גם השבוע הייתה לנו סערה. ארגון 'חותם' הפיק סרטון נגד ארגונים ציונים דתיים שמקבלים מימון מהקרן החדשה לישראל, ויאללה בלגן.
הסרטון הציג את פרופ' חנה קהת, מייסדת 'קולך', את תהילה פרידמן, יו"ר 'נאמני תורה ועבודה', ואת שר החינוך לשעבר הרב שי פירון כעובדים של עו"ד טליה ששון, נשיאת הקרן החדשה. הרוחות, כאמור, סערו. גובה הגלים, ביחס לסערות קודמות, היה בינוני, ובכל זאת היה מן הראוי להזהיר את הרוחצים כי מוטב שיימנעו מלהגיע לחוף, כי דיון ענייני לא יתקיים כאן.
טענתם המרכזית של הסוערים הייתה שהסרטון חוטא בלשון הרע, שהוא אישי מדי וחוצה גבול. לפני שנפנה לדון בגופה של טענה, הנה מסקנה חיובית אחת: הסערה הזאת הוכיחה בעיניי שהדיבורים על פיצול המגזר הדתי-לאומי לשניים היו מוקדמים מדי. עלבון כזה מיריבים לדעה מתעורר רק כשהנתקפים רואים את עצמם חברים באותה קהילה של התוקפים. ביקורת ישירה על אישי ציבור איננה המצאה של 'חותם'. אם יש מי שרואה בכך חציית גבול, ככל הנראה הוא סבור שהרף בקהילה הדתית אמור להיות גבוה יותר, ודורש לא לירות בצורה כזאת בתוך הנגמ"ש. הרי אם 'חותם' היו תוקפים אישית את טליה ששון לבדה, איש מהציבור הדתי לא היה מתרעם. אבל בתוך אנ"ש? ספאסט נישט.
לגופם של דברים, הסערה הזאת הייתה מיותרת. הדיון בציבור הדתי-לאומי כולל תמיד גם טענות אישיות. אין סיבה לזעוק רק כשהן מגיעות מכיוון ארגון שמרני. הסרטון הציג עמדה לגיטימית, לפיה אנשי הציבור המדוברים מביעים בעמדתם תפיסות שאינן מקובלות בחברה דתית, והעובדה שהם מקבלים מימון מגוף שנחשב למוקצה ראויה לציון. כדרכם של סרטונים שתפקידם לעורר דיון, הוא הגזים והציג את ראשי הארגונים הדתיים כעובדים של הקרן החדשה, אבל כל מי שצפה בסרטון הבין שאין כאן תיאוריית קונספירציה על ישיבות חשאיות של טליה, חנה, תהילה ושי, אלא ניסיון להביע טענה כלפי ההסתייעות בתקציבי הקרן.
מה שכן ראוי לביקורת הוא אי הדיוקים שהסרטון לוקה בהם. הגזמה זה בסדר, כל עוד היא גלויה לעין. אבל מי שצפה בסרטון הבין שתהילה פרידמן, למשל, דוגלת בהנחת תפילין על ידי נשים. כששאלתי על כך את אבנר פורת, מאנשי 'חותם', הוא הסביר שפרידמן תמכה בזכותם של הרפורמים לקבלת מתחם הכותל הדרומי, ומכך נגררת המסקנה שהיא תומכת בהנחת תפילין לנשים. התשובה הזאת לא קבילה. יש רבים שחולקים אידאולוגית על הרפורמים אך סבורים שראוי לתת להם מתחם משלהם. להציג את פרידמן כרפורמית רק בשל תמיכה נקודתית שלה בדרישה אחת של הקהילה הרפורמית, זה מהלך לא לגיטימי.
כך גם לגבי חנה קהת והרב פירון. קהת מעולם לא ראתה בנישואין אזרחיים עדיפים על נישואין דתיים. "זוגות שמחויבים להלכה אין להם ברירה, ולכן חשוב לחנכם לחתום על הסכם למניעת סרבנות. אולם, קשה שלא לתמוה על רבנים המפתים זוגות שאינם שומרי תורה ומצוות לעלות על דרך זו ולהינשא על פי ההלכה. האם הם מיידעים כל אישה ואישה מה הסבירות הסטטיסטית שהיא אולי תאבד את חירותה בעקבות טקס זה?", כתבה בעבר. זו עמדה מורכבת שהצגתה בפשטנות היא עוול. גם הרב פירון מעולם לא תמך בנישואין חד מיניים. להפך, הוא הבהיר שבעיניו זו לא משפחה, ובאקלים הציבורי כיום זו אמירה אמיצה. הוא סבור שהמדינה לא יכולה למנוע מהם זכויות ממשיות, וזו לחלוטין לא תמיכה בנישואין. הגזמות לצורך העלאת נושא לשיח זו פרקטיקה מקובלת, אבל אם בוחרים לכוון את האש כלפי דמויות ספציפיות, בשם ובאיור, חובה להיזהר שבעתיים.
ומילה אחרונה, שאינה אלא הצעה מעשית: ארגון 'חותם' מבקש לשמש כבמה לעמדה שחלק גדול מאוד מן הציבור הדתי תומך בה, אבל בתקשורת – כולל המגזרית – לא ניתן לה ביטוי. הסרטון, מבחינתו היה אמצעי בלבד. לכל ציבור מאפיינים משלו, וסרטון כזה, שבציבור החרדי למוד המלחמות הפנימיות לא היה מסעיר את הרוחות, לא מתקבל בציבור הדתי. איש לא התעניין בגופן של הטענות וכל השיח עסק בשאלת הפגיעה האישית. צריך ללמוד מטעויות. סרטון כזה לא עובר וכדאי למצוא גימיק אחר.
לתגובות: [email protected]