אליקים רובינשטיין
אליקים רובינשטייןצילום: הלל מאיר/TPS

המשנה לנשיאת בית המשפט העליון בדימוס, השופט אליקים רובנשטיין, מסתכל על הסערות המשפטיות שהתרגשו עלינו בשנה ובשנים האחרונות בעין קצת שונה מכל אחד אחר, שלא ישב בדין בערכאה השיפוטית הגבוהה ביותר.

את הביקורת על האקטיביזם השיפוטי הוא מכיר היטב, אבל אומר שהיא משוללת כל יסוד. "מי שקורא את חוק היסוד לא יכול שלא להבין שהכנסת נתנה פה סמכות חוקתית. אתה לא צריך להיות עורך דין מדופלם או שופט. חוק יסוד כבוד האדם וחירותו קורא לבית המשפט לפרש מה הולם את ערכיה של מדינת ישראל. אלה תפקידים שהמחוקק הטיל על בית המשפט העליון", מסביר השופט רובינשטיין בראיון לבני רבינוביץ' ועו"ד משה מורגנשטרן ששודר הערב (חמישי) ברדיו 'קול ברמה'.

הוא מוסיף, "אני לא מקבל את ההגדרה אקטיביזם. אני חושב שצריך לבדוק כל תיק לגופו".

לשאלה האם יש צורך בעוד שופטים בבית המשפט העליון הוא עונה, "לגיטימי מבחינת השרה או כל גוף אחר שמנסה לקדם שופטים בגישה כזו או אחרת. אבל אנחנו לא רוצים שיהיה בית שופטים, אלא בית משפט. בעיני זה יהיה משגה גדול מאוד להוסיף עוד שופטים. אני מאמין באמונה שלמה שבית המשפט הזה הוא מקום הגון".

גם פסקת ההתגברות, אינה לטעמו של רובינשטיין. "אני חושב שזה לא דבר שצריך ונחוץ. זה ירד קצת מהדיון הציבורי, כי זה כל כך איזוטרי וכל כך מעט מקרים יגיעו למצב כזה, שהצר אינו שווה בנזק".

"זה משהו שלא קיים בעולם חוץ מקנדה וגם שם זה כמעט ולא הופעל. נכון שהיו מחשבות בנושא, אך זה לא באמת נחוץ", הוא קובע.

לכבד את הרפורמים - בלי לפגוע בהלכה

השופט רובינשטיין עקב אחרי חקיקת חוק הלאום - ולדעתו החוק ראוי - אבל היה אפשר לחוקק אותו בצורה נכונה יותר. "אני לא מהמתנגדים לחוק הלאום. היה משגה מצער שלא הכניסו את עניין השיוויון והמיעוטים בישראל. אני לא מדבר משפטית, כי זה עכשיו בבג"ץ. אבל בהנחה, שיאמרו שבמובן המשפטי הצר הנושא של השיוויון קיים בצורה אחרת, אזכור עניין של שותפות עם המיעוטים במדינה היה מחוייב מטעמי הגינות".

"תוספת של שש מילים או נוסח שהיה אומר שהשיוויון האזרחי קיים בלי לפגוע בלאום היהודי היתה נכון וזה משהו שראוי לתקן. אני לא מתלהב מתיקוני חוק יסוד דחופים, במקרה הזה אני חושב שזה צעד נכון", מוסיף רובינשטיין.

הוא גם מבאר את כוונתו. "אנחנו צריכים לזכור שהיינו מיעוטים בקרב העמים ורצינו הכרה. צריך לזכור את זה ולתת לזה משקל ערכי וציבורי, לאו דווקא משפטי וחוקי. בעיני זה דבר הגון. אמנם, יש לנו ביקורת על חלק מההנהגה הפוליטית הערבית, אבל אנחנו צריכים לדאוג לאזרח הערבי, הדרוזי או הצ'רקסי כמו שהיינו רוצים שיתייחסו אלינו".

