בשבע מהדורה דיגיטלית

תרבות העומס

שמונה בבוקר, כולם רצים לסלון בהתרגשות, עדיין בפיג'מות.

שרה פני עוזרי , י"ט באלול תשע"ח

'נילס הולגרסן'
'נילס הולגרסן'
צילום מסך

מדי קיץ היו מתקבצים ילדי שנות ה‑80 סביב המסך המרצד, סופגים חסויות ואת שעת כושר, ואז רואים בהתרגשות את נילס הולגרסן ופינוקיו.

את שאר הקיץ היו מבלים בים או בבריכה, משחקים בחוץ תופסת ומשתעממים שעמום הגון תוך שכיבה על הרצפה הקרירה, כי חם ואין מזגן. שעמום שאתה מתפלל שייגמר החופש ותחזור ללימודים שמהם ברחת לפני חודש.

הילדים האלה גדלו, והיום הם הורים שמתרוצצים בשלהי אוגוסט בין הבריכה לקטיף דובדבנים ולסדנת השוקולד. הם לוקחים את הזאטוטים לקולנוע, לראפטינג, לטיול אופניים ולהצגה. את הנופש ביער השחור הם מתכננים עם מפיקת טיולים וקונים ערכות יצירה לטיסה ולנסיעות, שחלילה לא יהיה משעמם.

למרות התכנון המוקפד, יש מין שבוע כזה בלי תכנונים ואטרקציות, אבל אל דאגה, הוא מתמלא במהרה באירועים משפחתיים, מרתון סרטים, ערב פיג'מות וקייטנת סבתא. לא פלא שהרשתות החברתיות מלאות הורים ממורמרים שמייחלים לסוף הקיץ וילדים עייפים, רווי סוכר, ובעיקר מפונקים.

אז אולי כדאי קצת להוריד הילוך? נכון, זה נחמד כל השפע והמבחר שלא היו קיימים לפני פחות מעשרים שנה, אבל אולי צריך קצת להרפות. לשמור את הכסף לחסכונות. לנשום ולהשתעמם. לשכב על הגב בלי מחויבויות. לתת לילדים לריב, לבהות בקיר, לחשוב ולהתגעגע ללימודים. כי אחרי הכול, מי רוצה להישאר בבית כל היום.