לבטל. עו"ד טליה ששון
לבטל. עו"ד טליה ששוןצילום: גילי יערי, פלאש 90

מחברת דו"ח המאחזים, עו"ד טליה ששון, נשיאת הקרן החדשה לישראל, מתייחסת בראיון ליומן ערוץ 7 להכרעת בית המשפט המחוזי המאפשר את הסדרת מצפה כרמים, ולדבריה מדובר בהחלטה שלא תעמוד במבחן ערעור לבג"ץ.

עו"ד ששון מציינת כי לאחר קריאת פסק הדין היא מתמצתת את ביקורתה עליו עם כל הכבוד להחלטה השיפוטית ומזכירה כי מדובר בפסק דין שאינו חלוט ועוד ניתן להגיש עליו ערעור. "הדבר המרכזי שקפץ לי לעין הוא שבעל הזכויות הרשום אינו צד בדיון. זה כמו לקחת את הדירה הפרטית שלך ומישהו יטען שהוא רכש בעלות שלא נרשמה. מתנהל דיון, אבל הבעלים הרשום אינו מוזמן לדיון, ואז יש החלטה שלתובע יש זכויות על הנכס כי הוא נרכש בלי שהרוכש ידע שהוא שלך, ובנוסף למי שטוען לבעלות על הרכוש ההוכחות לא הספיקו. זה מחזק את הטענה שלי, איך אפשר בלי הבעלים של הקרקע להחליט? זה מנוגד לדיני הצדק והיושר הבסיסי ולכן אני סבורה שפסק הדין הזה צריך להתבטל מיד".

ששון מדגישה בדבריה כי ההחלטה שהתקבלה נוגעת למקרה קונקרטי ואינו אמור לתת פסק דין עקרוני כללי על כלל השטח וכלל המקרים. עם זאת מהפסק הנוכחי מנסים להבין שאם הייתה לו תחולה כללית אז ניתן להסיק מסקנות מסוימות, אך "לפסק דין כזה בוודאי שאין שום תחולה כללית. זה פסק של שופט מחוזי ואף שופט מחוזי לא מחויב לדון על פי פסק של שופט מחוזי אחר. הוא יכול לעשות זאת אבל הוא לא מחויב. מנגד בית משפשט מחוזי חייב לפעול על פי פסיקת בית המשפט העליון, ובנוסף השופט התייחס לכל המקרה שלפניו כאילו זו ישראל. הוא התייחס לצו המפקד הצבאי כאל חוק של הכנסת מבלי להתייחס לשאלת מקור הסמכות להעברת הקרקע להסתדרות הציונית שהעבירה את הזכות להתיישב למתיישבים. הוא לא שאל למקור הסמכות להעברת כתב בעלות. אני אומרת שאם בכלל יש סמכות היא נובעת מהדין הבינלאומי שמגביל יכולת העברת בקרקע שנתפסה לצרכים צבאיים לצורכי התנחלות. הפסיקה של בית המשפט העליון בישראל קיימת כבר מפרשת אלון מורה והיא הגבילה את האפשרות להעברת קרקע מצרכים צבאיים לצרכי התנחלות. כל זה היה כלא היה בפסיקת השופט".

"אני קובעת שהשופט המחוזי מחויב ללכת על פי בית המשפט עליון, ואם הוא בוחר להתעלם מהם אני מקווה שתבוא ערכאה גבוהה יותר ותעמיד אותו על טעותו", אומרת ששון השבה ומדגישה כי אם לא ניתנה לטוען על בעלות על הקרקע הזכות להציג את טענותיו הרי ברור ש"פסק דין כזה לא יכול לעבור".