לדעת רובינשטיין, אחת הסוגיות השנויות במחלוקת בזירה הפוליטית, זו שעלולה גם להביא להקדמת הבחירות, היא אולי האקוטית ביותר כיום. "בעיני נושא הגיוס הוא הקשה ביותר מכל הנושאים. יש כאן שאלה של משמעות גיוס החובה במדינה, שעדיין לא הגיעה אל המנוחה והנחלה, לערכי השיוויון".

"ראשית, זה צריך להיות אינטרס של העולם החרדי איך לשמור על 'והגית בו יומם ולילה'. שנית, צריך שמי שמתגייס מהציבור החרדי יהיו לו תנאים שיאפשרו את הגיוס. אם הדברים הללו מתקיימים, אין סיבה שכאשר עולם התורה חי, קיים ומשגשג ויש צורך קיומי בישראל בשירות צבאי, שלא ישרת. השאלה היא למה שלא יהיה יותר גיוס", אומר השופט.

"גם החקיקה שפסלו פעמיים, לא היתה טענה שהחוקים יביאו לשיוויון. הרי אין שיוויון בעניין הגיוס וגם החרדים מודים בכך. יש הנחות בכל מיני נושאים לחרדים או דחיית שירות ואלטרנטיבה של שירות לאומי. מצד אחד, העולם הלא חרדי צריך להבין שמדובר בציפור הנפש של העולם החרדי. מצד שני, העולם החרדי צריך להבין שהנושא של הצורך לתת כתף, כמו שהיה בתש"ח ובתקופות קודמות במחתרות, צריך לבוא לידי ביטוי. זה יהיה הגון ולא יפגע באמת בלימוד התורה", מצהיר רובינשטיין.

השופט רובינשטיין עם המראיינים בני רבינוביץ' ועו"ד משה מורגנשטרן
השופט רובינשטיין עם המראיינים בני רבינוביץ' ועו"ד משה מורגנשטרןצילום: באדיבות 'קול ברמה'

הוא מתייחס גם לביקורת של הציבור החרדי שטוען שבית המשפט העליון פוסק נגדו באופן מגמתי. "המצב הזה מאוד מצער וטראגי. כיהנתי כשופט בבית המשפט העליון וכיועץ המשפטי לממשלה - שני תפקידים שיש בהם השקה לציבור החרדי. אין שחר לאמירה שלבית המשפט יש התייחסות לא חיובית לציבור החרדי. צריך לקרוא את פסקי הדין ולהבין שרוב ההתייחסויות לקוחות מכותרות בתקשורת.

''עורכי דין חרדיים שמופיעים בבית המשפט יודעים שהדימוי הזה מעוות. לכן אני מאוד שמח שמצטרפים עוד ועוד עורכי דין חרדים. ככל שיהיו יותר אנשים מהציבור החרדי במערכת המשפטית כולל בתפקידי שפיטה, המצב יהיה אחר".

אחת הביקורות של החרדים היתה בנושא מתווה הכותל. "בנושאים השנויים במחלוקת יש תמונה רחבה. בית המשפט מביט על כלל התמונה הציבורית, הלאומית והממלכתית. למשל, אם מדברים על מתווה הכותל שטרם הוכרע, הוא כולל יחסים בין היהדות בישראל ובין קהילות יהודיות בעולם של רפורמים וקונסרבטיביים. אין לנו עם אחר. מוכרחים למצוא דרך לכבד, בלי לפגוע בהלכה - ואני מדגיש זאת".

כדוגמא למחלוקת נוספת הוא מביא את עניין הדרישה להקצות מקוואות עבור גיור שאינו אורתודוכסי. "היתה בקשה של הקונסרבטיביים והרפורמים שמקיימים כמה מאות גיורים בארץ למקווה. בצפון יש את קיבוץ חנתון ושם יש להם מקווה, אך לא היה בדרום ובמרכז. ביקשו לאשר טבילה במקווה אחד במרכז ואחד בדרום. הרכב השופטים אמר למשרד הדתות - תסדירו אחד ואחד, בלי פסק דין עקרוני.

