בשבע מהדורה דיגיטלית

הסליחות כהתבטלות

הסליחה על העבר נתונה בידיו של הקב"ה, והשותפות של האדם בכפרה זו היא בכך שהוא שובת, מבטל את עצמו ונעשה פסיבי.

הרב אליהו ליפשיץ , י"ט באלול תשע"ח

עומד אדם בלילה חודר לתוך נפשו וחש את אפסיותו. מתוך תחושה זו עומד הוא לסליחות. אמירת סליחות
עומד אדם בלילה חודר לתוך נפשו וחש את אפסיותו. מתוך תחושה זו עומד הוא לסליחות. אמירת סליחות
צילום: פלאש 90

מצוות תשובה היא מהמצוות התמוהות במניין המצוות, מצווה מיותרת לכאורה, שאינה מוסיפה דבר על שאר מצוות התורה.

הרי כל אדם חייב לקיים תמיד את כל מצוות התורה, וגם החוטא חייב לקיים את כל מצוות התורה, אז מה מוסיפה מצוות תשובה? הרי חיובו של החוטא להימנע מעבירה קיים מכוח מצוות התורה האחרות.

לדוגמה: אדם חי עם אישה בעבירה, האם הוא חייב לנתק את הקשר עמה? בוודאי, התורה אומרת "ואל אישה... לא תקרב לגלות ערוותה", ולכן הוא חייב להפסיק לחיות עמה בעבירה. האם חיובו להפסיק לחיות עמה בעבירה תלוי במצוות תשובה? בוודאי שלא, התורה אוסרת גילוי עריות ומכוח איסור זה הוא חייב להפסיק לחיות עם האישה בעבירה.

אלא שהתשובה לשאלה היא שמצוות התורה הן מצוות על העתיד, ומצוות תשובה היא מצווה על ההווה. מצוות התורה עוסקות ב"חפצא" - באיסורים, ומצוות תשובה עוסקת ב"גברא" - באדם. אדם חטא ונכשל בעבירה. בלי מצוות תשובה, אין עליו כרגע שום חיוב. החטא שחטא אינו בר תיקון, ועבירה חדשה אינה עומדת כרגע על הפרק. מצוות תשובה יוצרת חיוב חדש, חיוב על האדם. במצוות תשובה חידשה התורה שלא די בכך שהוא אינו חוזר וחוטא, אלא יש על האדם חיוב לתקן את עצמו ולשנות את הזהות האישית שלו. אתמול היה רשע, חוטא ועבריין, והיום נהפך הוא לאיש אחר. היום הוא צדיק, טהור וקדוש.

מצוות התורה עוסקות בעתיד, מורָה לעשות מצוות ואוסרת לעשות עבירות. מצוות התשובה עוסקת בהווה, בזהות של האדם ובתיקון עולמו הפנימי. ומה עם העבר, האם אנחנו משלימים איתו? האם פנינו לעתיד והעבר אינו מעניין אותנו? התשובה המקובלת היא: כן. אין יכולת לשנות את העבר ולכן חובה עלינו להשלים איתו. "אין בוכים על חלב שנשפך" - החלב נשפך ואיננו ואין טעם לבכות עליו, שהרי הבכי לא יחזיר את החלב שאבד.

אולם האמירה ש"אין בוכים על חלב שנשפך" סותרת את הדרכתה של התורה. העבר הוא חלק מהותי מחיינו העכשוויים. בכמה מצוות מורה התורה על זיכרון העבר. "זכור את אשר עשה לך עמלק", "זכור את אשר עשה ה' אלוקיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים". גם במצוות תשובה, התורה אינה מצווה על התשובה בלבד אלא אף על הכפרה.

אם לסכם, מצוות התורה עוסקים בתיקון העתיד, התשובה עוסקת בתיקון ההווה, והכפרה עוסקת בתיקון העבר.

כאן הבן שואל: כיצד? כיצד אדם פועל על העבר? כיצד הוא יכול לשנות דברים שהיו ואינם? התשובה היא שאדם אינו יכול, אבל הקב"ה יכול ויכול. האדם הנתון במגבלות החומר ובגבולות הזמן אינו יכול לשנות את העבר, אך הקב"ה שאינו נתון בגבולות הזמן משנה את העבר.

וכאן הבן חוזר ושואל: ומה לנו בתפקידיו של הקב"ה? אנו נעסוק בתשובה והקב"ה יעסוק בכפרה, ולמה לנו לעסוק בנסתרות? עונה על כך התורה: "והיתה לכם לחוקת עולם בחודש השביעי בעשור לחודש תענו את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו האזרח והגר הגר בתוככם. כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו". מכיוון שהקב"ה מכפר עליכם אתם צריכים לשבות מאכילה ולשבות ממלאכה. הקב"ה מכפר על חטאיו של האדם, אך אין הקב"ה מכפר בלי שותפות של האדם. שותפותו של האדם בכפרה על העבר היא בכך שהוא שובת, בכך שהוא פסיבי. שותפותו של האדם בכך שהוא מבטל את עצמו כלפי הקב"ה. עולם החומר מעכב את תיקון העבר, ורק ביטול האדם מאפשר לקב"ה לתקן את העבר ולכפר עליו.

חשיבות ההבנה

עיקר מצוות הכפרה הוא ביום הכיפורים, אך חכמים הנהיגו אמירת סליחות בימים שלפני יום הכיפורים כדי להתכונן לכפרה של יום הכיפורים. כשם שעיקרו של יום הכיפורים הוא בשביתה ובהתבטלות של האדם כלפי הקב"ה, כך עיקר הסליחות בהתבטלות של האדם כלפי הקב"ה. נקודה זו שזורה בסליחות מתחילתן ועד סופן, ונבחן זאת בעיון בזמן הסליחות, בפסוקי הפתיחה לסליחות, בווידוי ובמבנה הסליחות.

