בשבע מהדורה דיגיטלית

מצפים לטוב

לחץ מסיבי של איילת שקד לשינוי עמדת היועמ"ש ביחס למצפה כרמים הוביל לניצחון גדול של תושבי היישוב הקטן

שלמה פיוטרקובסקי , י"ט באלול תשע"ח

יצטרכו עוד לעבור את מכשול בית המשפט העליון. החגיגות במצפה כרמים
יצטרכו עוד לעבור את מכשול בית המשפט העליון. החגיגות במצפה כרמים
צילום: תושבי מצפה כרמים

1

ביום שלישי השבוע בשעות הערב ערכו תושבי היישוב הקטן מצפה כרמים, הסמוך לכוכב השחר שבבנימין, חגיגה קטנה.

שירים נוגנו, ריקודים נרקדו וגם מקומם של הבשרים על המנגל לא נפקד. הסיבה למסיבה לא הייתה סיום החופש הגדול וגם לא החגים המתקרבים, אלא פסק דין, 54 עמודים אורכו, שנתן באותו יום שופט בית המשפט המחוזי בירושלים אמנון דראל. על ניצחון מתוק יותר מזה שהם זכו לו, לא יכלו התושבים לחלום. בפסק הדין קיבל השופט במלואה את טענתם המרכזית של התושבים, שיוצגו על ידי עורך הדין הראל ארנון. השופט דראל קבע כי התושבים יושבים על הקרקע של היישוב הקטן בזכות ולא בגזל, וכי הדרך להסדרתו המלאה פתוחה למעשה לרווחה.

הדרך עד לרגע המרגש לא הייתה קלה. לאורך כל התקופה מאז התפוצצה הפרשה עם הגשת העתירה הראשונה לפינוי היישוב, עשתה המערכת המשפטית של המדינה ככל יכולתה על מנת להביא לפינויו. ולכן, דווקא בגלל הקשיים שבדרך, הניצחון הנוכחי (שאיננו עדיין למרבה הצער סוף הדרך) מתוק במיוחד.

סיפורו הנוכחי של מצפה כרמים מתחיל בשנת 2000. הימים ימי שלטונו קצר הימים של אהוד ברק, ובין ראש הממשלה ושר הביטחון דאז ובין מועצת יש"ע נחתם הסכם שזכה מאז לכינוי "הסכם המאחזים". עיקרו של ההסכם הוא ששורה של מאחזים שהיו פזורים ביו"ש הועברו לתוך תחום השיפוט של יישובים קיימים, כשלב ראשון בדרך להסדרתם כשכונות של אותם יישובים. בין המאחזים היה גם מצפה כרמים, אז מאחז סמוך למעלה רחבעם, שתושביו הביעו נכונות לעבור לשטח השייך בתב"ע ליישוב כוכב השחר. העברת המאחז בוצעה, התושבים התרגלו למקום החדש, ותוך כמה שנים החלה במקום גם תנופת התפתחות ובנייה. אך הכול נעצר ביום בהיר אחד בראשית העשור הנוכחי, כאשר כמה פלשתינים הגישו לבג"ץ עתירה בטענה שהיישוב יושב על אדמותיהם.

התושבים היו בטוחים שמדובר בעתירת סרק, אך מהר מאוד התבררה התסבוכת המשפטית. מתברר שמצפה כרמים אכן נמצא בשטח התב"ע של כוכב השחר, אך מצוי מחוץ לגבולות צו התפיסה שעל הקרקעות שנתפסו בו הוקם היישוב.

בעוד העתירה מתגלגלת בבג"ץ, החליטו התושבים בעצת עו"ד ארנון להגיש תביעה תקדימית, ראשונה מסוגה, שדרשה להכיר בהם כבעלי הזכויות בשטח שעליו ממוקם היישוב. התושבים הסתמכו על סעיף 5 לצו 59 של המפקד הצבאי ביהודה ושומרון, המכונה גם "סעיף תקנת השוק". הסעיף קובע כך: "כל עיסקה שנעשתה בתום לב בין הממונה ובין אדם אחר, בכל נכס שהממונה חשבו בשעת העיסקה לרכוש ממשלתי, לא תיפסל ותעמוד בתקפה גם אם יוכח שהנכס לא היה אותה שעה רכוש ממשלתי". לטענת התושבים, הממונה, היושב במינהל האזרחי, הקצה את כל הקרקע הכלולה בתב"ע של כוכב השחר להסתדרות הציונית, שהיא מצידה העניקה להם מעמד של "בר רשות" בקרקע. התביעה הוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים בשנת 2013, ובשנת 2015 נעתר בית המשפט העליון לבקשת התושבים והמדינה, והשעה את ההליכים בבג"ץ עד לסיום בירור התביעה.

