בשבע מהדורה דיגיטלית

365 ימים של הודיה

כשאני חושבת על נרות ראש השנה המתקרב יש רק מילה אחת ראויה להתחיל איתה את השנה: תודה

איה קרמרמן , כ"ז באלול תשע"ח

איה קרמרמן
איה קרמרמן
צילום: דניאל רצאבי

ערב ראש השנה לפני שנה. אני עומדת מול הנרות, אחוזת אימה. כל שנה אני ככה. מפוחדת. פעם הייתי בשמחה, בהתרגשות לקראת הפגישה עם המלך. תמיד הבטחתי לעצמי שאני לא אפחד.

אמרתי לעצמי שמי שמאמין לא מפחד, שמאבא לא מפחדים. אני לא בטוחה למה זה השתנה ומתי בדיוק. אולי היום אני יותר בהודיה על מה שיש, מפחדת שכל הטוב הזה ישתנה. בבקשה שלא ישתנה. אולי אני גדלה באמונה שלית לי מגרמיה כלום, שהכול באמת ממנו יתברך. אולי אני פשוט יותר פחדנית. והשנה כל כך הרבה עומד על הפרק, כל כך הרבה צפוי לקרות השנה. 365 ימים של הצלחות, נפילות, ניסיונות, מתנות, חגים, ימי חול, שגרה, צומות, דינים, צירים, לידה, ברית, ניסים, חסדים, שבתות, קידושים, שיעורי בית, הצטננויות, גשמים, חמסינים, פקקים, שמחות. כל כך הרבה אני רוצה, חייבת, שיקרה לטובה.

כמעט שנה שלמה עברה מאז שהדלקתי את הנרות ההם. ימים אחרונים שניזונים מאותה התפילה, מאותן הדמעות, מאותן המתקות הדינים. דיבורים אין סופיים על אלול מנסים להכין אותנו רוחנית, אבל נשארים מחוץ ללב. כמה קשה בתוך הבלגן של החיים להתחבר לרוח, לשאוף אותה פנימה. לא נורא, אני לוחשת לעצמי. כל עוד הילדים מגיעים לבית הספר לפני הצלצול ולא מאחרים, דיינו. עוד יגיע זמנך להתחבר, לשאוף את ריח השדה. ברגעים של חסד אני מנסה לחשוב על השנה שחלפה, זו שבחרדת קודש התפללתי על כל יום שלה. כשאני חושבת על נרות החג ועל התפילה מולם עוברת בי צמרמורת. עוד רגע ואעמוד מולם שוב. מאיפה אני מתחילה? מה הדבר הכי חשוב? איזו מילה בכלל יכולה לבטא את ההרגשה שלי? אני בסיכום או בהתחלה? על מה לדבר? על אתמול או מחר? ה׳ שפתיי תפתח ופי יגיד תהילתך. האמת שיש רק מילה אחת ראויה להתחיל איתה את השנה. תודה. תודה. תודה. תודה. תודה. תודה. תודה.

תודה על השנה הזאת, על כל יום ממנה. תודה שפתחת את הלב שלי, בראש השנה, להתפלל הכי נקי שאני יכולה. תודה ששמת בליבי שלווה לא לכעוס יומיים ברצף.

תודה על סוכות, על שמחת תורה, שהייתה מוצלחת ומשמחת, כמו שתמיד חלמנו. תודה על נרות חנוכה, על השמחות בפורים, על קריאת מגילה ושבע ברכות בבית שלנו. תודה על שהגעתי שפויה לערב פסח והצלחתי לשמוח ולצאת איתך שוב ממצרים.

תודה שזיכית אותי להרצות, לדבר מול נערות ונשים. לחזק. לפתוח את הלב. להתחבר אליך. אתה יודע כמה זה קשה לי. אז תודה שאתה פותח את הפה במקומי ומזכה אותי במילים שלך.

תודה שכנגד כל הזהרות הרופאים נולד לי תינוק בזמן, בריא ושלם מחסדיך הגדול. תודה על הברית שלו, שהייתה מלאת קדושה. תודה ששלחת את רפאל לרפא אותו. תודה שנגמרו הגזים. תודה על ההנקה. תודה על החיוכים שלו. תודה על האור והאהבה שהוא הכניס הביתה.

