בשבע מהדורה דיגיטלית

שנה לייק ומתוקה

כמה הצעות שאולי יעשו את השנה הבאה קצת יותר טובה גם ברשתות החברתיות

מנדי גרוזמן , י"ט באלול תשע"ח

מנדי גרוזמן
מנדי גרוזמן
צילום: מירי שמעונוביץ

השנה אוטוטו נגמרת והחדשה כבר בפתח, זמן טוב להביט לאחור ולבחון מה כדאי שישתנה בעתיד.

ישנו מרחב אחד שבו הכלל והפרט נפגשים, ואם יתוקן הרי שהאווירה הכללית תשתפר, וגם כל פרט בתוכה יעבור איזשהו שינוי לטובה: השיח ברשת החברתית. כבר כתבתי כאן בעבר את הידוע לכול, שהרשת הפכה למקום בלתי אפשרי, אבל כעת אנסה למצוא לא רק מה רע אלא גם איך אפשר לתקן. לתועלתי שלי ולתועלת הציבור, הנה רשימת הצעות לכל הפעילים ברשתות:

1. כותב שמבקש להצביע על בעיה או חוסר, שיחשוב עוד רגע ויוסיף פסקה שתסביר איך אפשר לצאת מהפלונטר. לפעמים הוא יגלה שאין לו דרך טובה להציע, ואם כך הרי שאין אשמים ואולי כל הפוסט שגוי מתחילתו. אם יגלה דרך כזו, מה טוב (כן, התחלתי מהסעיף הזה כדי להראות עד כמה אני מקפיד על ההצעות, בסעיפים הבאים אצא פחות טוב).

2. דמיון מודרך. מי שמבקש לרטון כלפי דמות ציבורית, שיתאר את עצמו באותו מצב וישער כיצד היה נוהג. שר לא נולד שר, הוא אדם שיושב בתוך חדר ונדרש לטפל באלף סוגיות ביום. אם הוא לא גינה מעשה שלדעתנו היה ראוי לגינוי, לא בטוח שסיבה נסתרת מנעה ממנו. אולי סתם הוא היה עסוק. אולי הבן שלו היה חולה ואשתו בעבודה. אם מדובר במגמה סדרתית, כמובן שכנראה עלינו כאן על משהו. אבל כדי להבחין במגמה נדרש תחקיר קצר. לא תחקיר עיתונאי, אנחנו מדברים על פייסבוק. גוגל. שאנשים יעשו גוגל.

3. הצעה שאולי רבים לא יסכימו לה: לא לשתף פוסטים שמצביעים על עוולות של בעל עסק או נותן שירות. אף פעם לא. אלא אם כן בדקתם ווידאתם שאכן התבצע עוול. אכן, הרשת היא נשקו של הצרכן, אבל אם מחיר הכוח הוא פגיעה רחבה בבעלי עסקים – פעמים רבות מדי לא בצדק – אז עדיף שנישאר קצת יותר חלשים. כוחו של בעל עסק יחיד אינו כל כך גדול אל מול הצרכן, ואם הוא יספר לכל החברים שלו פנים מול פנים את שאירע לו, זו תגובה מידתית. כשמדובר בחברות גדולות, אולי יש להקל ולהתיר שיתוף בפייסבוק. שיתוף של פוסט, לכתוב פוסט תמיד מותר. כי הרי הכותב מודע לאמת וזו זכותו, אבל המשתף נוקט צד מבלי לבדוק את הפרטים.

4. האמור בסעיף הקודם מכוון כלפי עסקים ושירותים. כשמדובר בסרטון שצולם ברחוב או במטוס או בבריכה ומציג אדם צועק על אדם אחר או זורק מילה לא יפה, אין שום הצדקה. אז הוא צעק, לא מגיעה לו השפלה פומבית כל כך. מה גם שברבים מהמקרים מתגלה לבסוף שלסרטון קדמה התרחשות שלא צולמה.

5. לא להיות נחרצים כל כך. אפשר להביע עמדה ברוגע, לא כל דבר חייב להיכתב באותיות של קידוש לבנה ועם סימני קריאה. הבע את עמדתך, בנחת (מודה, אני לוקה בזה לא מעט).

6. סתם הצעה לשיפור השימוש בכתיבת פוסטים: לא לפתוח את הפוסט ב"ראיתי היום כותרת בעיתון והתלבטתי מה אני חושב על זה. אחר כך הבנתי ש...". למה זה מעניין? יש לך דעה, תכתוב אותה. פוסט הוא לא יצירה מרשימה כל כך שתגרום לנו להתעניין בהתרחשות שהייתה מאחורי הקלעים שלה. מה יהיה בשלב הבא, פרק מיוחד של פספוסים?

7. תמונות של ילדים מתחילים את בית הספר, מחופשים בפורים, שולחן החג הערוך, תבשיל טוב שיצא מהתנור – לשתף, לשתף, לשתף. כל חודש אלול הפיד מלא בתמונות נהדרות וחגיגיות של פתיחת שנת לימודים ולצידן עשרות פוסטים שרוטנים על מלאי התמונות ש"מציף להם את הקיר", כלשונם. אסור לתת להם להשפיע, תמונות ורגעי חיים זה כיף גדול. תשאלו את צוקרברג, הוא יגיד לכם שהפייסבוק נועד קודם כול בשביל זה (ובשביל הפרסום הממומן שלו, אבל זה עניין אחר).

שתהיה לנו שנה לייק.

לתגובות: mmgruzman@gmail.com