בשבע מהדורה דיגיטלית

בחירות בדרך לבחירות

המלחמות בין הפלגים בחברה החרדית סביב הבחירות המקומיות עלולות לפגוע ביכולת של הפוליטיקאים החרדים להגיע להסכמות על חוק הגיוס

יאיר שרקי , י"ט באלול תשע"ח

קרב איתנים בין חסידים לליטאים. יוסי דייטש, המועמד החרדי לראשות עיריית ירושלים
קרב איתנים בין חסידים לליטאים. יוסי דייטש, המועמד החרדי לראשות עיריית ירושלים
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

רוחות הבחירות חזרו לנשב השבוע, אבל גם הן לא השפיעו הרבה על האוויר החם והעומד של סוף אוגוסט.

נתניהו הגדיל את התיאבון שלו וסימן יעד של 40 מנדטים, שרים אחרים כבר התחילו לחלק תיקים לממשלה הבאה, אבל המערכת הפוליטית בהמתנה. עד שהחרדים לא יחליטו כיצד לנהוג בסוגיית הגיוס שום דבר לא יזוז, ולהם יש הרי זמן.

האדמו"רים לא מתכנסים לדון בחוק, כשהסיבה הרשמית היא שהם עסוקים בקבלת קהל לקראת הימים הנוראים. בינתיים הדבר מאפשר לחברי הכנסת החרדים להרוויח זמן ולנסות לצנן את הרוחות. בנוסף לכך מזכיר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל יוחלף בקרוב, מהלך שנועד להעביר מהתפקיד הרגיש את מי שסומן כגורם מתסיס, לטובת מזכיר אחר שיתווך בין האדמו"רים בכיוון רגוע יותר.

אבל עוד יותר משהם עסוקים בחוק הגיוס, ראשי המפלגות החרדיות שקועים בבחירות המקומיות. רוב המערכת הפוליטית מתעניינת באופן טבעי בשני הקרבות הגדולים - תל אביב וירושלים, אבל בציבור החרדי המערכה בכל רחבי הארץ חשובה לא פחות, אולי אפילו יותר, מהבחירות לכנסת. מספיק להסתכל על כוחן של המפלגות החרדיות, ש"ס ויהדות התורה לפלגיה השונים, ברשויות המקומיות. היחס בין מספר המנדטים שיש למפלגות החרדיות במועצות למספר המנדטים שיש להן בכנסת גדול פי כמה מזה של מפלגות גדולות בהרבה כמו הליכוד או המחנה הציוני.

המתח שנחשף בשבועות האלה בתוך המפלגות החרדיות עלול לבוא לידי ביטוי גם בבחירות לכנסת. בירושלים מתנהל קרב איתנים בין החסידים שרוצים את דייטש כראש עיר, הליטאים שרוצים כל מה שאפשר הפוך מהחסידים, וש״ס שרוצה את ליאון. גם ברשימות למועצה בבירה נרשמה דרמה כאשר דגל התורה הליטאית החליטה לרוץ בנפרד מאגודת ישראל. ליטאים נגד חסידים.

לא רק בירושלים. בכל רשות מקומית חרדית מתנהלת מלחמה ופנקסנות על פי הסכמים עתיקים בין המפלגות. ש"ס שהפסידה באלעד בפעם שעברה דורשת בדיל עם הליטאים להחליף את ראש העיר המכהן ישראל פרוש, בנו של ח"כ מאיר פרוש. בבית שמש מציבים האשכנזים תנאים לתמיכה בהמשך כהונתו של ראש העיר המכהן מש"ס, ורק בבני ברק לא יהיו בחירות לראשות העיר אלא רק למועצה, בעקבות הסכם בין המפלגות על מועמד אחד מוסכם.

פירוט הפוליטיקה המקומית הזאת, שמרוחה בהרחבה במדורים המוניציפליים בכל עיתון או אתר חרדי, חשוב כדי להבין משהו גדול יותר. המערכה המוניציפלית עלולה לגרום לדימום פנימי כבד בתוך המגזר החרדי. ההחלטה על נוסח חוק הגיוס שדורשת הסכמה רחבה, ובאמת חשובה בהרבה לעתיד המגזר, עלולה ליפול קורבן לקרבות המקומיים. יש היגיון פוליטי מקומי בכל אחד מהקרבות הנ"ל, אבל גם סימנים מרתקים לקראת הבחירות הארציות. מתברר שהדבק העיקרי בין הסיעות בכנסת הוא אחוז החסימה.

בין בחירות 2013 לבחירות 2015 איבדו המפלגות החרדיות שליש מכוחן. יהדות התורה ירדה משבעה מנדטים לשישה בגלל המאבק עם הפלג הירושלמי. ש"ס צנחה מאחד עשר מנדטים לשבעה בגלל הפיצול של אלי ישי. הנתח הקואליציוני השמן חיפה על הירידה המספרית, אבל היא נמצאת שם. איש לא יכול להבטיח לראשי ש"ס ויהדות התורה שכך יהיה גם בהרכבת הממשלה הבאה. פיצול שיוביל לירידה נוספת בכוח עלול להיגמר בישיבה באופוזיציה, שתהיה כואבת מאי פעם.

