בשבע מהדורה דיגיטלית

ליכוד גדול, אבל לא גדול מדי

בפעם האחרונה שהליכוד התקרב ל-40 מנדטים, הדבר נוצל כדי לבצע את ההתנתקות. וגם: אורי אריאל איש ציבור מצויין אך מפלגתו זקוקה לרענון

עמנואל שילה , י"ט באלול תשע"ח

הציבור מביט לכל הצדדים ולא רואה מועמד ראוי להחליף אותו בתפקיד ראש הממשלה. בנימין נתניהו
הציבור מביט לכל הצדדים ולא רואה מועמד ראוי להחליף אותו בתפקיד ראש הממשלה. בנימין נתניהו
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

1

הבחירות לכנסת ה-21 יתקיימו ככל הנראה בחורף הקרוב. העילה המוצהרת להקדמתן תהיה תפוגתו הקרובה של חוק הגיוס על פי החלטת בג"ץ, וחוסר היכולת של החרדים וליברמן לגבש נוסח מוסכם של חוק גיוס חדש.

ההנחה היא שצל הבחירות הקרובות גורם לצדדים להתבצר בעמדתם, ולקראת הרכבת הקואליציה הבאה יהיה קל יותר להגיע להסכמות.

על כל זה אולי אפשר היה לגשר במאמץ רציני של ראש הממשלה, אבל נתניהו עצמו מעוניין כנראה בבחירות בעת הזאת, לפחות כל עוד אפשר להטיל את האחריות להקדמתן על שותפותיו הקואליציוניות. שילוב של שיקולים אלקטורליים ומשפטיים גורם לנתניהו לחשוב שמוטב לו לקיים בחירות בהקדם, כל עוד לא הושלמה החקירה ולא התקבלה החלטה אם להעמידו לדין בתיקים השונים שבהם הוא נחקר. בחודשים האחרונים הסקרים מחייכים אל נתניהו ומפלגתו. נשכחו תוצאות הסקרים מתחילת השנה, שבהם הסתמן שוויון בין הליכוד ליש עתיד, ובמקצתם אפילו נרשם יתרון למפלגתו של לפיד. בסקרים האחרונים הליכוד פותח פער של יותר מעשרה מנדטים, ומשיג תוצאה מחמיאה של כ‑35 מנדטים. בכינוס של הליכוד השבוע נתניהו דיבר על יעד של 40 מנדטים בבחירות הבאות.

2

התחזיות הללו צריכות להתקבל ברגשות מעורבים. מצד אחד, זה לא משמח שבחלוף הזמן נתניהו רק מתחזק בעקבות החקירות נגדו. הציבור מרגיש, אולי בצדק, שנגד ראש הממשלה מתקיימת רדיפה משפטית ותקשורתית מוגזמת. אבל מצד שני די ברור שנתניהו רחוק מלהיות סמל ומופת לניקיון כפיים. הוא אולי לא צריך ללכת לכלא בגלל המתנות היקרות שקיבל מידידיו העשירים, אבל אין גם סיבה שהוא יתחזק אלקטורלית רק בגלל שמתקיימות נגדו חקירות.

פרט לתחושת הרדיפה, הסיבה העיקרית למצבו המצוין של נתניהו בסקרים היא שהציבור מביט לכל הצדדים ולא רואה מועמד ראוי להחליף אותו בתפקיד ראש הממשלה. המתחרים העיקריים שלו, יאיר לפיד ואבי גבאי, נראים לידו כמועמדים מליגה ג' - לא רק בניסיון אלא גם בכישורים. וכאשר המצב המדיני טוב, המצב הכלכלי טוב והמצב הביטחוני לא רע - אין סיבה להחליף ראש ממשלה ולהסתכן במסירת המושכות לידיים שמאליות ובלתי מנוסות.

3

אז הבשורה הטובה היא שגם בבחירות הבאות השמאל לא עומד לעלות לשלטון. אבל עדיין קיימת סכנה שנתניהו יתפתה להרכיב בפעם הבאה קואליציה עם השמאל, כפי שכבר עשה בעבר.

