בשבע מהדורה דיגיטלית

מעכברת למחברת

חג שמח למורים, להורים, לתלמידים ובעיקר לסבים ולסבתות לרגל החזרה ללימודים ביום ראשון. סליחה, אחרי החגים

דביר שרייבר , י"ט באלול תשע"ח | עודכן: 13:39

החופש נגמר, החגים התחילו. אילוסטרציה
החופש נגמר, החגים התחילו. אילוסטרציה
צילום: דוד כהן, פלאש 90

בוקר טוב תלמידים ותלמידות, מתוקים ומתוקות. אני המורה החדשה שלכם ואני ממש מתרגשת לפתוח איתכם את שנת הלימודים.

לא, חמודה, המורה רבקה לא תלמד אתכם השנה כי היא יצאה לפנסיה. מה זה פנסיה? זה סידור כזה שעובדים כל החיים, ואז מגיעים לגיל שבמקום ללכת לעבודה נשארים בבית ושומרים על הנכדים. כן, מתוקה, אני בטוחה שהמורה רבקה תבוא לבקר אותנו מתישהו במהלך השנה. לא השבוע, כי השנה רק התחילה ואנחנו בכל זאת צריכים להספיק ללמוד משהו ביומיים וחצי שנשארו לנו עד החופשה הבאה, נכון?

חמוד, למה אתה עם הראש על השולחן? אתה בוכה? אה, סתם עייף? אני מבינה, לא הצלחת להירדם כל הלילה בגלל ההתרגשות, נכון? לא התרגשות? אהה, אתה לא רגיל לקום לפני 12 בצהריים. טוב, היום אני עוד מקבלת את העייפות הזאת, אבל מחר אני מצפה שתגיע טרי ורענן, וזה אומר שאתה צריך להזכיר לאמא ולאבא להגיד לך לעזוב את המחשב וללכת לישון מוקדם. אני יודעת שהם עסוקים עם הטלפונים שלהם, בגלל זה אתה צריך להזכיר להם להזכיר לך. לא, אני לא יכולה להתקשר כל ערב להזכיר להם. גם לי יש משפחה. וטלפונים.

אגב, אני מקווה שברור לכולנו שלא מביאים טלפונים לבית הספר, ואם מביאים לא מוציאים באמצע השיעור, ואם מוציאים לא מדברים, ואם מדברים עושים את זה בשקט. טלפונים בבית הספר זה כמו עובדים זרים לא חוקיים – אסור להם להיות פה, הם גורמים המון נזק, ותכל'ס אין לנו יכולת לאכוף את זה. ברור?

למה את בוכה? לא, המורה רבקה לא עזבה כי היא שונאת אתכם. היא אוהבת אתכם מאוד, אבל היא אוהבת יותר את החופש. כן, אני יודעת שגם אתם אוהבים אותו, אבל לכם יש עוד המון זמן עד הפנסיה, תתמודדו. בינתיים בואו נלמד, כדי שכשתהיו גדולים גם לכם תהיה עבודה שתוכלו לפרוש ממנה מתישהו. כן, בשבוע הבא יש חופש. לא, זה לא פנסיה. זה ראש השנה. כן, אני אהיה המורה שלכם גם אחרי ראש השנה. כן, עד סוף השנה. תתמודדו.

לא, אי אפשר עכשיו לצאת לשירותים. כי לא יוצאים באמצע השיעור.

חמודים, מה עשיתם בחופש הגדול? או קיי, וחוץ מלישון? מי רוצה לספר לנו על טיול מעניין שהוא היה בו? כן, חמודה, איפה היית? בניו-יורק, איזה יופי. ואתה? בפריז, נחמד. אתה היית באיטליה, מקסים. יש מישהו שנשאר בארץ? לא, גיאורגיה זה לא בארץ. גם אם כולם שם היו ישראלים.

אז אני רואה שאתם אוהבים לטייל, וגם אנחנו נצא השנה לטיולים במסגרת בית הספר. לא, לא לחו"ל. מה זאת אומרת איפה? פה בארץ. יש המון מה לראות בארץ היפה שלנו. זה בסדר, ביסודי עדיין מותר להגיד שזאת הארץ שלנו. רק בבגרות באזרחות אסור.

אמרתי שלא יוצאים לשירותים באמצע השיעור. אז תתאפק. יכולת לעשות קודם, היו לך חודשיים שלמים. ועוד יהיה לכם הרבה חופש ממני בחודש הקרוב. כן, בגלל החגים. נכון, זה לא הגיוני שלומדים שבוע כן ושבוע לא. לדחות את פתיחת שנת הלימודים לאחרי החגים זה רעיון מעניין, אבל אז ההורים ישרפו את משרד החינוך והסבתות יירדו למחתרת. היה צריך פשוט להתחיל את שנת הלימודים מוקדם יותר. היה פעם שר חינוך שעשה את זה, אבל אחריו באו שרי חינוך אחרים והדבר הראשון ששר עושה זה לבטל את מה שעשה השר הקודם. ככה זה בפוליטיקה. לא, אתה לא יכול לצאת לשירותים באמצע השיעור. לא מעניין אותי שהמורה רבקה כן הרשתה!