''יש תיקים של 'שמרטפות' שאתה מבקש בהם מהרשויות להסדיר דברים בלי פסק דין ורעש. נמצאו להם מקוואות במודיעין ועומר. הם הלכו לשם, במקום אחד אמרו בכוונה שמשפצים ויהיה עוד הרבה שנים ובמקום השני סילקו אותם. בלית ברירה, נדרש בית המשפט לתת פסק דין. ואז פתאום ותהום כל העיר. צעקה גדולה ומרה. הרי אף אחד לא רצה לעשות כאן רעש ובסוף אומרים שבית המשפט בעד הרפורמים. אני חושב שצריך להגיע בהרבה נושאים להבנות. כבוד זה דבר גדול מאוד ביהדות".

"אני חושב שמדינת ישראל צריכה לכבד את התנועות הלא אורתודוכסיות בלי שההלכה תיפגע. הדבר הזה לא בשמיים", חותם רובינשטיין את ההתייחסות לנושא זה.

הלקח מההתנתקות

המראיינים ביקשו לשאול את השופט רובינשטיין שכיהן בעבר כמזכיר הממשלה, כיצד היה נוהג אם היה מזכירו של אריאל שרון המנוח באשר לקידום תוכנית ההתנתקות.

רובינשטיין השיב, "ראשית, אני לא ישבתי בהרכב של בית המשפט שדן בזה משום שרעייתי היתה המשנה לפרקליט המדינה ועסקה בסוגיית הפיצויים. שנית, לי היו השגות אישיות לגבי הדרך בה ההחלטה התקבלה. החלטות כאלה גורליות ודרמטיות צריכות להתקבל בצורה שמביאה בחשבון תרחישים שונים. אני חשתי שזה לא היה כך, לא רק בדיעבד, אלא גם בזמן התרחשות האירועים. אני מקווה שמי שיושב על ההגאים ילמד את הלקחים מהאירוע הזה".

הוא מוסיף, "אם מדברים על עזה אני מקווה שייעשה כל מאמץ להשיב את הגופות של הדר גולדין ואורון שאול ובוודאי את שני האזרחים החיים שבידי חמאס. צריכים לשכנע את המשפחות ואותנו כאזרחים שכל מאמץ נעשה בנושא הזה".

הוא נשאל גם כמי שהשתתף בגיבוש הסכם קמפ דיוויד, מה דעתו בסוגיית השלום כיום, מול הפרטנרים הקיימים.

"בספטמבר הקרוב, ימלאו 40 שנים לקמפ דיוויד. המחיר היה כבד - סיני וישוביה. אבל, צריך לזכור שלפני כן היו 30 שנה שבהם היו 5 מלחמות. אם מביטים על זה בגישה הגונה צריך לומר שהדבר הזה היה כדאי. אני עבדתי גם על הסכם הנורמליזציה שקיווינו שיהיה יותר חם ופעיל, אבל במובן האסטרטגי שמצרים יצאה ממעגל המלחמה, אין מחלוקת שהדבר היה נכון", מספר רובינשטיין.

"לגבי האפשרויות לשלום בכלל, היתה לי הזכות להיות כעבור שנים ראש המשלחת לשלום עם ירדן. אם שואלים לגבי העתיד, אף אחד לא יכול להיות סופר אופטימי. מצד שני יש חשיבות חינוכית שלא נזנח את השאיפה לשלום. קודם כל היא מעוגנת באתוס שלנו, במסורת שלנו. הרי איך מסתיימות ברכת כהנים, תפילת שמונה עשרה וברכת המזון? בשלום. אנחנו הרי מתכוונים לזה. לגבי השלום עם שכנינו אי אפשר להיות ורוד עיניים ולחשוב שאוטוטו זה קורה מחר בבוקר. צריך לברך על מה שהשגנו ולשאוף למה שלא השגנו. לא לוותר על השאיפה יחד עם זה שצריך להיות ריאליסטי ולהביא נכוחה על המציאות", מסכם רובינשטיין.