בתקופת שלטונו השנייה, שכבר משתרעת על פני תשע שנים, נתניהו הסתפק בבנייה זעומה בירושלים ובהתיישבות. אלמלא הלחץ של שותפותיו הקואליציוניות, בעיקר הבית היהודי, הוא היה עושה אפילו פחות. הוא עצר כל יוזמה ולא התקדם סנטימטר בעניין החלת ריבונות ישראל בשטחי יהודה ושומרון. בתחום הטיפול בעיוותי מערכת המשפט, נתניהו בעיקר הציב משוכות בפני המאמצים והיוזמות הברוכות של שרת המשפטים שקד, ח"כ סמוטריץ' ואחרים. גם כאשר ניסיונותיו לטפל בבעיית המסתננים מאפריקה סוכלו שוב ושוב על ידי שופטי בג"ץ, נתניהו לא איפשר להעביר את פסקת ההתגברות שתחזיר את קבלת ההחלטות לידי נבחרי העם. במקום להביא למפנה משמעותי בנושא ההטיה שמאלה בשידור הציבורי, נוצלו הרפורמה המקיפה וסגירת רשות השידור להשגת שינוי מינורי בלבד. במישור הביטחוני הגישה של נתניהו וליברמן מול הטרור העזתי מתאפיינת לא רק באחריות, אלא גם בהססנות ובחוסר יוזמה. כל זה אומר שהצלחה גורפת של הליכוד בבחירות, במיוחד אם תבוא על חשבון שותפותיו מהאגף הדתי והימני, לא בהכרח תביא טוב למדינה. הקואליציה הנוכחית היא טובה יחסית בין השאר משום שיחסי הכוחות בתוכה הופכים את נתניהו ללחיץ.

4

ועוד לא דיברנו על העיקר – הסכנה המדינית. כאשר אין לליכוד מפלגה חזקה מימינו ששלטונו תלוי בה ונשען עליה, הוא עלול להיסחף להרפתקנות מדינית וביטחונית. בפעם האחרונה שהליכוד התקרב ל‑40 מנדטים, יו"ר הליכוד וראש הממשלה אריאל שרון הנחית עלינו את הנסיגה הכושלת מעזה, ואת הריסת 25 יישובים בגוש קטיף ובצפון השומרון. אחר כך הוא גם פילג את הליכוד והותיר אותו מפורק כדי להקים את מפלגת קדימה ביחד עם שמעון פרס, חיים רמון וציפי לבני. גם לנתניהו אין מחויבות מספיק עמוקה להתיישבות ביו"ש. בעידן שאחרי אבו-מאזן, אם לרגע נדמה יהיה שיורשיו בהנהגת הרש"פ הם פרטנרים, הוא עלול להחיות מחדש את תוכנית שתי המדינות שהציג בנאום בר-אילן. ברגע מסוים נתניהו עלול, כמו שרון לפניו, לרצות לזכות לחנינה ציבורית ומשפטית באמצעות היענות לאיזו "עסקת מאה" של טראמפ, כאשר נשיא ארצות הברית ישים את תוכניתו המדוברת על השולחן.

אז נתניהו כנראה עדיין טוב ליהודים, לפחות לעומת האלטרנטיבות, אבל מוטב שהליכוד לא יגיע ל‑40 מנדטים, אפילו לא ל‑35. כדי להבטיח טיפול טוב בנושאי ביטחון, התיישבות ומשפט צריך שיהיה לימינו של הליכוד בית יהודי חזק. וכדי לשמור על הסטטוס-קוו ולמנוע שחיקה בדמותה היהודית של המדינה ובמעמדו של עולם התורה, טוב שגם המפלגות החרדיות לפחות ישמרו על כוחן.

5

גם מצבו של הבית היהודי משתפר בסקרים האחרונים. אחרי חודשים רבים של תוצאה חד-ספרתית, לאחרונה הוא עולה לתוצאה דו-ספרתית. בחודשים שנותרו עד הבחירות תצטרך הנהגת המפלגה לעבוד על הגברת האטרקטיביות של המפלגה, במטרה למקסם את הפוטנציאל האלקטורלי שלה. כדי להבטיח את המשך חברותם בקואליציה ואת כוחם בתוכה, וכדי לשמר בידיהם את תיק המשפטים ואולי גם להשיג את תיק הביטחון, בנט ושקד וחבריהם יצרכו להציג לציבור הבוחרים רשימה מחוזקת ומשודרגת.