ההליכים במחוזי היו ממושכים מאוד, ולכל אורכם ניסו לא רק העותרים הערבים שהפכו לנתבעים אלא גם נציגי המינהל האזרחי מפרקליטות המדינה להביא לדחיית התביעה. בפסק הדין מתאר השופט דראל את יחס פרקליטי המינהל לעדים שהביאו התושבים, שהיו בעברם קציני צבא ועובדי המינהל: "אנשי הצבא לשעבר שהעידו נחקרו נגדית על ידי באת כוח המינהל האזרחי, כשלעיתים נדמה היה כי באת כוח המינהל האזרחי אינה חוקרת אנשי צבא ועובדי מדינה לשעבר, שפעלו במסגרת מילוי תפקידם עבור הצבא והמינהל האזרחי, אלא צדדים יריבים".

ברגע האחרון, בדקה ה-90 ממש, שינה המינהל האזרחי את עמדתו. היה זה בעקבות לחץ מסיבי מאוד שהפעילה שרת המשפטים איילת שקד, שהביא לשינוי בעמדת היועץ המשפטי לממשלה. עם הגשת הסיכומים על ידי המינהל האזרחי, התברר שהמינהל איננו מתנגד להכרה בהקצאת הקרקע על ידי הממונה להסתדרות הציונית, וממילא לקביעה שסעיף תקנת השוק חל במקרה הזה. עם זאת, המינהל ביקש להתנות קביעה שכזו בבירור משפטי נוסף. הרקע להסכמה לעשות שימוש בסעיף תקנת השוק הוא כמובן פעילות ועדת ההסדרה והלחץ סביב חקיקת חוק ההסדרה. ביום שלישי השבוע קיבל השופט דראל כאמור את הטענה העיקרית, והצהיר בפסק דין מפורט כי סעיף תקנת השוק חל בעניינם של התושבים במצפה כרמים.

2

היפוך היוצרות

פסק הדין כולל הרבה דברים מעניינים, אך מקוצר היריעה נתמקד בשלושה. מה שלא כתוב בפסק הדין, אבל למעשה מרחף מעליו, הוא הקביעה שתקנת השוק המדוברת תקפה גם בנוגע לתושבי יו"ש היהודים. התפיסה שמובילים משפטני יו"ש לאורך שנים, בחסות היועמ"שים, לפיה תושבי יו"ש היהודים הם תושבים סוג ב', נדחתה בפסק הדין אפילו בלי להזכיר אותה. הפרחים על שינוי התפיסה מגיעים לשרת המשפטים איילת שקד, שהצליחה ללחוץ על היועמ"ש מנדלבליט לשנות את המדיניות המשפטית בעניין. כעת הדברים ברורים: אם יש תקנת שוק - גם היהודים מוגנים על ידה. זה נכון לתושבי מצפה כרמים, וזה נכון לעוד אלפי משפחות יהודיות ביהודה ושומרון שבתיהן הפכו בשנים האחרונות לתלויים על בלימה, למרות שכאשר נבנו היה ברור לכל הגורמים שהם חוקיים למהדרין. פעילות הצוות שזכה לכינוי "צוות קו כחול" גרעה את כל אותן דירות משטחי אדמות המדינה, וכעת דרך השער הרחב של תקנת השוק ניתן יהיה להסדיר אותן מחדש.

הנקודה השנייה שבה בית המשפט קיבל את עמדת התושבים, במקרה הזה בניגוד לעמדתו של מנדלבליט, נוגעת לשאלה שהיא אולי טכנית, אבל בפועל מהותית מאוד. בית המשפט קבע שלא צריך להגיש תביעה לבית משפט כדי להפעיל את תקנת השוק, אלא המינהל האזרחי הוא זה שצריך בעצמו להפעיל אותה. אם יש פלשתיני שחושב שהוא נפגע – הוא זה שצריך להגיש את התביעה. את הסיטואציה שנוצרה בבית המשפט הגדיר השופט כהיפוך היוצרות. המשמעות היא כמובן הקלה משמעותית בכל הליכי ההסדרה על פי תקנת השוק בעתיד.

הנקודה השלישית, שגם היא חשובה מאוד, היא התנהלות המינהל האזרחי. השופט לא חסך מילות ביקורת על אנשי המינהל האזרחי, ואף ביטא זאת באופן כלכלי פשוט מאוד בפסיקת הוצאות משמעותיות. לא מדובר בדרגי הביצוע אלא במשפטני המינהל, שעשו הכול כדי להקשות על תושבי מצפה כרמים לדאוג לזכויותיהם. לאורך כל המשפט, למעשה עד לרגע האחרון (ולא כולל הרגע האחרון), התנגד המינהל לדרישה הצודקת של התושבים, וגרם בכך להארכת ההליכים בעניין ללא שום צורך. מישהו במינהל האזרחי חייב לשלם את המחיר, ואם זה לא יקרה זו פשוט חרפה.

