מחאה לאחר רצח בידי מהגרים
מחאה לאחר רצח בידי מהגריםצילום: רויטרס

בעיר קמניץ שבגרמניה נערכה השבוע הפגנת שמאל בתגובה להפגנות ימין סוערות שפרצו בשבוע שעבר, לאחר ששני מהגרים רצחו אזרח גרמני ממוצא מעורב גרמני-קובני.

כיהודי אני אמור להתנגד באופן אינסטינקטיבי למחאות הימין. כשיהודי רואה אלפי גרמנים צועדים ברחובות וקוראים "גרמניה לגרמנים", המחשבה עוברת מייד לאדולף היטלר ולתאי הגזים. ברור שיש בתוך ההמון, וגם בקרב מפלגת AfD, שאנשיה השתתפו במחאות, גם ניאו-נאצים.

תקשורת המיינסטרים נטתה כמובן להציג את המפגינים כגזענים, ואתמול (שני) נערך קונצרט-מחאה של השמאל, בהשתתפות רבבות שנשאו שלטים נגד הנאציזם. הסיקור האוהד להפגנות נגד המהגרים מגיע בעיקר מעתונאי יוטיוב למיניהם, שחלקם נראים בסדר וחלקם מתבררים – לאחר חיפוש גוגל – כאנטישמיים.

מצד שני, איני יכול שלא להזדהות עם הזעם של המפגינים נגד השקרים של התקשורת המקומית. הרי גם אנחנו חווים דברים דומים. ראו למשל את העימות הזה בין אזרחים לעתונאית:

גם אצלנו התקשורת משקפת לאורך שנים ארוכות וקשות עמדות של שמאל קיצוני אשר תומך באוכלוסיות שמאיימות על זהותו הלאומית של העם (היהודי, במקרה שלנו). גם אצלנו מחפים על אלימות קשה של אותן אוכלוסיות וכל התנגדות למעשים אלה מתוייגת כגזענות.

באיזה צד אני אמור להיות? אינני יודע. משהו בי רוצה שתתחיל כבר ההתקוממות נגד השמאל הקיצוני. אם אירופה תתקומם, ייתכן שהדבר יחזק את הימין בארה"ב וגם בישראל.

מצד שני, עליית הימין באירופה פירושה גם עלייה באנטישמיות. ואז צצות הטענות שאחוז גדול מבעלי עמדות השליטה בתקשורת – שאכן מצנזרת את הימין ומשקרת – הם יהודים. מארק צוקרברג מפייסבוק, למשל. אותו פייסבוק שמצנזר את חברי הימניים הישראליים בפייסבוק. מה עושים?