אני יודעת שחם. גם לי חם. לא, המזגן לא פועל. כי העירייה לא שלחה טכנאי שיתקן אותו. ביולי הם אמרו שיש זמן, ובאוגוסט העירייה לא עובדת. גם המזגן לא עבד באוגוסט, למה שהוא פתאום יעבוד עכשיו?

יופי, צלצול. צאו להפסקה, וכשתחזרו נדבר על מה שצפוי לנו בשנה הקרובה. כלומר השבוע. זאת אומרת מה שנשאר ממנו. בקיצור, צאו להפסקה ותחזרו אחרי החגים. אולי עד אז גם המורה רבקה תחזור.

שפיר קאמר

רגע אחרי שסתיו שפיר הודיעה שהיא לא תתמודד על ראשות עיריית תל אביב, ירדו בגוש דן המלוחלח ובמערב הנגב המפויח גשמים מנחמים של סוף אוגוסט. מה שמעורר את התקווה שאו-טו-טו, אחרי קיץ מתיש ובוער, עם בוא החגים, החצבים, החסידות והשלכת, יהיה לנו פה סוף סוף – סתיו שפיר.

*** אבא של חייל ***

בזמן שהעולם היהודי מתמרק לקראת הימים הנוראים, גם לצה"ל יש יום דין משלו שיכול לחול בכל אחד מימות השנה. מדובר, כמובן, בביקורת של אכ"א.

אכ"א הוא בסך הכול אגף כוח אדם, אבל גם המפקדים הקשוחים ביותר משקשקים ממנו כמו שנילס הולגרסן פחד מהמפקדת אקה, שאומנם הייתה אווזה אבל הטילה את חתתה במלוא עוזה. בגלל זה כבר ביום ראשון המפקדים שולחים את החיילים לצחצח את השבילים, העצים, האבנים והשמיים. בשעות אחר הצהריים המאוחרות הבסיס באמת נקי ומתוקתק, והחיילים המותשים קורסים והולכים לישון. זאת אומרת לשמור.

ביום שני אוספים את החיילים, מחתימים אותם על סמרטוטים ושולחים אותם לנקות ולהבריק ולצחצח ולהבהיק. לשאלה למה מנקים אם כבר ניקינו אתמול, מספקים המפקדים את התשובה הסמכותית: "תפסיקו להתבכיין, בכיינים!". ובאמת בערב הבסיס שוב נקי ומצוחצח, והחיילים עולים לעמדות כדי לשמור שלא יבואו מחבלים וילכלכו אותו.

ביום שלישי הבסיס עדיין נקי, אבל המפקדים בכל זאת שולחים את החיילים לנקות, מה שבטוח בטוח. תוך כדי העבודה אחד החיילים שואל לתומו מתי בעצם הביקורת, ונענה בתשובה העניינית: "זה לא עניינכם. תנקו!".

ביום רביעי מתפשטת שמועה עקשנית שמחר, ממש מחר, יגיעו המבקרים של אכ"א, לכן כל חייל מקבל סחבה, מגב ומפקד שהולך אחריו לכל מקום וצועק עליו שהוא לא מנקה טוב.

ביום חמישי בבוקר מעמידים את כל החיילים בשלשות, והסמלים עוברים ברחבי הבסיס עם נר ונוצה ובודקים שלא נשאר בטעות פירור חמץ, או יותר גרוע, אבק. אחריהם בא הרס"פ ובודק שהם בדקו טוב, ואחריו מגיע המ"מ שמראה למ"פ שמראה לסמג"ד שמראה למג"ד שהכול ערוך ומוכן ושכל החיילים עוצרים את נשימתם כדי לא לזהם את האוויר לקראת הביקורת הגורלית של אכ"א, שזה, אגב, ראשי תיבות של "אין כאן אבק".

בסוף, כשאף אחד כבר לא רואה בעיניים והמג"ד על סף התמוטטות עצבים, מגיעים אנשי הביקורת, וסגל הפיקוד מקבל אותם בחיוכים היסטריים ולוקח אותם לסיור ברחבי הבסיס הסטרילי, שלא לומר ורסטילי, שלא לומר דבילי. אחר כך קורה אחד מהשניים: או שהמפקדת אכ"א מאשרת שהכול בסדר ועפה ללפלנד לחגים בזמן שהחיילים חוזרים לנקות, או שהביקורת נכשלת, המפקדים עפים לכל הרוחות – והחיילים ממשיכים לנקות.

לתגובות: dvirshrayber@gmail.com