זמן הסליחות הוא בלילה. היום נברא לעשייה וליצירה, והלילה נועד להתכנסות פנימה. ביום מתגלה לאדם עולם ומלואו והוא יוצא לכבוש את עולמו של הקב"ה. חשכת הלילה אינה מאפשרת לאדם לכבוש את העולם, אלא רק לחדור לתוך נפשו פנימה. עומד אדם בלילה, חש את מוגבלותו ואת קטנותו, חודר הוא לתוך נפשו וחש את אפסיותו. מתוך תחושה זו עומד הוא לסליחות.

הסליחות בנויות במבנה של תפילה: "אשרי", קדיש, פסוקי שבח (המקבילים לשלוש ברכות השבח שבתפילת העמידה), פיוטים וי"ג מידות (המקבילים לברכות האמצעיות של תפילת העמידה), חתימה (המקבילה לשלוש הברכות האחרונות של תפילת העמידה), תחנון וקדיש שלם. לצד הדמיון בין התפילה לסליחות, יש הנגדה חזקה בין השניים. במרכז התפילה עומדות שלוש עשרה ברכות של בקשה, ואילו במרכז הסליחות עומדות שלוש עשרה מידות הרחמים של הקב"ה. התפילה מתמקדת באדם ובצרכיו האנושיים והרוחניים, והסליחות מתמקדות בבורא המעביר על מידותיו.

כך גם בפסוקי הפתיחה. הסליחות פותחות בפסוקי שבח. בחלק הראשון שלושה עשר פסוקים, ותשעה מהם עוסקים בהשתחוויה שאנו משתחווים לבורא העולם. בחלק השני פסוקים המתארים את גדולתו של הקב"ה. משמעות בחירת פסוקים אלו ברורה. פסוקים אלו מבטאים את ההתבטלות המוחלטת שלנו כלפי ה' יתברך. אנו משתחווים לפניו ארצה בפישוט ידיים ורגליים, ומבטאים את אפסותנו, שאנו דבוקים לקרקע ואילו הקב"ה גדול ונורא גבוה מעל גבוה.

הווידוי מפרט חטאים שונים בסדר אלפביתי. מתוך 24 חטאים, שש בלבד הם חטאים מסוימים ושאר 18 החטאים הם חטאים כלליים: אשמנו, בגדנו, העווינו, זדנו וכו'. ההתמקדות של הווידוי בחטאים הכלליים מעידה על כך שאנו מכירים בהיותנו רשעים וחטאים. עומד אדם לפני הקב"ה מתוך הכרה מלאה בהיותו עפר ואפר, עומד אדם לפני הקב"ה מתוך הכרה מלאה שאין לו דבר משל עצמו, מתוך הכרה מלאה שהקב"ה צדיק והוא רשע. הכרה זו באפסיותו של האדם מאפשרת לקב"ה למחול לו על עונשו ולכפר לו על כל חטאיו.

מתוך הבנה זו, יצאה לאחרונה מהדורה חדשה של סליחות - סליחות מבוארות נפש מרדכי. מהדורה זו חרטה על דגלה להעצים את חוויית הסליחות, ולפיכך יש לה מאפיינים המייחדים אותה משאר המהדורות השונות של סליחות מבוארות שיצאו בשנים האחרונות. המהדורה פותחת במבוא המסביר את מהות הסליחות ואת העוצמה הרבה בתוכן הסליחות ובמבנן.

המהדורה מעוצבת בהקפדה רבה. י"ג מידות הן מרכז הסליחות ולכן הן מעוצבות באותיות גדולות המראות את מרכזיותן. הפיוטים מעוצבים כצורתם - בתים נפרדים ובכל בית שורות שונות. הפסוקים שייכים לפיוט שלאחריהן, ולכן הם מופרדים מי"ג המידות שלפניהם. את הפיוטים מלווה ביאור קצר ומדויק המסביר את לשון הפייטנים הקשה לעברית בת זמננו. לנוחות המתפלל הביאור צמוד לפיוט, שורה פיוט ומולה שורה של ביאור.

הפייטנים היו בקיאים בתנ"ך ובדברי חז"ל והם כתבו את פיוטיהם בהשראת מקורות אלו. במהדורת נפש מרדכי יש ציטוט מלא של מקורות הפיוט. כדי לאפשר למתפלל להבין את הפיוט אף אם אינו מספיק תוך כדי התפילה להבין כל מילה ומילה, הפיוט פותח בכותרת קצרה המסכמת את נושא הפיוט.

כשאומרים את הסליחות בעיצוב בהיר ומתוך הבנת המילים, חשים את עוצמת היצירה של הפייטן וחוויית הסליחות שונה לחלוטין. לדוגמה: הפיוט הפותח את הסליחות של עשרת ימי תשובה הוא פיוט של רש"י המבוסס על דברי חז"ל ששבעה דברים קדמו לעולם, ואחד מהם הוא התשובה. רש"י מתאר את דברי חז"ל באופן ציורי ומוחשי, כעין סרט ריאלי שהמתפלל צופה בו. במעבר חד הוא עובר מהתיאור השמימי של הדברים הקודמים לעולם, לצורך לחזור בתשובה ובתפילה שלנו שתשובתנו תתקבל. כשאומרים את מילות הפיוט מתוך ההבנה הזאת, ולא סתם כמילים הכתובות בסליחות, קשה להישאר אדיש ולא להתעורר לתשובה.

הרב אליהו ליפשיץ הוא מחבר הספר 'סליחות מבוארות' שיוצא לאור בימים אלו

מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת shlomopy@gmail.com

(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיישלחו)