בשבע מהדורה דיגיטלית

משקלו של תלתל – סיפור לשבת

בימי הסליחות היה נדמה לרבי לוי יצחק מברדיטשוב כי נסגרו שערי שמיים בפניו.

עודד מזרחי , כ"ו באלול תשע"ח

סיפור לשבת אילוסטרציה
סיפור לשבת אילוסטרציה
(פנימה יח"צ)

הוא חש כי הוא זקוק לזכות גדולה שתכריע את קטרוגיו של השטן על בני ישראל.

אחרי הסליחות יצא מבית הכנסת והלך בחשאי אל שכונת העניים בעירו. הוא ביקש וחיפש בין הסמטאות, ולפתע ראה מעין אור זורח על בית נמוך ורעוע והרגיש כי כאן ימצא את מבוקשו.

נכנס הרבי לבית וראה אישה צעירה עטופה במטפחת יושבת וקוראת ספר קודש בתחינה. האישה הכירה אותו והזדעזעה. היא ידעה כי דרכו של הרבי לבקר בימי הסליחות בבתי החוטאים, לדבר אל ליבם ולעוררם בתשובה, והבינה כי אם הגיע לביתה זהו סימן ברור לחטאה.

"אומנם חטאתי, רבי קדוש", פרצה בבכי, "אבל שבתי בתשובה ועשיתי כל שביכולתי למרק את חטאתי".

"אל תתעצבי", אמר הרבי, "חש אני כי יש לך זכות גדולה בשמיים, רק ספרי לי את סיפור חייך".

החלה האישה לספר: "הוריי דרו בכפר לא רחוק מכאן והתפרנסו ממחלבה שחכרו מאדון הכפר. כאשר מתו הוריי היקרים הייתי בת שבע עשרה, והלכתי כיתומה לפריץ לבקש ממנו שלא ידחה אותי מחזקת הוריי. הפריץ החל לדבר בגסות וניסה לגעת בי בידיו המסואבות. דחיתי אותו וביקשתי לברוח. אז החל לדבר איתי רכות: 'חלילה לי לעשות לך רעה. אני מוכן לתת לך את המחלבה בחכירה לשלוש שנים בחצי מחיר, ורק אבקש לנשק את צמותייך היפות'. אמר ועשה. כשחזרתי לביתי לא מצאתי מנוחה לנפשי. ליבי היכה אותי על שהנחתי לפריץ לטמא את שערותיי. כל הלילה לא נתתי תנומה לעיניי. בבוקר לקחתי את המספריים וגזזתי את צמותיי, ולמחרת עזבתי את המחלבה ואת הכפר והשתקעתי בברדיטשוב. הייתי משרתת כמה שנים בבתי עשירים עד אשר נישאתי לאיש. בעלי נפטר לפני כשנה וליבי נוקפי כי בחטאי מת...".

"איה המחלפות הגזוזות?" שאל רבי לוי יצחק.

"רק תלתל אחד נשאר לי לזיכרון מצמותיי הארוכות", השיבה האישה בכאב והוציאה את התלתל מכיסה, "כאשר ליבי מתמלא צער על רוע מזלי, אני מוציאה את התלתל הזה, מביטה בו, זוכרת את עוון נעוריי ומצדיקה עליי את הדין".

דמעה נשרה מעינו של רבי לוי יצחק, והוא נפרד ממנה בברכה.

בליל ראש השנה ישב רבי לוי יצחק עד חצות ועסק במסכת ראש השנה. בעלות השחר ירד וטבל מ"ב טבילות כנגד מ"ב שמות המרומזים בתפילת "אנא בכח", עלה ולבש את בגדיו הלבנים, התעטף בטליתו והלך לבית מדרשו. בית המדרש היה מלא באנשים מעוטפים בטליתות שהחלו להתפלל.

כשהגיעו ל"מלך" נתלו עיני כול ברבם הגדול, עד שנשמעה זעקתו: "ה‑מ‑ל‑ך!".

לשמע תפילתו של רבי לוי יצחק חשו המתפללים כי הכוחות החיצוניים גוברים והם חוצצים לפני כיסא הכבוד. מתוך עומק ליבם התפרצה קריאה: "אבינו מלכנו בטל מעלינו כל גזירות קשות, סתום פיות משטינינו ומקטרגינו...".

בשעת התקיעות נשמעו מהצדיק גניחות. ראשו נשמט על זרועותיו. לפתע הרים את ראשו והחל לטעון: "מרן דבשמיא, אם פשעינו הכריעו את הכף לחובתנו, הריני מתחנן לפניך כי תיקח את תלתל השיער של האישה העלובה ותניחו על הכף השנייה, ואני בטוח כי תלתל זה יכריע לזכותנו".

רבי לוי יצחק החל להרצות לפני קונו במעמד הקהל את סיפורה של האישה, איך התייתמה מהוריה ואיך הגיעה לפריץ ובעל כורחה תפס במחלפות ראשה ונישקן. ומה עשתה בת יעקב? במקום להיות בטרוניה כנגד הקדוש ברוך הוא על מר גורלה, היא האשימה את עצמה, וככפרה על חטא שלא חטאה גזזה את צמותיה הארוכות, ברחה מן הכפר, שירתה בבתי עשירים בעד פת לחם ולא מצאה מנוחה עד שנישאה. וכאשר נפטר בעלה בטרם עת והיא שבורה ורצוצה, עדיין היא תולה את האשמה בעצמה, וכמזכרת עוון היא מביטה מדי פעם בתלתל שערה הגזוז ומצדיקה עליה את הדין.

נשא הרבי את עיניו והגביה קולו: "ועתה אני לוי יצחק עבדך שואל אותך: האם אין תלתל שיער זה מעיד על ההבדל הגמור שבין בת ישראל כשרה וטהורה ובין ערל טמא ומזוהם?! האם אין התלתל מוכיח את חשיבותם של המייחדים שמך באהבה לעומת גויי הארצות, נסיכיהם ופריציהם?! האם אין תלתל זה ראוי להכריע את הכף לזכות בני ישראל?!".

רעש נעשה בפמליה של מעלה. הקדוש ברוך הוא ירד בכבודו ובעצמו מעל כיסא דין וישב על כיסא רחמים, טענותיו של המקטרג נסתתמו, שערי שמיים נפתחו לרווחה ופני הצדיק נהרו משמחה.

תמו עשרת ימי תשובה, חלפו חגי תשרי, ואחריהם הגיעו ימי השנה, שבה הייתה ברכה מיוחדת ליהודים.

על פי 'שרי המאה' מאת הרב מימון זצ"ל

ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: orchozer@gmail.com