3

עוד לא נגמר

החגיגות כאמור מוצדקות, אך עם שוך החגיגות צריך לציין שבדרך אל ההסדרה יצטרכו תושבי מצפה כרמים לצלוח עוד שתי משוכות, שתיהן בבית המשפט העליון. ראשית, סביר להניח שפסק הדין הנוכחי יגיע לערעור בבית המשפט העליון. בנוסף לכך, לאחר סיום ההליך האזרחי יצטרכו שופטי בג"ץ להכריע בעתירה המקורית. סביר אומנם להניח שאם משוכת העליון הראשונה תעבור בשלום גם המשוכה השנייה תיצלח, אולם בית המשפט העליון בהחלט עלול למצוא סדקים שדרכם ניתן יהיה להפוך את פסיקת המחוזי, או את חלקה. לכן גם כאן, ממש כמו בפוקר, את הכסף המטאפורי נספור רק במדרגות היציאה מבית המשפט העליון.

***הפינה הכלכלית***

האחריות לפנסיה היא שלכם

במהלך השנים האחרונות עשו הכנסת ומשרד האוצר שורה ארוכה של צעדים שנועדו להגביר את השליטה של כל אחד מאיתנו על הפנסיה של עצמו. מטרת המהלך הייתה פשוטה: לוודא שהפנסיה של כל אחד מאיתנו משרתת רק אותו, ולא את המעסיק או את סוכן הביטוח שאיתו עובד המעסיק. במסגרת התהליך, שעדיין לא הושלם לחלוטין אבל בהחלט קרוב להשלמה, כל עובד רשאי לבחור את המוצר הפנסיוני שבו הוא מעוניין מבין כלל המוצרים הקיימים במשק. למוצר הזה המעסיק חייב להפריש הן את התשלומים המנוכים משכרו של העובד והן את התשלומים שבהם חייב המעסיק. השאלה איזה סוג מוצר פנסיוני בחר העובד, ובאיזו משלל החברות המנהלות מוצרים שכאלו בחר העובד לשים את כספו, כבר איננה עניינו של המעסיק. למעשה, החוק אוסר על המעסיק להתערב בבחירה, ומגן באופן כמעט מלא (ובקרוב לגמרי מלא) על החופש של העובד לבחור כרצונו.

אולם מתברר שבצד הדאגה לאינטרס של העובד ולאוטונומיה שלו בניהול ענייניו הכלכליים, מונח שובר לא קטן: האחריות. משעה שהעובד לקח את האחריות על ההסדר הפנסיוני של עצמו, למעביד כבר אין שום אחריות להסדר הזה. ואם זה לא היה מספיק ברור, אז בשבוע שעבר בית הדין הארצי לעבודה הפך את זה לברור, סופי ומוחלט.

בסיפור המעשה שהגיע לפתחו של בית הדין יש לא מעט פרטים, וכאן נביא רק את החשובים. עובדת התחילה לעבוד במקום עבודה והודיעה למעביד על ביטוח המנהלים שבו בחרה כהסדר פנסיוני. ביטוח המנהלים הספציפי הזה לא כלל ביטוח אובדן כושר עבודה. אחרי כמה שנים (לא רבות) חלתה העובדת ואיבדה את כושר עבודתה, ולטענתה אז גילתה שאיננה מבוטחת במקרה של אובדן כושר עבודה. אז תבעה העובדת את המעסיק בטענה שלפי צו ההרחבה שמכוחו קיים הסדר פנסיית חובה, חובה על המעסיק להפריש להסדר פנסיוני הכולל ביטוח אובדן כושר עבודה. המעסיק היה חייב לוודא זאת, ומאחר שלא וידא הוא חייב לשאת בתוצאות. טען המעסיק מצידו: אני הפרשתי את כל מה שאני חייב למוצר הפנסיוני בדיוק על פי בקשתה של העובדת, ובכך יצאתי ידי חובה.

בית הדין האזורי לעבודה קיבל את עמדת החברה, ובעקבות כך פנתה העובדת לבית הדין הארצי. בית הדין הארצי הבין שמדובר בסוגיה עקרונית וביקש גם מהיועמ"ש להציג את עמדתו. היועמ"ש אכן התייצב בהליך וטען שלא רק שהמעסיק לא היה חייב לוודא כלום, למעסיק היה אסור על פי החוק להתערב במערכת היחסים שבין העובדת לחברת הביטוח או סוכן הביטוח. בשבוע שעבר אימץ בית הדין הארצי את עמדת היועמ"ש ושידר לכולנו, כל העובדים, מסר מאוד ברור: קחו אחריות, הפנסיה היא בראש ובראשונה הבעיה שלכם. אתם אלו שצריכים לדאוג למה שקורה בה ולא אף אחד אחר.

לתגובות: shlomopy@gmail.com