תקווה ישראלית לוויכוח פורה

במרכז למורשת בגין בירושלים נערכה אמש ההשקה לספרו של הד"ר יועז הנדל ששוחח עם נשיא המדינה על הסוגיות הבוערות בחברה הישראלית.

עוזי ברוך , כ"ו באלול תשע"ח | עודכן: 08:22

תקווה ישראלית
תקווה ישראלית
צילום: מארק ניימן/ לע"מ

במרכז מורשת בגין בירושלים נערכה אמש (רביעי) השקת ספרו של ד"ר יועז הנדל - "שיחות על תקווה ישראלית" בהשתתפות שר החינוך נפתלי בנט, ח"כ זאב בנימין בגין וח"כ יאיר לפיד.

הספר נערך על רקע שיחות של הנשיא עם הנדל על סוגיות יסוד הנוגעות למדינת ישראל ולחברה הישראלית.

בין הנושאים הנידונים בספר הממלכתיות, ארבעת השבטים, מדינה יהודית ודמוקרטית, חזון יהודה ושומרון והקשר בין היהודים בארץ ישראל ליהדות התפוצות.

הנשיא פתח אמר בדברי תודה לד"ר יועז הנדל, על הדו שיח המעניין שמייצר ספרו, "אנחנו כאן כדי לחגוג את הוויכוח, את הפולמוס. אין דבר יהודי מזה, אין דבר דמוקרטי מזה. כשאנחנו שוכחים את החשיבות של הוויכוח, ומתחילים לפחד ממנו, אז אנחנו שוכחים מה זה להיות יהודים."

"מפתה להציע עולם שיש בו שחור ולבן", אמר הנשיא, "זאת תמונה נוחה, קליטה, שאולי אפילו עושה לנו נעים לפעמים. בפועל, ההתמודדות עם המציאות הישראלית, הביטחונית, המדינית והאזרחית - היא מלאכה מורכבת ועדינה. יעידו על כך המהלכים האחראיים והשקטים, של ראש הממשלה והדרג המדיני והצבאי הבכיר, בגבול הרצועה ובגבולנו הצפוני, גם כעת. התחרות בשדה הפוליטי היא תחרות על מנהיגות, על מדינאות, וכן – גם על היכולת לתווך ולנהל מורכבות, במציאות גיאו-פוליטית מסובכת ורגישה מאין כמותה, ובמציאות אזרחית, שבתוכה חיות קבוצות עם תפיסות ואמונות שונות מאוד".



טוען....

"הפולמוס הוא נשמת אפו של העם היהודי והנכס הכי חשוב שלו. הוויכוחים בספר נועדו לשם שמים וגם לשם הארץ. צריך להתווכח כי כך מחדדים עמדות במקום לחדד את שלילת הצד השני. מאחורי כל תשובה של הנשיא ריבלין נמצא הילד הירושלמי, הבית"רי, שעשה את דרכו עד לתפקיד הכי סמלי במדינת ישראל", נאמר בהוצאת הספרים על הספר החדש.

"זוהי עת חשובה לעורר פולמוס בנוגע לנושאים שמועלים בספר מפני שכרגע מצבנו טוב. כשרע – עסוקים בלשרוד, כשטוב – יהודים עסוקים בלריב. אחדות העם מעסיקה את הנשיא העשירי של מדינת ישראל. לפעמים הוא זה שמעורר את הוויכוח ונוגע בנקודות הרגישות, אבל הקריאה היא תמיד להתבוננות פנימה, לאחדות ולשותפות. העולם משתנה, הרשתות החברתיות משפיעות על השיח הציבורי, הפוליטיקה נעשית בוטה וקשה יותר, אבל דבר אחד לא השתנה מאז שהיהודים רצו להקים לעצמם בית לאומי – הצורך והשאיפה שלנו לאחדות ולתקווה".