כשנערך הקמפיין נגד שכחת ילדים באוטו, אמרתי לעצמי "לי זה בטח לא יקרה", כי אני כל הזמן, אבל באמת כל הזמן, עושה "ספירת מלאי".
אבל מצד שני, אמרתי לעצמי שאם חס וחלילה הקב"ה יחליט שזה צריך לקרות לי, אז הוא ידאג להסחת הדעת.
כאשר יצאנו כל המשפחה המורחבת לווילת נופש כדי לחגוג 50 שנות נישואין להורים שלי, בעל הווילה אמר לי שהילדים בבריכה הם באחריותנו. עניתי לו שזה ברור, אנחנו שומרים על הילדים שלנו. אנחנו ממש מצוידים, אחד התיקים הגדולים ביותר שארזנו היה מלא במצופים, גלגלי ים, חליפות הצלה וכדומה. כמות מעט מוגזמת למספר הילדים שצריכים להשתמש בהם, אבל הגנים הפולניים פעלו שוב. שלא יחסר, שיהיה ליתר ביטחון.
אז מה בכל זאת קרה? איך נתנאל חיים נמצא בקרקעית הבריכה? אף אחד לא ממש יודע.
אנחנו יודעים שהיה קר בבריכה, וכולם יצאו ממנה ונכנסו לווילה. כולל נתנאל חיים. רוב הילדים ירדו לקומת המרתף, הייתה שם משחקייה לילדים. חלק מהילדים אכלו, חלק נכנסו להתקלח. המבוגרים סייעו לילדים והתארגנו לשבת.
אנחנו לא יודעים למה הוא יצא לבריכה, אם התחשק לו להמשיך להשתולל או שהלך לקחת משהו ונפל פנימה. הרופאים אומנם אמרו שהייתה לו מכה בצד האחורי של הראש, אבל יותר מזה לא יודעים.
מצד אחד אנחנו הפקנו לקחים, היינו צריכים לנעול את שער הבריכה. מצד שני, אנחנו יודעים שזה מאת ה' יתברך, שהוא מנהל את העולם והוא החליט שנתנאל חיים סיים את תפקידו בעולם הזה וצריך לחזור לישיבה של מעלה. אם זה לא היה בבריכה, זו הייתה יכולה להיות תאונת דרכים או פיגוע.
בשבוע שנתנאל חיים היה בטיפול נמרץ, אנשים רבים התפללו עליו וקיבלו על עצמם החלטות טובות כגון צדקה, לימוד, הפרשת חלה, שמירת הלשון, דקות של שמחה והודיה. מאות ספרי תהילים נאמרו לרפואתו וראינו איך ה' מאפשר לכל הטוב הזה להתמשך. הרופאים רצו לקבוע את המוות המוחי כבר ביום שני, אבל הבדיקה הקובעת נדחתה ליום שלישי ואז לרביעי ואז לחמישי. ובכל יום הרגשנו שקיבלנו מהקב"ה במתנה עוד יום, ובכל יום ראינו עוד ועוד מצטרפים לתפילות ולקבלות. לא רק יהודים בארץ, אלא קהילות יהודיות בכל העולם. זה מדהים מה שילד קטן בן חמש וחצי הצליח לגרום.
כאשר נתנאל חיים עלה לשמיים, הוא לקח איתו שק גדול וכבד של תפילות ומעשים טובים. אנחנו ממש מקווים שהם ישפיעו טוב ויעזרו לזרז את הגאולה.