בשבע מהדורה דיגיטלית

ברבור שחור

בסוף השבוע חרץ בית משפט השלום בירושלים את דינה של גלריית ברבור.

עפרה לקס , כ"ו באלול תשע"ח

הפגנה נגד סגירת גלריה ברבור
הפגנה נגד סגירת גלריה ברבור
צילום: ליאור מזרחי, פלאש 90

הוא הורה לה להתפנות בתוך 90 יום מהנכס שבו היא פועלת ללא היתר.

בהינתן האות, כמו במופע מתוכנן היטב, החלו המחנות הפוליטיים להגיב. כל אחד סיפק את הקול שלו במקהלה. תומכי הגלריה הספידו את חופש הביטוי ואת זכויות הפרט. תומכי הסגירה היללו את הצדק שנעשה כאן.

בשנתיים החולפות קיימה הגלריה אירוע של 'שוברים שתיקה' ואירוע השקה לספר 'נכבה בעברית, יומן מסע פוליטי', שמתאר את הדרך שעשה הביטוי ממוקצה מחמת מיאוס לשגור ומצוי בשיח.

אם מעמיקים להביט, פינוי הגלריה הוא אות קלון לדמוקרטיה, אבל מזווית אחרת לגמרי. עצוב שעיריית ירושלים סגרה את המקום באמתלה טכנית, עם או בלי (היא טוענת שבלי) זיקה לתכנים שמועלים בגלריה. הדמוקרטיה שנקראת מדינת ישראל אמורה לדעת להציב גבולות מתגוננים. טוב יותר היה אם הייתה משתמשת בחוקיה ותקנותיה וסוגרת את הגלריה תוך התייחסות מלאה לתכנים הפוגעניים שמצאו בה במה. רשם העמותות יכול היה לשלול את אישור המינהל התקין של העמותה המפעילה, שכן היא פעלה בניגוד למטרתה המוצהרת: "פיתוח וקידום תרבות, אומנות, מוזיקה ושלום". הייתה גם אפשרות לקנוס אותה באמצעות חוק יסודות התקציב שמשרד האוצר אמון עליו.

מוסדות תרבות רבים במדינת ישראל לא מתביישים לחתור תחת קיומה של המדינה, תוך שימוש בנכסים ובכסף שלה. הגיע הזמן להיאבק בתופעה הזאת באופן גלוי, בלי להתבייש ובלי להיתלות בתירוצים טכניים.