צעד נכון ראשון נעשה כבר בתחילת השנה, כאשר בנט הכריז מעל דפי 'בשבע' על כוונתו להמשיך בשותפות עם מפלגת האיחוד הלאומי, בניגוד לקולות שקראו לו להיפרד ממנה. העוצמה הפוליטית של הבית היהודי לא יכולה להתבסס על קולות נודדים של מתלבטים מהאזור שבין יש עתיד לליכוד. בסיס כוחו של הבית היהודי נמצא בציונות הדתית ובמעגלים הקרובים לה, ואסור שהניסיון להתרחב לקהלים נוספים יבריח את הגרעין הקשה. לכן השמעת הצהרות ערבות לאוזניהם של ארגוני להט"ב היא לא רק טעות ערכית אלא גם טעות אלקטורלית.

שניים או שלושה מבין המנדטים האבודים של הבית היהודי הלכו בבחירות הקודמות למפלגת 'יחד' בראשות אלי ישי ולמפלגות חרדיות. כדי להחזיר אותם, צריך שהציבור היותר ימני והיותר תורני ירגיש שיש לו ייצוג הולם בהנהגת המפלגה, ואת זה בנט הדתי-ליברלי ושקד שאיננה דתית אינם יכולים לספק.

6

הבית היהודי במתכונתו הנוכחית נוצר לקראת בחירות 2013 כשותפות שווה בין מפלגת האיחוד הלאומי, שלה היו ארבעה מנדטים, והבית היהודי שלו היו אז שלושה בלבד. בשתי הקדנציות שחלפו מאז, מקומו של האיחוד הלאומי בתוך השותפות הלך ונשחק, מה שגרם לכך שחלק ממצביעי האיחוד הלאומי כבר לא הרגישו שהמפלגה מייצגת אותם. בנט כבר מבין שהוא צריך לחבק אליו את הציבור הזה. הוא צריך ללכת עוד צעד ולהבין שעליו לתת לו מקום בהנהגת המפלגה, לצד בנט ושקד.

אורי אריאל הוא איש ציבור מצוין, רב זכויות ופעלים, אבל תחת הנהגתו כוחו של האיחוד הלאומי נחלש. הוא פחות מתאים לזירת התקשורת, הניו-מדיה ומשחקי הכוח שבאמצעותם בונים כיום כוח פוליטי. בחייו האישיים וגם בחלק מהצהרותיו ומעשיו הוא לא נציג מובהק של המחנה התורני. הוא אומנם מקבל עליו הנהגה רבנית, אבל כמה מהבולטים ברבני המפלגה פרשו מפעילות בה. אם המחנה התורני והימני בציונות הדתית רוצה לשחזר את כוחו מהעבר, עליו לעשות כמו שעשה הבית היהודי ולהציב בהנהגתו כוחות צעירים ורעננים. הקדנציה המצוינת שעשה הח"כ הצעיר בצלאל סמוטריץ' והתמיכה הציבורית הנרחבת שהוא מקבל בסקרים, מלמדים שהוא האיש הנכון כיום להנהיג את האיחוד הלאומי. לאחרונה התפרסם שאורי אריאל שקל לקיים בחירות חפוזות שיסכלו אפשרות של התמודדות ויבטיחו לו את ראשות המפלגה לקדנציה נוספת. צעד כזה אינו מתאים להתנהלות הישרה שאפיינה אותו עד כה. במקום זאת הוא ייטיב לעשות אם יגלה אצילות ויכתיר במו ידיו את יורשו.

ובאשר לבנט, לאחר שבפעם הקודמת הוא הפעיל את זכות השריון שלו באופן פחות מוצלח, יש לקוות שהפעם יעלה בידו לשריין לעצמו את השותפים הנכונים, כשם שהשכיל להביא למפלגה את איילת שקד.

לתגובות: eshilo777@gmail.com