יותר מאשר זקן

עם כל הכבוד לשיער שצומח על פניהם של שני לוחמי גולני שהתגייסו לאחרונה, סוגיית גילוח הזקנים בצבא לא הייתה הופכת לאייטם במהדורת החדשות אם לא היה מדובר בשאלה עקרונית הרבה יותר: מי קובע מי נחשב דתי מספיק כדי לגדל זקן בצבא, ולפי מה? הסיטואציה שבה רב צבאי נדרש לבחון את ידיעותיו הדתיות של מתגייס כדי להכריע אם גידול הזקן הוא חלק "מדמותו, מהווייתו או מזהותו של החייל" כלשונה של פקודת הזקן הצבאית, היא רק דוגמה אחת למגושמות ולגיחוך של המערכת הצבאית ברגעי המפגש עם שאלות של חברה וזהות.

בכל מערכת יש טעויות בשיקול דעת, ואני לא מתרשם שיש כאן איזו גזירת שמד מכוונת. אבל צבר המקרים מצביע על נקודה יסודית - הצבא נמצא בחיכוך מיותר בסוגיות שאינן צבאיות. זה מתבטא באג'נדה שמקדם דובר צה"ל בסוגיות שנויות במחלוקת, ומהצד השני גם הזעקות על הדתה, עם כל העיוות שברובן, מגיעות מאותה נקודת אמת: הצבא לא אמור להיות מקום שמשנה את זהותם של חייליו, וגם לא להכריע בשאלות של זהות החברה הישראלית.

הקרב על הזקן לכאורה מנותק מכל זה. יש פה שאלה טכנית על חיילות ודיגום ולא סוגיה ערכית. אבל דווקא ההתעקשות התמוהה של המפקדים מלמדת על כך שזה נוגע במשהו בסיסי יותר. אם צעיר מלא במוטיבציה שנלחם כדי להגיע לגולני מוכן להישפט וללכת לכלא ולא להתפשר על הזקן, כנראה שהוא לא מנסה להערים על המערכת בשביל פטור מגילוח משיקולי נוחות או אסתטיקה. וגם אם נניח שכן, יש חיילים שפשוט מעדיפים לחסוך את דקות הגילוח בבוקר או בוחרים בזקן מסיבות אופנתיות, למי זה כל כך מפריע? למה המערכת בוחרת להיכנס למאבק קטנוני עד כדי כליאתו של חייל אחד והפיכתו של האחר לעובד רס"ר?

לוחמי מג"ב למשל, אשר כפופים למשטרה, מקבלים אישור לגדל זקן על בסיס רצון עצמי. דין אחד למשרתי הסדיר והקבע, דין אחד לדתיים וחילונים. כל מי שרוצה יכול לגדל זקן באישור המפקד, עם תנאי אחד: זקן מלא ותקני, בלי זיפים ובלי להתגלח מדי פעם. וזה קורה דווקא במג"ב שבאה במגע שוטף עם אוכלוסייה אזרחית, והנראות שם חשובה ביותר.

צה״ל, כמו מערכות ביורוקרטיות אחרות, צריך בסופו של דבר לקבוע כללים. מותר ואסור, שחור ולבן. אבל סוגיות של זהות הן הרבה פעמים בתחום שבאמצע. הגוונים השונים בין מסורתיות, דתיות וחרדיות הם לא כאלה שאפשר לשפוט באמצעות שאלון דת. רב צבאי במילואים הסביר השבוע שהם נתונים ללחץ כבד להמעיט במספר אישורי הזקן ולכן נאלצים לסנן, אבל הטיעון הזה עדיין לא פוטר מאחריות גם את שיקול הדעת שלהם. אי אפשר למדוד מיהו דתי רק בעיניים של בוגר ישיבה נחשבת ומלא כוונות טובות. הציבור המסורתי נופל בין הכיסאות בשיח שמחייב כל אחד לבחור צד. חיילים שהזקן הוא חלק מעולמם הדתי או הרוחני, או מההשתייכות החברתית שלהם, עדיין יכולים לא לזכור מהי פרשת השבוע.

קשה לחשוב על הפטרונות הנדרשת כדי להגיד לאדם "אתה לא מי שאתה אומר שאתה", דווקא בעידן שבו ההגדרה העצמית של האדם היא במקום הראשון, כולל בנושאים עדינים בהרבה כמו מגדר. גם הבחינות שעורך הצבא לבנות שמסרו הצהרת דת כדי לקבל פטור משירות כבר חוצות את גבולות הבדיקה הסבירה. הפתרון הוא לתת אמון ולהיות מוכן לשלם את המחיר שירמו אותך בשוליים. המחיר ההפוך - לשלול זכויות או זהות ממי שדובר אמת - הוא כבד יותר.

ואם כבר מדברים על הדתומטר של הצבא, דווקא בסיטואציה המקוממת יש גם לימוד חשוב פנימה. לפעמים נראה שבלהט הוויכוח הפנימי בציבור הדתי, שעליו נכתב לא מעט גם מעל דפי עיתון זה, יש מי ששופטים ומחלקים ציונים מי דתי יותר ומי פחות, מי כוונתו לשם שמיים ומי סתם זייפן. לא תמיד יש ברירה, ומותר וצריך ויכוחים נוקבים, אבל כשמסתכלים מרחוק ובצורה קצת מוקצנת, אפשר לראות שגם מחוץ למערכת הצבאית זה לפעמים מגוחך באותה מידה.

לתגובות: 2sherki@gmail.com