השכל הישר ניצח

פסק דין מצפה כרמים הוא סטירת לחי מצלצלת למשפטני המנהל האזרחי ויועמ"ש איו"ש, וגם מנדלבליט צריך לקחת אותו לתשומת לב. פרשנות

שלמה פיוטרקובסקי , י"ז באלול תשע"ח

מצפה כרמים - מבט מהאוויר
מצפה כרמים - מבט מהאוויר
צילום: לתפוס גובה - צילום אויר בשליטה מרחוק

1. תושבי מצפה כרמים, ולמעשה כלל ההתיישבות ביהודה ושומרון, לא היו יכולים לחלום על פסק דין טוב יותר מבית המשפט המחוזי בירושלים בתביעתם של תושבי מצפה כרמים.

בית המשפט המחוזי קיבל למעשה את כל מה שהם ביקשו, ובכך יצר מצב שבו ניתן להסדיר את ישובם באופן מלא, ויותר מכך - ניתן גם יהיה להרחיב אותו בעתיד.

כתוצאה מפסק הדין נוצר גם מצב שבו מידת הבעלות של התושבים על הקרקע היא הטובה ביותר שניתן לקבל ביהודה ושומרון, כך שהפתרון שנתן בית המשפט לתושבים, בהנחה שבג"ץ יאמץ אותו, מעניק להם פתרון של קבע בהסדרה מלאה, לא כל מיני פתרונות זמניים וחלקיים.

2. אולם, הבשורה לתושבי מצפה כרמים היא רק חלק מהקביעות החשובות מאוד שבפסק הדין. על 54 עמודי פסק הדין ניתן לכתוב מאמרים לפחות באותו אורך. למרות זאת כרגע נסתפק בהפניית הזרקור לשתי נקודות.

הנקודה החשובה הראשונה היא הביקורת שנמתחת לאורך כל עמודי פסק הדין על התנהלותו הפתלתלה והבחלתי ראויה של המנהל האזרחי ביהודה ושומרון כלפי התושבים.

ההתנהלות הזו, שחשוב להדגיש שמקורה לא בדרג הביצועי של המנהל אלא בעיקר במשפטני המנהל האזרחי ומשפטני יועמ"ש איו"ש, הסבה לתושבים נזק מאוד משמעותי לטעמו של השופט, והיא גם זו שגרמה לכך שההליכים נמשכו לאורך שנים רבות כל כך.

השופט זעם כל כך על המנהל, עד כדי כך שהוא בחר לבטא את עמדתו בפסיקת הוצאות מאוד משמעותיות. בעוד את הנתבעים הפלסטינים חייב השופט לשלם לתושבים הוצאות משפט בסך 15 אלף שקלים, על המנהל האזרחי הוא הטיל הוצאות בסך 25 אלף שקלים, ואף חייב את המנהל להשיב לתושבים את הוצאות המשפט (האגרה, התשלום לעדים והוצאות נוספות ככל שהיו). "בקביעת הסכום נתתי דעתי לאופן ניהול ההליך על ידי הנתבע 4 (המנהל האזרחי - ש"פ), שהביא להארכת הדיון ולמורכבותו", כתב השופט דראל כדי שיהיה ברור למה הוא התכוון.

יחסו השלילי של הדרג המשפטי ביהודה ושמרון לתושבים היהודים של האזור קיבל סטירת לחי מצלצלת בפסק הדין של השופט דראל. יש לקוות מאוד שהמשפטנים יקחו אותו לתשומת לבם וישנו את דרכם.

3. נקודה שניה, חשובה לא פחות ואולי יותר, קשורה לסוגיה הרחבה מאוד של הסדרה על פי תקנת השוק (סעיף 5 לצו, שעל פיו פסק השופט שתושבי מצפה כרמים הם אכן בעלי הזכויות בקרקע שעליה הוקם הישוב).

היועץ המשפטי לממשלה ד"ר אביחי מנדלבליט, גם אחרי שכבר התרצה והסכים שניתן לבצע הסדרה על פי סעיף תקנת השוק, טען שעל מנת שתתבצע הסדרה שכזו (שרלוונטית, חשוב להבין, לאלפי בתים ביהודה ושומרון) צריכה כל קבוצה שמעוניינת בהסדרה לנהל הליך שיפוטי.

הקבוצה חייבת לחפש את מי שעלולים להיות הנפגעים הפוטנציאליים, לפנות לבית המשפט, ולהגיש למעשה תביעה שבית המשפט יכריז על תחולת סעיף תקנת השוק בעניינם.

מי שקצת עקב אחרי תיק מצפה כרמים יודע שאם זו הפרשנות, אזי עד שההסדרה על פי תקנת השוק תתבצע יקח עוד עשרות שנים. קחו למשל את המקרה של מצפה כרמים. מרגע הגשת התביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים בנובמבר 2013 ועד לפסק הדין עברו כמעט חמש שנים. בהנחה שהליכים כאלו יגררו גם לערעורים, וכל שטף התיקים הללו יפול כגשם ביום קיץ על בית המשפט, אנחנו צפויים למעשה לסאגה בלתי נגמרת.

השופט דראל קבע בפסק הדין שהסדר האמתי צריך להיות הפוך. מי שיושב על הקרקע ויש אינדיקציה טובה לכך שהוא עומד בקריטריונים של תקנת השוק, צריך להיות מוכר על ידי המנהל האזרחי כמי שהוא בעל הקרקע, ומי שמבקש לטעון נגד קביעה כזו הוא זה שצריך לתבוע ולהוכיח ההיפך. לתשומת לבך מנדלבליט.