תודה שאתה עוזר לי להוריד את עודפי המשקל שנשאר מההיריון. תודה שאמא שלי בריאה וצעירה ברוחה. שהיא שמחה ופעילה. תודה ששמת אותי בבטן שלה. תודה שנתת לי מילים מדויקות כשאני מדברת עם הילדים. תודה שהם שלי. לא הייתי יכולה להחביא את הקנאה, היא הייתה מתפוצצת מתוכי, אם הם היו של אחרים. תודה על עשרים שנות נישואין. תודה על שלפני 24 שנים הקשבת לתפילות שלי למצוא אהבה. רק בשביל זה אין מספיק תודות ביקום.

תודה שאתה שומר עליי בכבישים. בדרכים. תודה שאתה מוליך אותי בדרך שלך. תודה על השבת בירושלים. תודה שאתה משיל ממני את הסלידה ממנה.

תודה שהבת שלי כזו מצחיקה. תודה על השטויות שהיא אומרת, שגורמות לי להיות בהודיה שאני איתם בבית ולא מפסידה. תודה שהגדולה הצליחה והשתלבה בכיתה א'. תודה על כל הפעמים שהיא הכינה שיעורי בית בלי שאני אהיה שוטרת. תודה שלמדתי משנה עם השלישי. נהניתי יותר ממנו. תודה שהוא רגיש ועדין ומתוק כמו סוכרייה.

תודה על החברות שלי, שהן חלק מעצמותיי. תודה על כך שהן נדיבות וטובות לב. מקשיבות, תומכות ומתפללות עליי. תודה על הקוראים שכותבים ומעודדים אותי, בדיוק שנגמרת לי ההשראה.

תודה על הגשם ששטף את הגינה, גם באייר. תודה על המנגואים שהיו בלי שערות.

תודה שהילדים שלי נכנסו כל לילה למיטות בטוחים, שבעים, בריאים. תודה שהערת את כולנו בבוקר, כאילו זה מובן מאליו. תודה על כל הצחוקים בשולחן שבת. תודה שיש שולחן שבת. גם אם הוא נראה קצת עקום, או במילים אחרות, אנחנו.

תודה שיש 365 ימים פחות עד שיבוא משיח. תודה שאתה סולח לי. תודה שאתה מחזיר אותי בתשובה. תודה שאני מפחדת אבל מדברת כאילו לא.

תודה שאתה אבא שלי.

לכל הקוראים, זו רשימת ההודיה הפרטית שלי. אני מאחלת לכם שתמצאו רגע להכין רשימה משלכם, כי אין טהור יותר מלהגיד פשוט תודה. והכי חשוב, משהו מקסים ובעיקר נכון ששמעתי והחלטתי לאמץ: שתהיה לכולנו שנה טובה, ולא שנה של גם זו לטובה.

דג במנגולד וחומוס
צילום: יעל אילן, מתוך הספר 'מתרגשת' של איה קרמרמן

*** דג במנגולד וחומוס ***

חומרים:

חבילה גדולה של עלי מנגולד / 3 כפות שמן זית / 8 שיני שום קצוצות / 2 כפות כמון / כף מלח / 6 עגבניות שרי חתוכות לחצאים / כוס חומוס / כף גדושה לימון כבוש קצוץ / 5‑8 פילטים של דג לבן.

אופן ההכנה:

שוטפים היטב את המנגולד, וחותכים את הגבעול הלבן הקשה. אין צורך להסיר אותו לחלוטין, רק את החלק שקרוב לאדמה, הסיבי / חותכים את המנגולד לרצועות ומניחים אותו במחבת סוטאז׳ / סוגרים את המכסה ומאדים את העלים כמה דקות על אש קטנה / מוציאים את העלים החלוטים ומניחים בצד / מוסיפים לסיר שמן, כמון ושום קצוץ. מטגנים על אש מאוד נמוכה כמה דקות / מוסיפים את העגבניות וממשיכים לטגן לעוד כמה דקות, כל הזמן על אש נמוכה / כשרואים שהשמן מתחיל להאדים והעגבניות מגירות נוזלים מוסיפים את החומוס, המנגולד והדג, עם העור למעלה / מוסיפים את הלימון הכבוש, עוד זילוף של שמן וסוגרים את המכסה ל‑10 דקות / המנה טובה יותר ביום שאחרי, כשכל הטעמים נספגים.

לתגובות: ayakremerman@gmail.com