"יש עוד הרבה טענות על הפסק הזה, אבל אלו הדברים הליבתיים והבסיסיים שחייבים להתייחס אליהם ולא ניתן להתעלם מהם. תוכל כשופט להחליט כרצונך, אבל לא תוכל להתעלם מקיומם כאילו אינם. השופט הסתמך לצו אלוף הפיקוד שהוציא את תקנת השוק, אבל מה מקור סמכות האלוף? ומה כתוב בתקנה? את כל אלה הוא בכלל לא שאל את עצמו, אבל נניח שהשופט הסתכל בהוראות והוא אומר שהן דומות בדין הישראלי והלך לסעיף עשר בחוק המקרקעין ושם יש את טענת תום הלב כשאדם מסתמך על רישום מוטעה של פקיד, ונקבע שאם הפקיד טעה לא ניתן לבוא בטענה אליך, אבל כאן המצב הפוך, יש רישום שהפקיד התעלם ממנו כשהוא העביר את הקרקע. איך ניתן לייחס לו תום לב? איפה ההסבר?".

על דבריה אלה נשאלה עו"ד ששון אם אין בכך תזכורת לטענותיה בדו"ח המאחזים ולפיהם בקריצת עין או בהעלמת עין איפשרו ממשלות ישראל למתיישבים להתיישב, והמשמעות היא שהאחריות היא שלהן, ואולי משום כך על טעותו או העלמת עינו של פקיד המדינה היא זו שתפצה את הפלשתיני המוכיח בעלות ולא תפנה את המתיישבים שסמכו על הפקיד המייצג מבחינתם את המדינה?

ששון משיבה ואומרת כי היא "לא שוללת את הטענה הזו וצריך לבדוק אותה, אבל השאלה היא מה היחסים בין המתנחלים ורשויות המדינה ומה אחריותה של המדינה על מה שנעשה בגדה המערבית. השאלה הזו צריכה להיבדק ואני לא בדקתי אותה ואני לא רוצה להביע עליה עמדה כרגע אבל זו שאלה שראוי לשאול אותה ויש מקום לדון בה, אבל היא לא שייכת לעניין שלנו כאן. העניין שלנו הוא מצב שבו יש זכות של אדם פלוני בספר המקרקעין שלא ניתן לשלול אותה מבלי לתת לו אפשרות להגן על זכותו".

באשר לעתיד ולצפי שאכן יוגש ערעור לבית המשפט העליון מסרבת עו"ד ששון להתנבא אך מעירה כי היא מקווה ש"אם מישהו ייקח את התיק הזה לדיון בערכאת העליון אני מקווה שיהיה מי שיעלה את השאלות הללו, כי אלו טענותיו של הצד המתגונן שלא הוזמן כלל למשפט. צריך לעורר את הטענות הללו ובית המשפט יצטרך להחליט".

את השיחה עם עו"ד ששון ניצלנו גם כדי לשאול אודות דו"ח המאחזים שחיברה לבקשת ראש הממשלה המנוח אריאל שרון, ותהינו אם עובדת היותה מחזיקה בעמדות שמאל ידועות וברורות, ובהיותה לימים גם מועמדת מטעם מר"ץ לכנסת, לא הייתה אמורה למנוע ממנה את נטילת המשימה על כתפיה, ואם אין הדבר דומה לחיבור דו"ח על חברון בידי עו"ד איתמר בן גביר?

"אני חושבת שלא, ואסביר, לכל אדם יש עמדה פוליטית וביום הבחירות הוא מביע אותה. העמדה הפוליטית של כל אדם היא עניינו הפרטי והשאלה שצריכה להיבדק היא אם ההשקפה הזו באה לידי ביטוי בהכרעה המשפטית. אני מזמינה לקרוא את 345 עמודי הדו"ח ולהציג מקום אחד ולטעון שהוא פוליטי ולא משפטי. היועמ"ש אז, מני מזוז, עבר על כל מילה בדו"ח והיו הערות אבל לא בכיוון הזה". לזאת היא מוסיפה ומעירה כי התהליך האישי שלה היה הפוך: "כתבתי את הדו"ח ארבעה חודשים אחרי פרישתי מפרקליטות המדינה והעמדות המדיניות-פוליטיות שלי התחדדו לאחר כתיבת הדו"ח והבנתי לשיטתי מה האינטרס של מדינת ישראל, ובעיני מה שטוב למדינת ישראל זה הדבר הנכון ביותר".

מצפה כרמים - מבט מלמעלהלתפוס גובה