמשפחה שלו הייתה מאוד מסורתית. פרסמתי בספר את נוסח המצבה של הסבא של הרצל, רבי שמעון הרצל. שם כתוב שניהל את צאצאיו על שדה האמונה, כלומר היה מדובר באדם חרדי שחינך את צאצאיו על ברכי התורה והאמונה. זו הגדרה רחוקה מאוד מהאופן שבו חוקרים הציגו את הרצל כמי שמגיע ממשפחה מתבוללת".

על כך מוסיף נחמני ומעיר כי "התבוללות היא התרחקות מהסממנים הלאומיים, והציונות והלאומיות היא ההיפך הגמור. אחרי פולמוס אוגנדה הרצל בכה ואמר אם 'אשכחך ירושלים תשכח ימיני'. גם בעל 'אם הבנים שמחה' רואה בבחירתו של הרצל צעד עליון ונסתר של גדול העצה, הקב"ה, דווקא משום היותו רחוק מיהדות ובקושי מדבר עברית, דווקא הוא שנבחר לעורר את עם ישראל לשוב לארצו".

ומה באשר לרעיון ההתבוללות ההמונית של עם ישראל לקול פעמוני הכנסייה? "צריך לזכור שאת הדברים הללו כתב הרצל בהגינות ביומנו האישי ולא לפרסום. הוא כתב אותם כשהוא כבר לא מאמין ברעיון הזה ובכל זאת הוא כותב אותם בהגינות מבלי לדלג על רעיון העוועים הזה, כפי שהוא עצמו ראה אותו. מעבר לכך, מאיפה מגיע רעיון הניצור של היהודים? זה הרי לא מגיע מאהבת הנצרות, הרי מסופר שהוא לא רצה ללחוץ את ידי האפיפיור בפומבי? אלא שזה הגיע משום שהוא רצה למצוא פתרונות למצוקת עם ישראל. הוא חשב לנצר את העם ואחר כך חזר בו מכך ופנה לרעיון הציונות מבלי שעשה שום דבר בכיוון הזה. הוא מאוד סלד מהנצרות ואמרו חז"ל שאסור להזכיר לבעל תשובה את חטאיו הראשונים".